לפלגות ראובן חלק ג ה

לא אבושה אם יקחו להם מועד לשום לב על הפלגים האלה שהבאתי לפניהם והמה בתוך יעבורון אחת הנה ואחת הנה ונפקחו עיניהם ומצאו להם בירורי הלכות על יסודות חזקים. בדברים נכונים וצודקים. נאמנים ועמוקים. שבעתים מזוקקים: **(והעלה שם להוכיח מזה דע"כ ה"ט מה שנחשב בר זביחה משום שב"ד מצווין להפרישו מן האיסור ולספות בידים בודאי אסור ל"כ במ"ע עיי"ש ולמה שכתבנו אין לנו לחשוב את הקטן לבר זביחה משום האי דינא מה שהגדולים מחויבים להפרישו וע"כ לומר דה"ט ששחיטתו מותרת בגע"ג גם להר"י והרא"ש דס"ל לפסול שחיטת עכו"ם משום דכתיב וזבחת ואכלת מי שהוא בר זביחה ע"כ דה"ט שהקטן מיקרי ב"ז משום דעתיד להיות ב"ז לכשיגדל וכמש"כ בתוס' גיטין כ"ב ע"ב ד"ה והא כה"ג לענין בני כריתות שהקטן מיקרי ב"כ משום הואיל ואם הגדיל ומצאתי בשו"ת שם ארי' סי' י"ד שהביא שכתב כן בספרו ערוגת הבושם על יו"ד סי' א' ס"ק י"ד אבל אין הס' מה"ב ת"י ולא ידענא מש"כ שם לחלק מהא דזביחה למצות וקשרתם וכתבתם שמבואר בגיטין מ"ה ע"ב דאימעוט קטן משום שאינו במצות קשירה ולמה נימא דבזביחה חשיב ב"ז מה"ט הואיל ואם הגדיל מ"ש מקשירה. ולא עוד אלא שגם דברי התוס' צריכים ישוב לפימש"ש דמשום ה"ט מיקרי הקטן ב"כ הואיל ואם הגדיל וקייל"ן נמי כן גבי מילה דכשר גם בקטן וכמ"ש ברמב"ם רפ"ב מה' מילה וביו"ד סי' רס"ד ולמה לא נימא גם בזה דלאו בר קיום מצוה הוא כמו במצות וקשרתם וכתבתם גם מש"כ התוס' שם בגיטין וז"ל ונראה דל"ש למיפסל משום דלאו ב"כ נינהו במידי דלא בעי שליחות וכו' אין לפסול משום דלאו ב"כ נינהו דהא לא פסלי בפ"ב דע"ז מיל' דעכו"ם משום דלאו בני מילה נינהו עכ"ד. משמע מזה דל"ב כלל גבי מילה שיהי' בר מילה וע"כ דמפרשי מה דממעטינן עכו"ם ממילה שם בע"ז לחד מ"ד מקרא דואתה את בריתי תשמור הפירוש הוא כמ"ש ברש"י שם ד"ה ואתה משום דהתם כתיב וזרעך אחריך ולא עכו"ם אבל לא מטעם זה מה שאינו בר מילה ול"ב כלל שיהי' המוהל בר מילה וזה סותר לכאורה מש"כ התוס' בע"ז שם ד"ה א"ב שהקשו תימה אמאי ל"א א"ב מומר לערלות דלמ"ד ואתה את בריתי תשמור ליכא שאינו בכלל לשמור כדאמרינן פ' השולח דמומר לאו ב"ק הוא מפני שאיני חפץ לקשור ה"נ נימא שאינו בר מילה כיון שאינו חפץ לימול וכו' הרי דמפרשי דהמיעוט גבי עכו"ם הוא משום שאינו בר מילה. ולכאורה סותר מש"כ בעצמם בגיטין כ"ב הנ"ל

