לפלגות ראובן חלק ג מא

אחה"ר לדידי' ע"כ ס"ל כמ"ש בשטמ"ק הנ"ל דרובא דאי"ק אינו אלא ספק: פלג יג

ועדיין עלינו ליישב קושית התוס' והשטמ"ק הנ"ל משה"ק בב"מ ו' גם אליבא דרב שלא תיקשי קושיתם גם אליבא דידי' דלמה בקפץ אחד מן המניין לתוכן כולן פטורין ולמה לא יתבטל ברוב כיון דלרב א"א לתרץ כמ"ש בשטמ"ק הנ"ל א"כ לדידי' תיקשי מתני' למה לא יתבטל והנה עיי"ש בשטמ"ק מש"כ עוד לתרץ קושיא זו בשם הריטב"א וז"ל דהא קייל"ן דבע"ח לא בטילי ואע"ג דמה"ת מבטל בטל יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת ואין זה מחוור דכי עקרי רבנן דבר מה"ת בשוא"ת היינו לעשות שום גדר או סייג לתורה דאילו בכדי לא עקרי לי' והכא אמרינן פטירי מן המעשר בכדי ועבדי גזל השבט וכו' עכ"ל והנה מש"כ דאית כאן משום גזל השבט אינו אלא תימא דאיזה גזל השבט אית כאן גבי מעשר בהמה שנאכל לבעלים ואין כאן לכהן כלום וכבר הרגיש בזה הרי"ט אלגזי פ"ק דבכורות סוף אות ח' עיי"ש ושפיר אפשר לומר שלפי שתקנו חכמים דבע"ח חשיבי ולא בטלי העמידו את דבריהם גם כאן דלא ליבטל אף שיפטר עי"ז מן המעשר וי"ל נמי שאין בזה משום עקירת מ"ע כלל שהרי אפשר לומר שהפקירו את בהמותיו לפי שעה והפקר ב"ד הפקר וחשיב כזוכה אח"כ מן ההפקר דפטור מן המעשר כדין לקוח ועיין ביבמות ד' פ"ט ע"ב דבכה"ג ע"י הפקר ב"ד ל"ח עקירה כלל וע' בגיטין ד' ל"ו ע"ב ברש"י ד"ה רבא אמר לעולם בין לרבנן וכו' בין לרבי וכו' לא תיקשי דבר דבדבר שבממון אין כאן עקירת דבר מה"ת במקום סייג וגדר דהפקר ב"ד בממון הפקר ע"ש ועיי"ש בתוד"ה שהפקר שכתבו אבל מן הטמא על הטהור ליכא למימר דאפקוה מרשותי' בשעת הפרשה כיון דבתר הכי נמי שלו הוא ועליו לתקנו והיינו דשם כיון שכבר נתחייב בתרו"מ אין ההפקר פוטר אותו דהא גם בזכה בהן אחר בהפקר לאחר מירוח חייב בתרו"מ ע' טו"א ר"ה ט"ו ע"א ובשעה"מ פ"ז מה' לולב ה"ב ועיין בתוס' גיטין ד' מ' ע"ב ד"ה וכתב ודו"ק אבל כאן גבי מע"ב שפיר פטור מדינא כיון דחשיב כלקוח וזה נכון בע"ה

