לפלגות ראובן חלק ג נז

ודו"ק] ולק"מ דודאי טפי ניחא להו להתוס' לאוקמי דברי אביי אליבא דכולהו תנאי [כן משה"ק שם בפנ"י על רבא ממילתא דחכמים דס"ל להדיא דאזלינן בתר יניקה אפילו ביניקה גרועה והוי מילתא דרבא דלא כחכמים ודלא כר"ש דאיפשר דר"ש גופי' מודה ביניקת הנקב דעדיפא ונשאר בצ"ע עיי"ש לק"מ דאליבא דחכמים ודאי דא"ש דברי רבא דס"ל דיניקת הנוף עדיפא מיניקת השורש אף אם הוא בעציץ נקוב ולא עוד אלא דאפילו כר"ש מצי סבר דהא לענין נוף גופי' חשיב לי' כמחובר וה"ה הכא לענין מעשר וכן מצאתי ג"כ במל"מ שם שכתב כן ועיי"ש עוד מ"ש ליישב גם דברי אביי אליבא דכולהו תנאי לפירש"י ותוס' דמפרשי פלוגתתם בעציץ שא"נ ויש לדון בדבריו וקצרתי]

וכן גם מסוגיא דחולין קכ"ח שם יש להקשות על פירוש הרמב"ם ז"ל דמיבעי לי' שם לאביי אליבא דר"ש מהו שתעשה יד לחברתה דלפירש"י ותוס' בעציץ שאינו נקוב מיבעי לי' אם היוצא לחוץ נעשה יד למה שמבפנים אבל להרמב"ם ז"ל דמפרש המשנה בעציץ נקוב ע"כ צריך לפרש להיפוך אם מה שבפנים נעשה יד למה שבחוץ לעציץ וזה לא שייך לכאורה כלל לומר דמה שבפנים יהי' בית אחיזה למה שבחוץ ומצאתי שנתקשה בזה גם בס' לב אריה שם ונשאר בקושיא עוד הקשה שם ממ"ש ר"ש מה טיבה ליטהר ולהר"מ אין זה תימא כלל כיון דהשורש מחובר וכתב דזהו כונת הראב"ד עיי"ש וק' על הרמב"ם

ולתרץ דברי הרמב"ם נראה לומר דהנה בתוי"ט שם פ"ב דעוקצין מ"ט הקשה על פי' הרמב"ם דמיירי בעציץ נקוב א"כ לר"ש דס"ל בכ"מ דשוין הן נקוב ושאינו נקוב דכתלושין הן א"כ לא הו"ל לר"ש לטהר כלום והביא לתרץ עפ"י המבואר בסוגיא דשבת צ"ה דלכל מילי ר"ש כתלוש משוי לי' ורק לענין טומאה חשיב עציץ נקוב כמחובר משום שהתורה ריבתה טהרה אצל זרעים וכו'. עיי"ש

ובאמת צריך להבין טעמא דר"ש דס"ל דמה שבפנים העציץ חשיב כמחובר ומ"מ הנוף חשיב תלוש ולמה יגרע מכל עשב זורע זרע שגם הנוף המתפשט באויר הארץ אינו מק"ט וכמשה"ק בלב ארי' שם

אמנם הנלענ"ד ברור בע"ה בדעת הרמב"ם דסבירא לי' דבאמת בהכי הוא דפליגי אביי ורבא דלאביי דס"ל גבי עציץ נקוב דבתר נקבו אזלינן וחשיב גם הנוף כמחובר משום השורש שבתוך העציץ לדידי' ע"כ לפרש פלוגתת ר"ש ורבנן בהא דעוקצין הנ"ל דמיירי רק בעציץ שא"נ וכמ"ש התוס' לחלק דאין כח ביניקת הנוף למשוך אחריו גם את השורש כמו להיפוך אבל בנקוב לא פליג ר"ש דנקוב כיון דהשורש חשיב כמחובר ודאי דגם הנוף נמשך אחריו לשיטת אביי דסבירא לי' בתר נקבו אזלינן ולשיטתו שפיר קא מיבעיא לי' בחולין קכ"ח אליבא דר"ש מהו שתיעשה יד לחברתה וע"כ דקאי על הנוף שיהי' יד למה שבפנים ולק"מ קושית הלב ארי' דאביי לשיטתו ע"כ דמפרש פלוגתת ר"ש ורבנן דפליגי בעציץ שאינו נקוב וכנ"ל

