לפלגות ראובן חלק ג נט

בעצ"נ אליבא דרבא ודאי דלא מוכח מידי מזה לענין עציץ המונח ע"ג יתדות דהא התם נקוב הוא ומונח על הקרקע ושפיר י"ל דאף דס"ל לרבא דנקבו בארץ ונופו בחו"ל בתר נופו אזלינן וע"כ דס"ל דעיקר יניקת הנוף הוא ממה שכנגדו מ"מ י"ל דמחובר ל"ח ע"י יניקתו דהא גם עציץ שאינו נקוב מירבי רבי ויונק מן הקרקע ומ"מ חשוב תלוש לכל מילי אלא דהתם חשיב גם הנוף מחובר ע"י השורש המונח בעציץ נקוב ע"ג הקרקע ממש אבל במונח ע"ג יתידות אין לנו שום הכרח לחשוב אותו כמחובר אליבא דרבא וס"ל להרמב"ם ז"ל דאביי לשיטתו דס"ל בנקבו בארץ ונופו בחו"ל דבתר נקבו אזלינן ע"כ דמוקי פלוגתת ר"ש ורבנן בהא דקישות דמיירי בעציץ שאינו נקוב ואה"נ דלדידי' ע"כ מוכח דגם במונח ע"ג יתידות חשיב כמחובר ומאי דקאמר אביי גופי' בשבת פ"א גבי פרפיסא דמנחא אארעא ומנחא אסיכי חייב משום תולש ע"כ דאינו אלא מדרבנן קאמר וכמ"ש ברש"י ותוס' שם אבל לרבא דס"ל בגיטין דבתר נופו אזלינן משום דבאמת סבירא לי' לרבא דבמנח אסיכי מיחשב כתלוש וע"כ דא"א לי' לפי"ז לאוקמי פלוגתת ר"ש ורבנן דפליגי בעציץ שא"נ כאביי דאין לחשוב לדידי' את הנוף היוצא חוץ לעציץ כמחובר משום דדמי למונח ע"ג יתידות וכנ"ל ולכן מוקי פלוגתתם בעציץ נקוב וס"ל שפיר דבתר נופו אזלינן וכמשנ"ת לעיל והרמב"ם דפסק כרבא בהאי מילתא ס"ל ג"כ כותי' דרבא גם בהא מילתא דמנח ע"ג יתידות מיחשב כתלוש ולכן השמיט האי אוקימתא דמנח אסיכי גבי פרוזבול וכן ס"ל ג"כ בהאי פרפיסא דחייב חטאת וכמ"ש הה"מ שם וכנ"ל ודו"ק

והנה למה שביארנו בע"ה דלאביי מוכח ע"כ דגם במונח ע"ג יתידות חשיב כמחובר ולרבא ס"ל להיפוך דבמונח ע"ג יתידות מיחשב כתלוש נראה להוסיף עוד דאזלי לשיטתיי' בזה גם במאי דפליגי בגיטין כ"א ע"ב כתבו על חרס של עציץ, נקוב כשר דשקיל לי' ויהב לי' ניהלי' כתבו על עלה של עציץ נקוב אביי אמר כשר ורבא אמר פסול אביי אמר כשר דשקל לי' ויהב לי' ניהלי' ורבא אמר פסול גזירה שמא יקטום והקשה שם בר"ן לאביי אמאי כשר ולרבא אמאי לא פסיל לי' אלא משום גזירה שמא יקטום דהא ודאי ליכא לאכשורי אלא בדיהב לי' ניהלה במקום שיניקת העציץ פוסקת [ע' ברא"ש שם סי' כ"ב מה שהוסיף בלשונו כגון בעלי' או שיש דבר מפסיק בין העציץ לקרקע עיי"ש] דאי לא לא קנאתו וכדאמרינן בסמוך וכו' וכיון שכן איכא למיפסלי' משום וכו' שמחוסר תלישה וכו' וניחא לי דאע"ג דלענין שבת תולש הוי אפי"ה לענין גיטין לא מיקרי מחוסר תלישה לפי שאינו ניכרת כלל וא"צ מעשה אחר אלא אותו מעשה בעצמו שיש לו לעשות בעציץ שא"נ וכו' תלישה ממילא קא הוי בשעת נתינה עיי"ש

