לפלגות ראובן חלק ג ס

ולק"מ לפי"ז דרק קרקע ממש ממעט מקרא דונתן אבל לא עבדים ועציץ נקוב דאיפשר בנתינה מיד ליד וכנ"ל ושפיר ממעט בתו"כ מקרא דבשקל הקודש גם קרקע דניידי וגם זו"ז במחכ"ת לא הקשה כלום דעיקר מאי דממעטינן לי' מהאי קרא הוא משום דכתיב ונתן בידה דבעינן דבר הניתן מיד ליד אבל לא מונתן לחוד דודאי גם בקרקע שייך נתינה אם מקנה אותה בשטר וכה"ג [והארכתי בזה במק"א במאי דפליגי הראשונים ז"ל בדין אי מקדשין במחובר שהביא הרשב"א בתשובה שם הראי' מן התוספתא דקידושין המקדש בעיה"נ וביושביה באשרה ובפירותי' וכו' א"מ דמשמע דבמחובר דעלמא מקודשת ועיין ר"ן ריש קידושין ובאה"ע סי' ל"ב ס"ד ובאחרונים שם וכתב במקנה בקו"א ה' קידושין סי' כ"ז ס"א בטעם האוסרין דלא ס"ל ללמוד קידושי כסף מקידושי שטר לכל מילי דפסול בכתיבת גט דא"כ לריה"ג נימא נמי דאין מקדשין באוכלין ובב"ח והא ודאי ליתא אלא דס"ל דילפינן נתינת הכסף בקידושין כמו נתינת השטר בגיטין וקידושין דממעטינן מחובר משום דל"ש בי' נתינה ה"ה דל"ה נתינה לענין קידושין ומחלק שם לפי"ז בין קרקע דניידי ובין קרקע דלא ניידי עיי"ש והא ליתא דודאי גם בקרקע ממש שייך נתינה אם מקנה לה ע"י שטר שנותן את השטר לידה וברבות הימים מצאתי ג"כ סברא זו בחי' רעק"א בליקוטים שם סי' ב' וז"פ דהוי נתינה ממש מידו לידה דע"י שמקבלת השטר זכתה בקרקע אלא דאף דזה חשיב נתינה גבי קידושין וכיו"ב דל"ב נתינת זה הדבר דוקא וסגי לן במה שנתן לה שוי' של הקרקע מ"מ גבי גיטין דבעינן שיתן לה זה הגט לידה בזה ודאי דל"ח נתינה מיד ליד בקרקע דלא ניידי והארכתי בביאור דברי הראשונים ז"ל בחי' אלפס מ' קידושין ואכ"מ]

ולפי"ז לכאורה אינה מובנת הוכחת הר"ן והרא"ש מש"כ דע"כ איירי שנותן לה את העציץ במקום שפסקה היניקה דאי לא לא קנאתו הא אף אם לא קנתה אותו במשיכה או בהגבהה מ"מ איפשר שתקנה אותו ע"י חזקה שתחזיק בו כדין קרקע. אמנם כפיה"נ אזיל בזה הר"ן לשיטתי' דס"ל בר"פ הזורק דל"מ קנין אגב בגט משום דבעינן ונתן בידה וממילא דלדידי' גם קנין חזקה ל"מ אמנם להני דס"ל דמהני ג"כ קנין אחר גבי גט עיין א"מ אהע"ז סי' קל"ו ס"ק ג' וע' תו"ג סי' קל"ט הי' איפשר לפרש לפי"ז פלוגתת אביי ורבא אלמלי פי' רבותינו הראשונים ז"ל להיפוך דאה"נ דאיירי בגוונא שהעציץ עומד על מקומו בקרקע שיונק ממנה ומ"ש אביי דשקיל לי' ויהבה ניהלי' היינו שמקנה לה את העציץ ע"י חזקה כדין הקרקע ולדידי' אין לחוש שמא תגביה את העציץ למעלה ויפסק היניקה דהוי כמו מחוסר קציצה משום דלאביי לשיטתו הא ביארנו דס"ל דגם במונח ע"ג יתידות חשיב מחובר לקרקע ולדידי' אין לחוש שמא יקטום ויפסיק יניקת העציץ ע"י שיטלנו בעלי' או יתן תחתיו דבר המפסיק וכן ל"ח לשמא יקטום מן העציץ אבל לרבא לשיטתו דס"ל דאם מונח ע"ג יתידות היינו שמגביה את העציץ מן הקרקע מיד חשוב כתלוש נמצא שאם יגביה את העציץ ליתן לה יפסיק יניקתו והוי מחוסר קציצה והיינו דקאמר גזירה שמא יקטום היינו דיש לחוש שמא יגביה אותו ויפסיק עי"ז את היניקה ויתנו לידה כדין המטלטלין להתגרש בו ע"י קנין משיכה והגבהה דהא לרבא חשיב בזה כתלוש והוי כמו מחוסר קציצה ולא נצטרך לחלק מעתה בין דיני שבת לדיני גיטין כמ"ש הר"ן דאף דלגבי שבת חשיב כתולש בכה"ג מ"מ גבי גט לא מיקרי זה מחוסר תלישה ואדרבה נאמר דדין שניהם שוין לכל חד וחד כדאית לי'