ומ"ש הרמב"ם לפרש הפלוגתא דר"ש ורבנן דפליגי בעציץ נקוב מפרש רק לשיטת רבא דקייל"ן כותי' וכמ"ש בה' תרומות דהלכה כרבא דבעציץ אזלינן בתר נופו דס"ל לרבא דחלוק דין העציץ מן המחובר ע"י מה שנשרש בתוך הקרקע ואזלינן בתר הנוף גבי עציץ ולדידי' שפיר י"ל דפליגי ר"ש ורבנן בעציץ נקוב דלרבנן ס"ל דכיון דמה שבתוך העציץ נחשב מחובר לכל דבר ממילא גם הנוף הוי מחובר דאף דלגבי תרו"מ אין הנוף נמשך אחר העציץ ואם עומד העציץ בא"י ונופו נוטה בחו"ל פטור מן התרו"מ היינו דאין הנוף חשיב כמחובר במקום הנקב אבל מ"מ מחובר מיקרי לנגד מקומו באויר שכנגדו ומשו"ה לגבי הכשר וטהרה אין עליו דין טומאה והכשר ורק ר"ש לשיטתו דס"ל דלכל מילי גם העציץ נקוב מיקרי תלוש ואף מה שבתוך העציץ מכ"ש דלדידי' חשיב הנוף כתלוש לכל דבר ולגבי הכשר וטומאה דס"ל מריבויא דקרא דחשיב גם עציץ נקוב כמחובר משום דהתורה ריבתה טהרה אצל זרעים כמ"ש בשבת צ"ה הנ"ל ס"ל דרק מה שבתוך העציץ איתרבי למחובר אבל לא הנוף הנוטה חוץ לעציץ דדינו לגמרי כתלוש גם בדיני טהרה והכשר דסגי לן לרבות מריבויא דקרא מה שבתוך העציץ אבל לא מה שחוץ לעציץ כיון דלשיטת רבא גם לרבנן אין הנוף נמשך אחר העיקר בעציץ ודין הנוף לחוד דחשיב כמחובר מצד עצמו לרבנן אבל לר"ש דס"ל דגם מה שבתוך העציץ א"ח כמחובר ודאי דהנוף פשיטא דחשיב כתלוש ומריבויא דקרא לא איתרבי רק מה שבתוך העציץ אבל לא הנוף וכנ"ל

ושפיר קמתמה ואמר ר"ש מה טיבה ליטהר דחשיב לדידי' כתלוש לגמרי ולחנם תמה הלב ארי' למה יגרע דינו מכל עשב זורע זרע עפ"י הארץ אשר גם הנוף המתפשט אינו מק"ט דחילוק גדול ביניהם גם לדידן כמו דחזינן בנשרש בא"י נמשך הנוף אחריו אף אם נוטה הוא בחו"ל ולא כן הוא בעציץ לפי"מ דקייל"ן כרבא וכנ"ל ודאי דלר"ש חלוק הוא דין הנוף היוצא חוץ לעציץ מן הנוף היוצא מן הנשרש בארץ דהתם מחובר ממש הוא והכא אין דינו כמחובר כלל וכנ"ל וז"ב ופשוט ומיושב מעתה כל מה שהקשינו על פירוש הרמב"ם ז"ל ודו"ק

והנה בתוס' גיטין ד' ז' ע"ב ד"ה דילמא כתבו דלכו"ע ס"ל לדינא דעציץ נקוב המונח ע"ג יתידות חשיב כמחובר וכמו דמוכח לקמן שם ד' ל"ז גבי פרוזבול דמוקי לה דמנחא אסיכי והא דקאמר רבא התם ע"כ לא קאמרי רבנן וכו' דיחויא בעלמא הוא והא דאמר בשבת ד' פ"א האי פרפיסא דמנחא אארעא ואנחא אסיכי חייב משום תולש היינו מדרבנן כדפי' התם בקונטרס עכ"ל וסתרי דבריהם במש"כ שם בשבת פ"א ד"ה והניחו שכתבו שם דלרבא אה"נ דחשיב כהאי גוונא כתלוש אליבא דרבנן דר"י עיי"ש ובשו"ת בית דוד סי' א' כתב להוכיח מד' הרמב"ם פ"ח מה' שבת דגבי פרפיסא חייב חטאת ממש משום תולש