וליישב זה נלענ"ד עפי"מ שנראה להסביר מש"כ התוס' שם בע"ז לתרץ קושיתם הנ"ל וז"ל ואור"י דמומר לערלות מיהו בר שמירת ברית הוא אלא שאיני חפץ אבל מיהו בר שמירת ברית הוא אם יחפוץ ובגיטין גבי קשירה ה"ק כל שאיני בקשירה כלומר שאיני מקיים מצות וקשרתם איני בכלל וכתבתם וזה מבטל מצות קשירה מעליו עכ"ל. ודבריהם צריכים ביאור למה באמת נפרש גבי וקשרתם דבעינן שיהי' מקיים מצות קשירה בפועל וגבי מילה סגי לן במה שאם יחפוץ יהי' בר שמירת ברית למה לא נימא גם גבי וקשרתם כן שיהי' ב"ק משום שאם יחפוץ יקיים. והנראה בביאור דבריהם בע"ה בפשוטן דדייקי מהא דאמרינן בגיטין שם דאיתקוש קראי להדדי וקשרתם וכתבתם ללמדנו דבעינן שיהי' בקשירה וכל שאיני בקשירה אינו בכתיבה ולכאורה למה צריך להיקישא ולמה לא נדייק קרא דוכתבתם לחוד שבעינן דוקא שיהי' בר כתיבה וגם מזה לחוד הי' איפשר למעט כל הני דקחשיב התם מסור עכו"ם עבד אשה וקטן וכותי ומומר ואף דגבי מזוזה א"א למעט אשה וכיו"ב דאיתנייהו בהו הא מיהת אינך דקחשיב התם ס"ת ותפילין שכתבו הא איפשר למעטן מהאי קרא דוכתבתם לחוד והני ליתנייהו בהני מצות ואינן בני כתיבה. ומזה הוכיחו התוס' דבכל המצות לא בעינן כלל שיהי' בר הכי כמו במילה וזביחה וכו' ורק התם גבי וקשרתם וכתבתם גלי קרא מהאי היקישא דבעינן דוקא שיקיים מצות קשירה בפועל ואז כשר לכתוב ס"ת תפילין וכו' והיינו שההיקש מלמדנו ע"ז דבעינן שיהי' מקיים מצוה זו דקשירה ואז כתיבתו כשירה. ושאני כאן מאינך מצות וזהו שכתבו שם בע"ז דמומר לערלות מיהו בר שמירת ברית הוא אלא שאיני חפץ והיינו דל"ד לעכו"ם אף דעכו"ם נתמעט מקרא דואתה את בריתי תשמור מ"מ מומר לא נתמעט מה"ט כיון דגם הוא בכלל ישראל הוא ואם יחפוץ לקיים בר שמירת ברית הוא. ולכן אין לפסול את המומר מה"ט. ורק גבי וקשרתם וכתבתם לחוד ה"ק כל שאיני בקשירה כלומר שאיני מקיים מצות קשירה איני בכלל וכתבתם וה"ט כמו שכתבנו דמהקישא ילפינן דשני כאן מכה"ת כולה ובעינן בזה דוקא שיהי' הכותב מקיים מצות וקשרתם בפועל אבל באינך מצות ל"ב שיהי' בר הכי וכיון שעושה את המצוה מיקרי נמי בר הכי אף שאינו מחויב בדבר והיינו מה שכתבו התוס' בגיטין כ"ב להוכיח מהאי סוגיא דע"ז גבי מילה דלא פסלי מילה בעכו"ם משום דלאו בני מילה נינהו ודבריהם מתאימים וקיימים בע"ה

ונמצא לפי"ז דבכה"ת כולה אין לפסול מה"ט דבעינן שיהי' בר הכי ורק גבי וקשרתם וכתבתם לחוד הוא דגלי קרא משום האי הקישא דאיתקוש להדדי ושפיר מיקרי גם הקטן בר זביחה אף דאין עליו דין איסור שא"ז. וכמו גבי מילה ואינך. אלא דמ"מ אין להוכיח מזה דין העכו"ם כיון דלא דמי לקטן ישראל דשאני קטן דאיתא במצות לכשיגדיל וכמ"ש ג"כ בגיטין פ"ה א' אתי לכלל הוי' עיי"ש. לא כן בעכו"ם די"ל דלא איירי בי' כלל כיון דלא שייך במצוות והיינו דפליגו רבותנו בטעמא דליתא בזביחה אי משום ה"ט משום דלאו ב"ז הוא או כמ"ש ברמב"ם הטעם מקרא דוקרא לך ואכלת מזבחו די"ל דס"ל להרמב"ם דל"ב כלל בכל המצות שיהי' העושה בר אותה מצוה זולת במצות וקשרתם וכתבתם ולכן גם עכו"ם לא מתמעט מה"ט וכמו גבי מילה למאן)**