ובמק"א כתבתי ליישב עפי"ז משה"ק בטו"א ר"ה י"ד ע"ב במש"כ התוס' ריש קידושין בשם י"מ דאפילו מאן דתנא כרם רבעי מודה בשאר אילנות דמדרבנן נוהג והתם דתנא ולרבעי גבי אתרוג מדרבנן קאמר והקשה מן המבואר בירושלמי פ"ז דפיאה דלב"ה דס"ל דרבעי ממון גבוה הוא פטור מן המעשרות והשתא איך אפשר לתקן רבעי בשאר אילנות הא אתה מפקיע מן המעשרות שלא כדין ואפ"ת דבשאר אילנות חוץ מזית דמעשרות שלהם אינן אלא מדרבנן לית לן בה דהן אמרו והן אמרו **(הג"ה עיין במ' מכות ד' י"ט ע"ב כהן שעלתה בידו תאינה של טבל וכו' לוקה אחת וזר כו' לוקה שתים ומשמע לכאורה מזה כשיטת הרמב"ם רפ"ב מה' תרומות דגם פירות האילן חייבים מה"ת דאי א"א אלא מדרבנן כשי' רש"י ואינך ראשונים עיין מל"מ ז"ל שם דין א' תיקשי מאי עבידתי' דמלקות כאן וצ"ע]:)** אבל זית דחייב במעשר מה"ת מא"ל וכו' וכ"ת ה"נ דרבעי דזית חלוק משארי אילנות ורבעי דידי' חייב במעשר ליתא דא"כ לא אישתמיט בכולה גמ' לאשמועינן וכו' עיי"ש שנשאר בקושיא ולענ"ד י"ל שהפקירו חכמים את הרבעי בשארי אילנות וממילא פטור מתרו"מ ע"י הפקר ב"ד וכמ"ש בירושלמי מובא בר"ש רפ"ה דפאה מ"א ר' יוסי סבר דאפילו לב"ה פטור משום הפקר ב"ד וכו' עיי"ש וכ"ה ג"כ בירושלמי פ"א דשקלים ה"ד ע"ש ועיין בר"ן נדרים ד' מ"ד ע"ב ד"ה ופרכינן ובגהש"ס שם וקצרתי ועיין כ"מ פ"ג מה' תרומות ה"ד שכתב ג"כ כעין זה גבי תורם מאומד שצ"ל דלב ב"ד מתנה שאם יהי' בו תוס' שיהי' אותו תוס' הפקר והפקר פטור מתרו"מ עיי"ש [ומאי דקשיא ע"ד הכ"מ הא אחר שנתחייב כבר בתרו"מ שוב אין ההפקר פוטרו וכנ"ל עיין שעה"מ שם פ"ז מה' לולב ה"ב שהעיר שם בזה בסוף דבריו ותירץ דה"ק דלב ב"ד מתנה עליהן שיהא אותו תוס' הפקר מקודם שנתמרח עיי"ש] ולא תיקשי לך הא כיון דכרם רבעי גמר קודש קודש ממעשר א"כ נימא דדין אחד להן ואם ההפקר פוטרן מתרו"מ ליפטרי נמי מדין רבעי דז"א וכמבואר במ' מע"ש פ"ה מ"ה דדין רבעי נוהג נמי בהפקר עיי"ש ובתוס' ב"ק ס"ט ע"ב ד"ה קודש מ"ש בשם הירושלמי פ"ה דמע"ש שכרם רבעי נוהג בשביעית אף שאין מע"ש נוהג בו וכ"ה ג"כ בירושלמי פ"ז דפאה ה"ה עיי"ש ודו"ק כי קצרתי: פלג יד

נשוב למה שכתבנו דשפיר אפשר לתרץ קושית התוס' ב"מ ו' הנ"ל גם אליבא דרב דס"ל ע"כ דגם רובא דאי"ק חשיב כודאי והולכין גם בפיקו"נ אחה"ר ומ"ש השטמ"ק דרובא אינו אלא ספק לא כתב כן אלא אליבא דשמואל דקייל"ן כותי' דא"ה בפיקו"נ אחה"ר וכמ"ש בכרו"פ הנ"ל ומאי דפליגי רב ושמואל בממונא אי אזלינן בתר רוב אין זה נוגע כלל להא דקמן שהרי התם עיקר פלוגתתם הוא ברובא דליתא קמן דגם לשמואל חשוב כמו ודאי וע"כ דהתם מילתא אחריתא הוא ובפשיטו משמע דעיקר טעמא דשמואל התם גבי ממון משום דס"ל לדידי' דחזקת ממון אלים טובא ועדיפא משארי חזקות וכדאסביר לן הקצוה"ח בש"ש ש"ד פ' כ"ד משום דכל חזקה אינה אלא חזקה דמעיקרא וחז"מ הוי חזקה דמעיקרא וגם חזקה דהשתא שהוא מוחזק בממון זה ע"ש ולכן אין בכח הרוב להוציא מן המוחזק ולרב ס"ל דחזקת ממון דמי לאינך חזקות דרובא עדיפא מינייהו: