לפלגות ראובן חלק ג מב

אמנם ע"ד החידוד יש להסביר ג"כ טעמא דפלוגתתן עפי"מ שכתבנו לעיל בביאור ד' השטמ"ק בשם הרא"ש וכמו שנאמר דהנה בשם ארי' שם בקונטרס רוב וספק בממון אות כ"ז מביא בשם הגאון בעל בית אפרים שכתב בקונטרס התשובות סי' ב' ליישב קושית התוס' בב"ק כ"ז וברפ"ק דסנהדרין שהקשו דלמה לא נלמוד דהולכים בממון אחה"ר אפילו ברובא דל"ק בק"ו מדיני נפשות כמו דלמידים דאזלינן בתר רובא בדיינים בק"ו ותירץ בס' הנ"ל דבשלמא לענין דיינים שפיר למידים מק"ו כיון דבד"נ איכא קרא דאחרי רבים אבל רובא דל"ק דלא ידעינן מקרא רק מהלמ"מ כמ"ש רש"י בחולין י"ב ל"מ ק"ו משום דאין דנין ק"ו מהלכה ע"ש בש"א מ"ש ליישב הדברים כי היכי דלא תיקשי גם על רוב דיינים האיך ילפינן בד"מ מק"ו והא י"ל רובא דל"ק יוכיח ומביא שם מ"ש בתוס' סוטה כ"ח ובמהרש"א שם דאין לעשות יוכיח מהלמ"מ ומפלפל שם לדון עפי"ז אם רובא דאי"ק מהני גם בממון ע"ש ולמה שביארנו לעיל דברי השטמ"ק בשם הרא"ש דלפי"מ דקייל"ן כשמואל בהא דפיקו"נ דא"ה אחה"ר לא ילפינן מקרא דאחרי רבים אלא באיסורין שהמיעוט נתבטל לגמרי ונהפך להיות היתר ודומיא דסנהדרין ובכ"מ דאזלינן בתר רובא אינו אלא הלמ"מ א"כ בפשיטו מבואר דה"ט דשמואל דס"ל דא"ה בממון אחה"ר להוציא מן המוחזק שמאחר שכל עיקר דין רובא בכ"מ אינו אלא הלמ"מ ומכיון שלא נאמרה הלכה זו אלא באיסורין ובד"נ שוב אין ללמוד דין זה בד"מ להוציא מן המוחזק משום דלא ניתנה הלמ"מ לידרש בי"ג מידות כמ"ש רש"י בשבת ד' קל"ב ע"א סד"ה עקיבא [ועתו"ס קידושין י"ז א' ד"ה ונילף וצע"ק] וכנ"ל ורק במקום דל"צ להוציא מחזקה שם ודאי דמן הסברא אזלינן בתר רובא וז"פ אבל רב לשיטתו דס"ל הולכין בפיקו"נ אחה"ר וס"ל דרוב ודאי הוא בכ"מ ולדידי' ע"כ דס"ל דמהאי קרא דאחרי רבים ילפינן דין רובא בכ"מ וגם במקום דלא שייך דין ביטול וא"כ אין נ"מ כלל בין ד"מ לאיסורין ולד"נ ולכן רב לשיטתו ס"ל דהולכין גם בד"מ אחר הרוב וז"נ בע"ה ונמצא לדברינו די"ל דרב ושמואל כאן בפלוגתתם שלהי ב"ק אזלי לשיטתם ואה"נ דכו"ע ס"ל דספק גזל התורה התירה ובהא לא פליגי ורק דלרב לשיטתי' דס"ל דכל דיני רובא ילפינן מקרא דאחרי רבים להטות וחשוב כמו ודאי וכמשנ"ת לעיל דמשו"ה הוא דס"ל דהולכין גם בפיקו"נ אחה"ר וכן גם בממון שפיר ס"ל כאן דלא שרי ליקח מן הגזלן עד שיהי' רוב משלו דאם יהי' רוב גזול ורק מיעוט משלו ודאי דאסור לקנות ממנו מן הדין ולכן גם במחצה על מחצה ס"ל דאסור לפי שא"א לצמצם ויש לחוש דילמא אית כאן רוב גנוב ולכן ס"ל לרב דאינו מותר לקנות מן הגנב אא"כ איכא רוב משלו אבל שמואל לשיטתו דס"ל דמן הקרא דאחרי רבים לא ילפינן אלא דין רובא בסנהדרין ודכותי' בביטול איסורין ומשום דבהני נתבטל המיעוט ובעלמא ס"ל דדין רובא אינו אלא הלמ"מ ומשו"ה ס"ל דא"ה בממון אחה"ר ולדידי' הוא דמחלקינן בין רובא דאי"ק דחשיב כספק וכמ"ש בשטמ"ק ובין רובא דל"ק דחשיב כמו ודאי ומשו"ה הוא דס"ל דא"ה בפיקו"נ אחה"ר ברובא דאי"ק וכמשנ"ת לעיל ומשו"ה ס"ל לשמואל כאן נמי גבי גזלן דאפילו אם יש לו מיעוט משלו מותר לקנות ממנו משום דכיון דהוא רובא דאי"ק דאין דינו אלא כספק לכן שפיר מותר לקנות ממנו דהא ספק גזל התירה התורה וגם חכמים לא ראו לאסור את הספק גזל אלא במקום שבא מספק להוציא את החפץ מחזקת הבעלים אבל כאן בלוקח מן הגזלן שמשלם דמים אף דמספקא מילתא שמא אין זה שלו אלא שגזלן מיד אחרים הא מיהת כבר אין זה ברשותו של הבעלים שהרי אינו יכול להקדישו וגם הגזלן יכול לקנותו בשינוי מעשה וכמ"ש בתוס' ב"ק ד' קי"א ע"ב סד"ה גזל וסתמא דמילתא שלא ישובו עוד לידי הבעלים לכן לא אסרו חכמים מן הספק וכיון דיש לו מיעוט משלו והאי רובא כיון דאיתא קמן אין דינו אלא כספק לכן מותר לקנות ממנו ומובן היטב לפי"ז מה שחלוק דין זה מהמבואר בסי' שנ"ח דאין לקנות דבר שחזקתו גנוב או רובו בחזקת גנוב דהתם כמו צמר או חלב הרועים וכו' משום דהתם הא רובא דליתא קמן הוא וכיון דאנו מחזיקין שרובן גנבים הם חשיב כמו ודא ולכן אסור לקנות מהם דאין זה שוב ספק גזל אלא דחשבינן לי' כמו ודאי מה"ט ולא דמי כלל להא דסי' שס"ט ומתורץ קושיתם הנ"ל וכמשנ"ת

