לפלגות ראובן חלק ג מט

מונח הני מילי בברי וברי אבל בברי ושמא בכולהו ברי עדיף דהא ליכא לחד מינייהו חזקה דממונא כו' עכ"ל ויש להטעים ג"כ את דבריהם עפי"מ שהבאנו לעיל משה"ק בכנה"ג בשם מהרי"ב מ"ט אמרינן קים לי בממונא ולא באיסורי והא גם בממון איכא ספק איסור גזל ותירץ שכאן לא נתקן מידי כיון שגם להשני איכא להאי ספק איסור גזל לכן היכי דקיימא ממונא תיקום וכבר נתקשו ע"ז באחרונים מהא דבו"ש למה לא נימא ברי עדיף כיון שלחבירו אין שום ספק איסור [עיין בס' ב"ש אחרון חו"מ שאלה ט' מה שתמה על קושית האו"ת והחליט דודאי אין כונת מהרי"ב לחייב אותו בד"א אחרי שהדין הוא דמוקמינן אחזקתי' דממונא ואין ב"ד מוציאין וכ"כ הש"ך יו"ד סס"י קע"ז גבי ריבית אם כי שם ל"ש ספק איסור להלוה אם המלוה יחזיר לו ופי' שם דעיקר קושית המהרי"ב הוא על שמא ושמא דפטור גם מלצאת יד"ש ובבו"ש לא הקשה דהא באמת חייב שם לצאת יד"ש עכ"ד אכן המעיין בכנה"ג יראה בעיניו דקושיתו הוא גם על ד"א שהקשה דלא ליהני תפיסתו ובאמת למה ישתנה ספק איסור זה דגזל מכל ספיקות שבתורה דמחמרינן עליו ומפסידין ממונו מן הספק ומש"כ מד' הש"ך גבי ריבית הנה באמת שם בש"ך מביא בשם המהרשד"ם להיפוך דבספק ר"ק ב"ד מוציאין ממנו ושפיר י"ל דס"ל להרשד"ם כשיטת הראשונים דס"ל דגם גבי א"ר חייב לצאת יד"ש אלא שאין הב"ד מוציאין ממנו ובספק אם הוא ר"ק מחייבינן לי' גם בד"א משום ה"ט כיון שלגבי הלוה ליתא לספק איסור ובאמת כ"כ בח"ס יו"ד סי' רמ"א אלא שגם הוא ז"ל דחה ד' הכנה"ג הנ"ל מהא דא"י א"נ דפטור וממה שאומרים קים לי נגד רוב הפוסקים עיי"ש] ובקונטרס הספיקות כלל א' אות ו' הביא מה שתמהו חכמי דורו דמעיקרא לק"מ דהא באיסורין נמי מהני חזקה בכ"מ וכאן הא איכא ג"כ חזקה או חזקת מ"ק או חז"מ ובקוה"ס שם השיג על דבריהם משום דאפילו אי נימא דחזקת מ"ק הוא חזקה המכרעת כמו כל חז"ק בס' איסור אבל חז"מ הא ודאי אינה מכרעת ול"מ בס' איסור ועיקר קושית מהרי"ב הוא דלמה מהני תפיסה מספק דהא הוי ספק איסור וחז"מ ל"מ לענין איסור עכ"ד ולכן תי' הוא ז"ל דאיסור גזל תלי בהממון דאם הממון הוא של השני עפ"י דין אז אסור מדין גזל ובאם אינם שלו עפ"י דין לית בזה משום איסור גזל ולהכי בכל הני דא"י להוציא ממנו עפ"י דין לית בזה ג"כ משום איסור גזל עיי"ש ועדיין אינו מספיק דמ"מ תיקשי ממה שיכול לתפוס בספיקא דדינא נגד רוב הפוסקים וע"ז תיקשי הא כיון דרוב הפוסקים ס"ל דהדין עם השני והממון שלו והוא מוחזק בהן ג"כ א"כ יהי' אסור לו לזה לתפוס משום ספק איסור גזל דהא רוב הפוסקים ס"ל דהממון הוא של חבירו עפ"י הדין ובאיסורין כה"ג סמכינן עלייהו ומ"ש ממון מאיסורין. גם בהשגתו על חכמי דורו יש לתמוה דלדבריו תיקשי מה מתרץ המהרי"ב דגם לגבי השני יהי' ספק איסור גזל הא אם נוציא מן התופס ונחזור לבעלים הראשונים לא יהי' לגבי מ"ק שום ספק איסור לפי"ד כיון שחזקה דמעיקרא מסייע לו וחזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא הא לאו כלום הוא והיטב אשר דיבר בש"א שם בקונטרס רו"ס אות י"ז לישב קושית החכמים הנ"ל דלק"מ ומהרי"ב שפיר הקשה למה מהני קים לי בספק בפלוגתא לפי המבואר במל"מ פ"ו מה' עדות ופ"ב מה' טו"צ וכ"ה בתבו"ש סי' כ"ט דבספיקא דדינא לא מוקמינן אחזקי' [ונדחין עפי"ז מ"ש בישוי"ע או"ח סי' ת"ג ס"ק א' עיי"ש דקלסי' לדבריו ולפלא שלא העיר מזה דבספיקא דדינא ל"ש לאוקמי' אחזקה וכנ"ל] א"כ למה מצי אמר קים לי בממונא הא הוי ספק איסור וכאן הא ל"ש חזקה וע"ז שפיר תירץ דאכתי לא נתקן מידי דגם לגבי אידך הוי ספק איסור ועיקר קושיתו הוא ע"מ שאומרים קים לי בספיקא דדינא כמבואר בדבריו להדיא עיי"ש [ועפי"ז יש ליתן טעם מספיק במש"כ הש"ך בס' ת"כ סי' ו' דבספיקא דמעשה ל"מ תפיסתו ומוציאין ממנו ובספיקא דדינא א"מ והיינו משום דבספיקא דדינא ל"ש חזקה א"כ יהי' להשני ג"כ ספק איסור אם יוציאו ממנו ויחזירו לו לא כן בספיקא דמעשה דאיכא חזקת מ"ק לכן י"ל דאם תפס מפקינן מיני' ומחזירין למי שהי' לו חזקת מ"ק ודו"ק] וכיון דברי ושמא ל"ש רק בספק במציאות דבספק בדין הא ל"ש בו"ש עש"ך חו"מ סי' קל"ט ס"ק ו' א"כ הא איכא חז"מ משו"ה ל"א ברי עדיף דמוקמינן אחזקת מרא קמא וחזקה הא מהני גם באיסורים ורק בספיקא דדינא הקשה המהרי"ב משום דהתם ל"מ חזקה אבל לא בספק במציאות משום דמוקמינן על חזקתי'

