לפלגות ראובן חלק ג נו

להנ"ל הא אדרבא לר"י עיקר יניקת האילן הוא מאוירא ואיך יצא בברכת בפה"א כיון דאין יניקתו מארעא רק מהאויר עיי"ש ולענ"ד לק"מ דנראה ברור ופשוט דלאו דס"ל לר"י דבאמת גדל מן האויר דזה ודאי אינו דכל הגידולים והצמחים עיקר גידולן מן הקרקע ורק בכמיהון ופטריות מצינו בברכות מ' ע"ב דמירבי רבו מארעא מינקי לא ינקי מארעא וזולתם ודאי דמארעא ינקי וגם בכשותא מסקינן בעירובין כ"ח דמארעא קא רבי עיי"ש אלא דהכונה הוא דס"ל לר"י דהנוף יונק מן הקרקע שכנגדו ופירוש מה שאמרו מאוירא גדל היינו דרך אויר דידי' יונק מן הקרקע שכנגדו והיינו מקרקע של התחתון ולא מן העיקר והשורש שזהו של העליון וז"ב בעיני מאוד ורק לפי שראיתי עוד למחבר אחד ששגה ג"כ בזה והוא בספר ד"י או"ח סי' ז' שיצא לדון שם לענין היתר העשבים והאילנות הגדלים בביה"ק שנחלקו בו האחרונים וחידש שם להתירן מה"ט דכיון דקייל"ן כר"י דמאוירא גדל אף דודאי הוא שהאויר לחוד לא הי' מגדל בלא הקרקע מ"מ כיון דס"ל דכח האויר שוה בזה לכח הקרקע והאויר הוא היתר גמור לכן הו"ל זה וזה גורם דמותר כדאיתא בע"ז מ"ט עכ"ד ולענ"ד ז"א וטעו בדבר פשוט דודאי גם ר"י מודה שאין האויר עצמו גורם גידולו אלא שיונק מן הקרקע שכנגדו דרך אוירו ולכן אמרתי להרחיב דברים בזה ויתברר הענין וירוח לן ליישב ג"כ עפי"ז מה שיש להקשות עוד בהאי סוגיא ויתבאר לפנינו בע"ה: פלג ב

הנה מצינו בחולין קכ"ח ע"א אמר אביי הרי אמרו קישות שנטעה בעציץ והגדילה ויצאת חוץ לעציץ טהורה אר"ש וכי מה טיבה לטהר אלא הטמא בטומאתו וטהור בטהרתו בעי אביי מהו שתעשה יד לחברתה תיקו ופירש שם רש"י דפליגי בעציץ שא"נ דעיקרו כתלוש דמיא רק לפי שהגדיל ויצא הנוף לחוץ ונוטה על הארץ וינק מריח הארץ דרך אויר ס"ל לרבנן דכאן דהנוף חשיב כמחובר לכן טהור כל הקישות שבעציץ לפי שחוזרים ויונקים מן הנוף הנוטה חוץ לעציץ ור"ש פליג וס"ל דהטמא בטומאתו היינו מה שבתוך העציץ מק"ט לפי שהוא כתלוש והנוף שיצא לחוץ וינק מריח הארץ דרך אויר כמחובר וטהור עיי"ש וכן פירש ג"כ הרע"ב מתני' זו בעוקצין פ"ב מ"ט וכן מפרשי לה ג"כ התוס' בגיטין כ"ב א' ד"ה בתר נקבו דבעציץ שא"נ איירי עיי"ש הרי לפנינו דלתרווייהו תנאי ס"ל דחשיב הנוף כמחובר לקרקע אף שעיקרו כתלוש משום שיונק הוא מן הקרקע דרך האויר ואי נימא דגדל מן האויר ממש איך יעלה על הדעת להחשיבו כמחובר מה"ט אחר שעיקרו תלוש הוא חשיב בתוך העציץ וכנ"ל