והנה משה"ק בר"ן דאי לא יהב לי' במקום שפוסקת היניקה לא קנאתו וכדאמרינן בסמוך וכו' ל"ק עד שיחזיק בזרעים לכאורה אינו מובן קושיתו והא שפיר י"ל גם כאן שתקנה האשה את העציץ ע"י חזקה בזרעים כגון דנוכש או עודר כמ"ש רש"י וע' ב"ש אה"ע סי' קכ"ד ס"ק י"ב מש"כ להדיא דאם עשתה חזקה מגורשת אפילו לא פסקה היניקה דל"ד לשאר מחובר דאין ניתן מיד ליד וכאן הא ניתן מיד ליד ורק לטעמא דהרשב"א בשם הירושלמי דילפינן מספר גם בכה"ג אינו גט עיי"ש

ודבריו אינם מוכרחים ומדברי הרשב"א בתשובה סי' אלף רל"ג משמע להדיא שאין כאן פלוגתא כלל בדין זה וגם לטעם הירושלמי דיליף מספר כשר בכה"ג במחובר דעציץ הניתן מיד ליד ועיי"ש בסוף התשובה מש"כ וז"ל ועוד דאפילו בגיטין אין הפסול מחמת שנכתב ונחתם על המחובר וכו' ותדע שאפילו כתבו על עלה של עציץ נקוב ונתן לה את העציץ ד"ת לכו"ע כשר וכו' ולא אסרו מחובר לקרקע אלא במחובר לקרקע ממש שאפילו נתן לה את הקרקע פסול משום דכתיב ונתן בידה דבר הניתן מיד ליד ובירושלמי מפיק לה מוכתב לה ספר מה ספר וכו' כלומר דמדאפקי' רחמנא לספירת דברים אלא בלשון ספר קמל"ן דספירה בתלוש הניתן מיד ליד כספר בעיא וכו' עכ"ל ומשמע מדבריו דגם דרשת הירושלמי אקרא דונתן בידה סמיך דבעינן דבר הניתן מיד ליד ובעציץ נקוב כשר גם להירושלמי תדע דהלא מתני' מפורשת הוא בגיטין שם על יד של עבד ונותן לה את העבד והא לגבי מילי דאורייתא עבדים כמקרקעי דמי וכמ"ש התוס' ב"ק י"ב ע"א ד"ה אנא וע"כ דבכה"ג שנותן לה מיד ליד כשר לכו"ע אמנם י"ל דשאני עבד לפימ"ש בא"מ אה"ע סי' קל"ו ס"ק ג' לפסול מחובר ע"י קנין חזקה להפוסקים דמהני גם קנין אחר בגט משום דהוי כמו טלי גטך מע"ג קרקע עיי"ש וא"כ בעבד דמהני בי' ג"כ קנין משיכה כמ"ש בחו"מ סי' קצ"ו ס"ה ודאי דכשר דזה הוי נתינה מיד ליד וז"פ [עתה ראיתי בס' המאיר לעולם שמתרץ קושית הק"ע הנ"ל במ"ש לחלק את הענינים דכאן לא קפדינן על דין קרקע רק על דין מחובר וכ"כ שם גם לגבי דין שחיטה בציפורן עיי"ש וכיון בזה למש"כ גם בס' תפארת ירושלים על משניות גיטין פ"ב אות י"ג עיי"ש וז"נ] ובשי"ק על הירושלמי פ"ב דגיטין שם ה"ג הקשה עמ"ש הרשב"א דבקרקע גם אם נתן לה את הקרקע פסול והקשה ג"כ מהא דעבד דכשר עיי"ש והנה לבד מה שכתבנו לעיל לחלק דעבד שאני משום שנקנה ג"כ במשיכה הנה במח"כ הרכיב את הנושאים בהרכבה שאינה קולטת דלהדיא מפורש בשו"ת הרשב"א הנ"ל לחלק בין מחובר לקרקע ממש דבזה פסול אפי' אם נותן לה את הקרקע ובין מחובר כה"ג דעציץ נקוב דודאי כשר מה"ת לכו"ע כיון שניתן מיד ליד ממש וכנ"ל וכן מיושב עפי"ז ג"כ משה"ק שם על טעמא דהרשב"א דממעט מחובר מקרא דונתן ממ"ש בת"כ פ' בחקותי בשקל הקודש מה ת"ל לפי שנאמר ופדה יכול אפילו בעבדים ובקרקעות ת"ל בשקל הקודש ואס"ד דמונתן ממעט קרקעות תיפוק דכתיב ונתן ערכך ביום ההוא א"ו דלא ממעטינן קרקעות מונתן ע"ש: