לפלגות ראובן חלק ג מו

מותר אבל לאינך אמוראי דפליגי וס"ל דהולכין בממון אחה"ר ובו"ש ברי עדיף לדידהו צריך קרא דמי בע"ד להא דנזקקין לתובע תחלה ואין לנו קרא להתיר ספק גזל ודינו ככל הספיקות דאסורין מה"ת וכמשנ"ת וכבר הבאנו לעיל מה שהסכימו כולם ללמוד הא דס' גזל התורה התירה מהא דקייל"ן הממע"ה וילפינן לה מקרא דמי בע"ד יגש אליהם וכתבנו שם בשם הש"א מאי דמוקי לה בפלוגתא בשמי' דהפנ"י ז"ל דמאן דס"ל בו"ש ברי עדיף דלדידי' ודאי דס"ל נמי דהולכין בממון אחה"ר ומוקי לקרא דמי בע"ד דמיירי בדדמי דסתם טו"ת היינו ברי וברי ולזה ל"צ קרא דהא סברא הוא לדידהו צריך קרא דנזקקין לתובע תחלה ואין לנו למוד דס' גזל מותר ומצד הסברא אמרינן ודאי דברי עדיף והולכין ג"כ בתר הרוב ורק למ"ד דבו"ש לאו ברי עדיף וכן א"ה ג"כ אחה"ר בממון לדידי' י"ל דקרא אתא להורות האי דינא דהממע"ה וספק גזל מותר וי"ל נמי דגם הא דא"ה בממון אחה"ר מכאן ילפינן וכמ"ש בתה"ד מובא בקצוה"ח סי' ר"פ דרוב לאו ראי' הוא ועיי"ש בש"א אות ח' מ"ש לתרץ עפי"ז גם קושית הריב"ש שהבאנו לעיל בהאי סוגיא דסוכה ל' משום דהתם רב הונא קאמר לה ור"ה לשיטתו דס"ל מנה לי בידך והלה אומר א"י חייב דבו"ש ברי עדיף א"כ לדידי' ספק גזל אסור ול"מ בי' שינוי החוזר וע"כ לא כתבו הראשונים דספק גזל קונה גם בשינוי החוזר אלא למ"ד דס' גזל מותר מה"ת וכיון שאינו אלא חומרא דרבנן לכן מהני בי' ג"כ שינוי החוזר ודפח"ח: פלג יז

ונקדים עוד לבאר שיטתא דאביי בהא דא"י א"נ אם פטור או חייב וממנו נקח ונדע נמי איך ס"ל בהאי דינא גזל אי מותר מה"ת דהנה מצינו בב"ב ד' קל"ה ע"א על הא דתנינן התם זה אחי אינו נאמן אמר רבה ז"א מנה לי בידך והלה אומר א"י פטור ואמר עלה אביי לעולם אימא לך דחייב ושא"ה דכמנה לאחר בידך דמי ומשמע לכאורה דס"ל לאביי דבו"ש ברי עדיף וכ"כ ג"כ התוס' בכתובות ד' י"ב ע"ב אמנם לא כן משמע לכאורה ממ"ש התוס' בשבועות ד' מ"ז ע"ב ד"ה אא"ב שהקשו למ"ד בו"ש ברי עדיף היכי מוקי להאי קרא דשבועת ד' וכו' ותירצו לכדרב ושמואל והיינו דס"ל דל"א מתוך שאיל"מ עיי"ש א"כ תיקשי לאביי דס"ל להדיא בשבועות ל"ב דאמרינן מתוך שאיל"מ ע"כ דס"ל לפי"ז דא"י אם נתחייבתי פטור ודריש לקרא דשבועת ד' תהיה בין שניהם ולא בין היורשין על חמשין דענא וחמשין לא ידענא דאביו כי האי גוונא חייב שבועה ומשאיל"מ ע' נחי"צ סי' ע"ה ס"ט שעמד בזה ומסיק דהתוס' בשבועות מ"ז ע"כ חולקין על דבריהם בכתובות י"ב וס"ל דבאמת ס"ל לאביי דא"י אם נתחייבתי פטור ושם בב"ב ל"ק אלא לדחות הוכחת רבה ממתניתין שם