האומנם מצינו להרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה שמפרש מתני' דעוקצין הנ"ל דרבנן ור"ש פליגי בעציץ נקוב וכן כתב ג"כ בפ"ב מה' טומאת אוכלין ה"ט קישות שנטעה בעציץ והגדילה אעפ"י שיצאה חוץ לעציץ אינה מקבלת טומאה וכתב שם בכ"מ ומתוך דברי רבינו בפי' המשנה וכאן נראה שהוא מפרש דהכא בקישות טהורה שנטעה בעציץ נקוב עסקינן שכיון שהיא נקובה אינה מק"ט ואם הגדילה ויצאה חוץ לעציץ סד"א שאותו שיצא חוץ הוי כתלוש ומק"ט קמל"ן דאעפי"כ טהורה לאפוקי מר"ש דפליג התם ואמר מה טיבה ליטהר אלא הטמא בטומאתו וכו' כלומר מה שיצא לחוץ מק"ט ומה שבתוך העציץ יאכל דאינו מקבל טומאה ע"כ ולפירוש הרמב"ם ז"ל לכאורה נדחית ראייתנו אכן בהתבונני בזה מצאתי לקיים את דברינו גם לפירוש הרמב"ם ז"ל רק שעלינו תחלה ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל אשר לכאורה תמוהים דבריו מאוד

דהנה בתוס' גיטין כ"ב ע"א ד"ה בתר נקבו כתבו לתרץ אליבא דאביי דס"ל בנקבו בארץ ונופו בחו"ל דבתר נקבו אזלינן והא מצינו לר"ש דס"ל בחולין קכ"ח בעציץ שא"נ הטמא בטומאתו והטהור יאכל וה"ה אם עציץ בחו"ל ונופו נוטה לארץ דמהני יניקת הנוף לענין נוף גופי' וחייב במעשר ותיקשי לאביי ומתרצי לה דמ"מ לא חשיבא יניקת הנוף כיניקת השורש וכו' והיינו דיניקת השורש חשיב טפי וגם הנוף נמשך אחריו אבל לא להיפוך ולשיטת הרמב"ם ז"ל דמפרש פלוגתת ר"ש ורבנן דפליגי בעציץ נקוב וס"ל לר"ש דאף דמה שבתוך העציץ חשיב כמחובר מ"מ הניף היוצא לחוץ חשיב כתלוש א"כ ודאי תיקשי לאביי דס"ל כאן בתר נקבו אזלינן דהנוף נגרר ונמשך אחר השורש דרק להתוס' לשיטתם לפי מה שפירשו פלוגתת ר"ש ורבנן בעציץ שא"נ דס"ל לר"ש דאין העיקר נמשך אחר הנוף שפיר כתבו לחלק בין יניקת הנוף ליניקת השורש אבל להרמב"ם ז"ל ודאי קשיא לכאורה וראיתי בפנ"י בגיטין שם שמביא ברמז שיטת הרמב"ם ז"ל הנ"ל דפליגי בעציץ נקוב וכתב דלפי"ז צריך לחלק בין טומאה ובין לענין מעשרות ולא ביאר הדברים ואחרי החיפוש מצאתי להמל"מ ז"ל בפ"ב מה' בכורים ה"ט שעמד בזה וכתב דלפי' הרמב"ם ע"כ דאביי לא מצי סבר כר"ש דהא אביי ס"ל דבתר נקבו אזלינן ורבא נמי לא אתי כותי' דהא לא פטר לי' כ"א משום דנופו בחו"ל דיונק מעפר חו"ל ולר"ש אף אם הי' הנוף בארץ הי' פטור משום דדינו הי' כתלוש ומסיק שם דלא נחלקו אביי ורבא כ"א אליבא דת"ק עיי"ש וגם זה תמוה לענ"ד דהרי חזינן, להתוס' ז"ל שטרחו לקיים שיטת אביי גם אליבא דר"ש ומשום דלא ניחא להו לפרש דברי אמוראי בפלוגתא דתנאי ולפלא על הפנ"י ז"ל בגיטין שם שהקשה על דהתו"ס ז"ל מאי קשה להו מההוא מ"ד דהתם ר"ש קאמר לה וחכמים פליגי עלי' ומטהרי לגמרי אלמא דאפילו ביניקת השורש חוץ לעציץ דגריעא מיניקתו במקום נקב ואפי"ה ס"ל לרבנן דשדינן כל העציץ בתר מקום היניקה וא"כ כ"ש שיש לילך לגמרי בתר יניקת מקום הנקב [עיין מהר"ם שיף שם מש"כ דאליבא דת"ק ודאי לא מצי סבר כן אביי כיון דלדידהו אזלי בתר השורש ע"ש אבל נראין בזה ד' הפנ"י.