ועפי"ז הוסיף שם עוד ליתן טעם נכון במה דקייל"ן דא"י אם פרעתי חייב דהוא משום דכיון דאיכא להמלוה חזקת חיוב שמסייע לו נגד החז"מ שמסייע להלוה לכן אמרינן דחייב משום דאוקי חזקה נגד חזקה ולהלוה שטוען ספק שא"י א"פ הא הוי ספק איסור גזל ולהמלוה הטוען ברי הא לית לי' שום ספק איסור לכן מוציאים מיד הלוה משום ספק איסור עיי"ש מ"ש עוד לפי"ז דלשיטת הרמב"ם דס"ל סד"א מה"ת להקל נמצא דעיקר חיובא של א"י א"פ אינו אלא מדרבנן ומיישב עפי"ז כמה קושיות עיי"ש ודפח"ח ומה מאוד יצדק לפי דבריו ז"ל שיטת הריטב"א והפנ"י ז"ל שהבאנו לעיל דכאן נמי בששניהם מוחזקין כיון דשוין הן הא ודאי יש לנו לומר דברי ושמא ברי עדיף כיון דלהטוען שמא איכא ספיקא דאיסורא ולהטוען ברי אין שום ספק ודאי דמוציאין מידו ונותנין להטוען ברי דאף אי נימא דגם זה חשיב מוחזק מה ששניהם מוחזקין בו הא יש לומר אוקי חזקה נגד חזקה וברי עדיף כיון שאין לו שום ספק איסור וכנ"ל וזה נכון לכאורה

אמנם מצינו לרבותינו בעלי התוס' ז"ל דס"ל ממש להיפוך עיין בב"מ ד' קט"ז ע"ב בתוס' ד"ה לימא שהוכיחו מן הסוגיא שם דע"כ גם בששניהם מוחזקין בשוה שמונח ברשות שניהם נמי אמרינן אוקי ממונא בחזקת מרי' ולא אמרינן בי' דברי עדיף עיי"ש ומדבריהם למדנו ג"כ לדחות דברי השם ארי' הנ"ל