ולדידי חזי לי ליישב קושיא זו עפי"ד החידוד בע"ה ונימא דאביי לשיטתו אזיל דהנה מצינו בחולין ד' ט' גבי הא דא"ח שמא במקום נקב נקב דא"ל רב הונא לר' אבא מי קמדמית איסורא לסכנתא סכנה שאני א"ל רבא מ"ש ספק סכנה לחומרא ספק איסורא נמי לחומרא א"ל אביי ול"ש בין איסור לסכנה והא אלו ס"ט ברה"ר וכו' וביאר שם הרשב"א בחידושיו דס"ל לאביי דטומאה ברה"י הוא דילפינן מסוטה אבל ברה"ר דטהור לאו מסוטה גמרינן אלא משום דכל ספיקות מותרין ס"ל לאביי באיסור שתלוי במקרה הבא לו אעפ"י שאין שם חזקת טהרה וכהאי דמקואות במקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע ברה"ר טהורות לר"ש ואעפ"י שאין שם חזקת טהרה וכו' וחתיכה ספק חלב ספק שומן שהיא אסורה שאין הספק תלוי במעשה אלא מעולם חתיכה זו היתה או חלב או שומן ולא ידענו לה היתר מעולם ואינו דומה לס"ט ברה"ר שאנו מסופקים אם נתחדשה שם טומאה וכן במקוה שאנו מסופקים בשעה שנעשו טהרות ע"ג אם כבר נתחדש שם מקרה וחסר וכו' עיי"ש ונמצינו למדין מדברי הרשב"א ז"ל כלל מחודש בשיטת אביי דבספק הבא בתולדה ס"ל דספק אסור מה"ת ובספק הבא במקרה שנתחדש אע"ג דאין לו חזקה נמי מותר מה"ת ועיין ש"ש ש"א פ"ה שהביא דברי הרשב"א ז"ל הנ"ל ודחה אותם ממ"ש בנדה ט"ו דחייב א"ת באשה שמצאה דם אחר תשמיש והוא ספק התלוי במקרה וא"כ תיקשי מהאי ברייתא לאביי דס"ל דספק הבא מחמת מקרה שנתחדש מותר מה"ת אפילו היכי דליכא חזקה א"כ האי ברייתא דתני דחייב בא"ת אמאן תרמי' הא הו"ל ספק הבא מחמת מקרה שנתחדש ומותר מה"ת אפילו למ"ד דל"ב חתיכה אחת מב"ח נמי ס"ל דבא מחמת מקרה מותר אלא משום דח"א הו"ל ספק בתולדה עיי"ש שדחה מחמת זה דברי הרשב"א הנ"ל ומוכיח דאביי ורבא פליגי בכל הספיקות אי מה"ת לקולא או לחומרא ובפלוגתת רבותינו הראשונים דלאביי מותר מה"ת בכ"מ ולרבא אסור בכ"מ מה"ת ועמ"ש בזה בשלה מ' מגילה בע"ה

וליישב דברי הרשב"א ז"ל נראה לומר דנדה שאני כיון דעלולה לכך לראות דם ל"ד לספק הבא במקרה לתלות בהיתר וכמ"ש התוס' ריש גיטין וברש"י ריש מ' נדה במש"ש כיון דמגופה קחזיא איתרע חזקתה ופירש"י כיון דמועדת ועלולה היא לכך ע"ש ומשו"ה טפי דמיא לספק דחתיכה כיון דעשוי' **(מיפטר הא מהני תפיסה לכו"ע אף אי ודאי חייב מיתה כיון דלא עבדינן החומרא וז"נ ולמ"ש בפנים אי נימא כמ"ש המהרי"ב בטעמא דספק גזל דמותר דהוא משום שגם להצד השני איכא ספיקא דהאי איסורא דבספק קלב"ם ודאי דחייב בתשלומין דהא לדידי' איכא ספק איסור גזל השר אין שום ספק איסור למשנ"ת דגם אם חייב הוא מיתה מ"מ לצאת יד"ש חייב נמי בתשלומין א"כ לכאורה דינא הוא שמוציאין מידו משום הספק איסור ודו"ק])**