ומיושב היטב מה שהבאנו לעיל משה"ק ביש"ש בהא דפסקינן כאן כותי' דשמואל והא קייל"ן כרב באיסורי ולמשנ"ת ניחא שפיר משום דהא בכל הני פלוגתי דרב ושמואל קייל"ן כשמואל בין בה דא"ה בממון אחה"ר ובין בהא דפיקו"נ וכמבואר באו"ח סי' שכ"ט ובאהע"ז סי' ד' וע"כ דרובא דאי"ק אינו אלא ספק ולכן כאן נמי פסקינן הילכתא כשמואל וכמשנ"ת ודו"ק כי נכון הוא בע"ה: פלג טו

והנה כבר ידוע מש"כ הקצוה"ח בסי' ר"פ ס"ק ב' וכן בש"ש ש"ד פ' כ"ד דמאי דאמרינן דא"ה בממון אחה"ר נגד החזקה היינו דוקא נגד חזקת ממון מה שמוחזק בו השתא אבל לא כנגד חזקת מ"ק מה שהי' כבר מוחזק בו ונגד חזקת מ"ק שפיר מועיל רוב להוציא עיי"ש מ"ש מילתא בטעמא דעיקר עדיפותא דחז"מ משארי חזקות אינו אלא בזה דבאינך חזקות הא השתא ליכא חזקה שהרי מסתפקינן בי' אולי כבר יצא מחזקתי' אבל בחזקת ממון הא השתא נמי מוחזק בודאי וממילא דחזקת מ"ק שוה בזה לאינך חזקות דעלמא דרובא עדיף ומוציאה מן החזקה עיי"ש ויתיישב היטב עפי"ז מה שנתקשינו לעיל בדעת הרמב"ם שכתב דהמקדש בדבר שאינו מקפיד הוי ספק קידושין שנתקשינו לעיל למה מועיל הרוב גבי דין ממון להתיר משום גזל ולמה לא יועיל לענין דין איסור הקידושין ולהנ"ל ניחא שפיר דהנה זה ודאי פשיטא טובא שאין להכחיש דלעולם נמצא בכ"ד מיעוט בנ"א