ויתיישב בזה ג"כ משה"ק הב"ח מובא בב"ש שם סי' קכ"ד ס"ק י"ב שהקשה על מה שפירשו הראשונים דחייש רבא שמא יקטום העלה והוי לה קציצה מן המחובר כמ"ש רש"י ז"ל והקשה הא כבר הוכיחו הראשונים ז"ל דאביי ורבא ע"כ איירי בנותן לה במקום שנפסק היניקה וכנ"ל ולאו מחובר הוא מעתה וע"כ לדחוק ולפרש דחיישינן שמא יקטום קודם שיפסוק וכמ"ש בב"ש שם ובק"נ על הרא"ש אות מ' ולדברינו א"ש דזה גופה חיישינן שמא יקטום את היניקה ולכן פוסל רבא אף אם מקנה לה העציץ כמו שהוא חשיב מחובר ועומד על הקרקע ולכאורה נכון הוא אלא שלפי שרבותינו הראשונים ז"ל לא ניחא להו לפרש כן עלינו ללכת בעקבותיהם ולהקל דגם אם פוסק יניקת העציץ ממקומו מ"מ לאו מחוסר קציצה הוא מן התורה ואינו פסול אלא מדרבנן משום גזירה שמא יקטום וכנ"ל. ומ"מ גם לפי דבריהם ז"ל שמפרשים פלוגתת אביי ורבא בשמקנה לה את העציץ במקום שנפסק יניקתו נמי י"ל דאביי ורבא אזלי בזה לשיטתם וכנ"ל דלאביי דס"ל דאף אם מגביה את העציץ מן הקרקע מ"מ מיחשב כמחובר וע"כ דלפי"ז איירי דוקא בעלי' או בגונא דמפסיק את היניקה ע"י דבר המפסיק את היניקה וכמ"ש ברא"ש ור"ן א"כ הא אין לגזור בשעת הגירושין שמא יקטום דבשעה זו הא תלוש הוא לגמרי וכנ"ל ל"כ לרבא לשיטתו דאיהו ס"ל דגם אם מגביהו קצת מן הקרקע חשיב כתלוש וא"צ לחדש דבר לדידי' להפסיק יניקתו ורשאי הוא לגרשה גם במקום שהוא עומד אלא שמגביה אותו מן הקרקע ודאי דלדידי' יש לחוש שמא יקטום העלה מן המחובר קודם שהגביה אותו ג' טפחים מן הקרקע דאז כלבוד דמי וחשיב ודאי כמחובר עדיין והוי מחוסר קציצה וגם זה נכון ודו"ק: פלג ד

נחזור לעניננו דמ"ש הרמב"ם לפרש האי מתני' דקישות דפליגי ר"ש ורבנן בעציץ נקוב הוא רק אליבא דרבא דפסק כותי' דס"ל בתר נופו אזלינן אבל לאביי מודה גם הרמב"ם דע"כ מפרש אביי פלוגתת ר"ש ורבנן דפליגי בעציץ שא"נ דוקא וס"ל לתרווייהו תנאי דהנוף חשיב כמחובר לקרקע ע"י יניקתו שיונק מן הקרקע דרך האויר וכמ"ש ברש"י בחולין קכ"ח שם וכמשנ"ת לעיל: