לפלגות ראובן חלק ג נה

לפלגות ראובן בע"ה חילוקא דרבנן לסיומא דמ' ב"מ והתחלה למ' ב"ב פלג א

תמן תנינן שתי גינות זו ע"ג זו רמ"א של עליון רי"א של תחתון אמר ר"ש כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וכו' והשאר של תחתון. ובגמ' שם אמר רבא בעיקרו כו"ע ל"פ דעליון הוי כי פליגי בנופו ר"מ סבר שדי נופו בתר עיקרו וכו' יעו"ש כל הסוגיא

והנה רבותינו הראשונים והאחרונים ז"ל כבר נתקשו הרבה בהאי סוגיא ה"ה בספרותיהם ואינהו בדידהו ואנן בדידן נראה בע"ה בדרך חדש ונקדים איזה קושיות

(א) הנה בשטמ"ק שלהי ב"מ הקשה במאי דאמר כאן רבא דפליגי בהאי סברא אי שדינן נופו בתר עיקרו או לא ובגיטין כ"ב קאמר רבא גופי' דבאשרוש כו"ע ל"פ דבתר עיקרו אזלינן והתם כדקתני טעמא מה אם ירצה וכו' וכתב בשם הראב"ד ז"ל דכאן רבה גרסינן ולא רבא משום דקשיא דרבא אדרבא ובשם הרמב"ן ז"ל כתב לתרץ טעמא דרבא באורך שעדיין אינו מספיק

(ב) הקשו המפרשים ז"ל במאי דפסק הרמב"ם ז"ל בהאי דינא דמתניתין כר"ש דכל שהעליון יכול לפשוט ידו ה"ה שלו וכו' ולפירש"י הטעם הוא דס"ל כר"מ דמדינא של העליון הוא רק דהמותר מפקיר ולגבי מעשר ונ"ר פסק הר"מ בפ"ו מה' מעשרות דמן הגזע פטור ומן השרשין חייב עי' לח"מ פ"ד מה' שכנים ה"ט מ"ש לתרץ בדוחק וטפי נראה לומר דס"ל להר"מ כמ"ש בשטמ"ק כאן בשם הרמב"ן להיפוך ממש דר"ש ס"ל כר"י דמדינא הוא של התחתון רק שהתחתון מפקיר מה שהעליון יכול לפשוט ידו וליטלן ולכן פסק גם גבי מ"ש ונ"ר כר"י עיי"ש

(ג) הקשה בשטמ"ק במ"ש מ"ס שדי נופו בתר עיקרו וכו' והא במתני' פליגי בטעמא אחרינא ולא נזכר כלל טעמא דשדי נופו בתר עיקרו ועיי"ש מ"ש דמ"ש במתניתין מה אם ירצה וכו' חזוקים הם לדבריהם ולא עיקר הטעם וכ"ז דוחק וביותר צריך להבין טעמא דר"י מאי עדיפותא דהתחתון כיון ששניהן יכולין למחות דלכאורה שפיר קאמר ר"מ כן וכ"ז צריך להבין

(ד) הקשו האחרונים לפי"מ דקייל"ן כר"ש דכל שהעליון יכול לפשוט אח ידו כו' והשאר של תחתון דהוא משום יאוש דמ"מ קשה במאי קני לי' התחתון וע' נתה"מ סי' קס"ז מ"ש לתרץ ולקמן יבואר בע"ה מה שיש להעיר ג"כ בעיקר דין יאוש הנאמר כאן למ"ד דאין יאוש לקרקע וכן הא לכאורה הוי כמו יאוש ברשותו ועוד מה שיש לדקדק הרבה בסוגיא זו ויתיישבו לפי דברינו בדרך נכון וישר בע"ה

ובטרם נבוא ליישב פסקי הרמב"ם כאן עלינו לבאר תחלה בע"ה פלוגתת ר"מ ור"י בסברתם דר"מ ס"ל שדינן נופו בתר עיקרו ולר"י ס"ל דלא שדינן נופו בתר עיקרו דהנה בשטמ"ק כאן כתב בשם הראב"ד דר"מ ס"ל דעיקר יניקת האילן הוא מן הקרקע ור"י ס"ל דעיקר יניקת האילן הוא מן האויר יעו"ש **(הג"ה עיין בס' גאון צבי על מ' ב"מ מש"כ להתפלא כאן על התוס' מ' מכות ד' י"ב ע"ב דקאמר שם לר' יהודא דס"ל שדינן עיקרו בתר נופו וקפריך אימור דשמעית לי' לר"י גבי מעשר לחומרא וכו' והקשו שם בתוס' צ"ע מנלי' דל"א גם להקל והוכיח מסוגיין דע"כ מוכח כאן דלר"י מספקא לי' דהא בעיקרו מודה דשל עליון הוי ובמעשר לענין איסורא סבר ר"י שדינן עיקרו בתר נופו ותמה ג"כ על התוס' שנעלם מהם מתני' דערלה דממנה מוכח ע"כ דל"א ר"י אלא לחומרא דהרי ס"ל דהיוצא משרשים חייב ול"א שדי עיקרו בתר נופו ואף היוצא מהעיקר יפטור וכן תמה שם מסוגיין על שי' רש"י במכות שם ובמחכ"ת הרכיב את הנושאים בהרכבה שאינה קולטת דשם בסוגיא דמכות לא איירי אלא מדין מקום העיקר ומקום הנוף אם אזלינן בתר מקום הנוף דראוי יותר לדירה או אחר עיקרו של האילן וכמש"ש לענין שיקלוט את הרוצח ולענין אכילת מע"ש בירושלים אבל לא מיירי כלל מדין יניקת האילן וכאן לענין יניקה איירי ואין ענין זה לזה כלל וזה פשוט]:)** וביע"ד מפלפל בדבריהם ברובא ומיעוטא דהיינו דלר"י ס"ל דרוב האילנות גדילין מן האויר ומיעוט מן העיקר ומיישב עפי"ז שיטת הרמב"ם שגבי ערלה פסק דהיוצא מן הגזע מותר משום דאזלינן בתר רוב הגידולין שגדילין מן האויר ולא שדינן בתר עיקרו כמו דקייל"ן בכל האיסורים דאזלינן בתר רובא וגבי ממון פסק כר"ש משום דבממון אין הולכין אחר הרוב וכן גבי טבל דהוי דשיל"מ לא אזלינן בתר רובא לפוטרו מן המעשר עיי"ש

וראיתי בס' נחלת דוד בקונטרס יד שאול סי' י"ד שהרבה להקשות ע"ז א' דאיך אפשר לומר דר"י ס"ל דרוב גידול האילן הוא מאוירא והא בברכות ד' מ' ע"א אמרינן מאן תנא דס"ל בירך על פירות האילן בפה"א יצא ר' יהודה היא דתנן יבש המעיין ונקצץ האילן אינו מביא וקורא ר"י אומר מביא וקורא