לפלגות ראובן חלק ג לה

כאן מיעוט חשוב שמקפידים ומ"מ ס"ל דמותרין משום גזל ונתקשינו בטעמא דידי' הא א"ה בממון אחה"ר ולמה מותר וכן צריך להבין למה לא מהני האי רובא כי היכי דליהוי קידושי ודאי ובישוב הדברים האלה יתברר לן ג"כ דאיכא עוד נ"מ לדינא בין דבר שאינו מקפיד לכל העולם ובין דבר שאינו מקפיד לגבי אנשים פרטיים דבדבר שאינו מקפיד לכל העולם מותר לכל אדם לזכות בו אף באם אין דעת הבעלים ברור לפנינו שאינם מקפידים עליו אלא דאיתחזיק לן ע"י רובא שהדבר ידוע דרוב בנ"א אינם מקפידים ע"ז סגי לן להתירן לכל אדם לא כן בדבר שאין הבעלים מקפידים אלא לגבי אנשים מיוחדים דבזה לא סגי שיהי' לנו איזה ספק על קפידת הבעלים ובעינן ע"כ שנדע ודאי שאינם מקפידים לגבי הני וניחא להו שיקחום לעצמם וגם רובא לא מהני בזה וכמו שנאמר בע"ה

ונקדים תחלה ליישב ג"כ משה"ק רבותינו ז"ל עוד בסוגיין דשלהי מכלתין במאי דאמרינן כאן דאסור לקנות מכל הני שחשודין על הגזל כמו הא דאין לוקחין מן הרועים צמר וחלב וגדיים והא דאין לוקחין מן הסורק מוכין וכו' ומבואר בחו"מ סי' שנ"ח ס"א דהטעם הוא לפי שחזקתן גנובים או שרוב אותן הדברים המה גנובים ומשמע לכאורה דהלכתא כרב דאמר כאן בב"ק ד' קי"ט ע"א דאין רשאי ליקח מן הגזלן עד שיהי' לו רוב משלו וכן כתב הה"מ רפ"ו מה' גניבה דס"ל להרמב"ם כרב עיי"ש והקשו עליו מהמבואר להדיא בר"מ פ"ה מה' גזילה דפסק כשמואל וכן קייל"ן ג"כ בחו"מ סי' שס"ט ס"ג בהא שאסור ליהנות מן הגזלן דאם הי' לו מיעוט משלו אעפ"י שרוב ממונו גזול מותר ליהנות ממנו עד שידע בודאי שדבר זה גזול בידו וכשמואל דפליג על רב וס"ל דגם באם יש לו מיעוט משלו מותר וא"כ תיקשי למה לא יהי' מותר ג"כ לקנות מן הרועים והסורקים כיון דמ"מ הא איכא מיעוט מהם שאינן גנבים עיין סמ"ע סי' שנ"ח ס"ק ב' מ"ש לתרץ זה דשא"ה דמ"מ יש בידו משל היתר משא"כ כאן דכשנאמר דזה הרועה הוא מן הרוב המוכרים שלא ברשות בעליהם נמצא שכל דבר ההוא שבידו הוא גזול עכ"ל ועדיין אינו מובן ההבדל דהא גם התם אם ניזול בתר הרוב צריך להיות אסור ובאם אזלינן בתר המיעוט צריך להיות מותר וא"כ הא עדיין צריך להבין דמ"ש כאן דסגי במיעוט שלו וכאן אזלינן בתר הרוב ואסרינן עליו לקנות בשביל זה ולמה לא שרינן לי' בשביל המיעוט שאינם חשודים על הגניבה וע' בביאור הגר"א שם סי' שנ"ח ס"ק א' מ"ש דהרמב"ם למד זה ממאי דאיתמר פלוגתייהו דרב ושמואל אגזלן ולא אכה"ג ש"מ דבהא לא פליגי עיי"ש וע' ג"כ בט"ז סי' שס"ט מש"כ בישוב הדברים

ולענ"ד ליישב קושיא זו בדרך נכון עפ"י חידוד בע"ה ונקדים ליישב תחלה הא דפסק הילכתא בחו"מ סי' שס"ט ס"ג דגם באם הי' להגזלן מיעוט שלו מותר לקנות ממנו והא כיון דפליגי בזה רב ושמואל בסוגיין ורב ס"ל דבעינן דוקא עד שתהא רוב משלו ולמה פסקי כשמואל והא קייל"ן הילכתא כרב. באיסורי ובאמת כן מבואר ברשב"א בחידושיו בשם ר"ח דקייל"ן כרב בזה משום ה"ט דהילכתא כרב באיסורי עיי"ש וראיתי בס' כתונת פסים להגאון מהרי"מ ז"ל שכתב ליישב דה"ט שפסקו כשמואל כאן משום די"ל דרב ושמואל אזלי לטעמייהו דרב הא ס"ל הולכין בממון אחה"ר וה"נ אזלינן כאן בתר רובא ולא שרינן עד שיהא רוב משלו ושמואל לטעמי' דס"ל א"ה בממון אחה"ר מטעם דחזקת ממון עדיפא וה"נ כאן י"ל חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו וכיון דקייל"ן כשמואל דא"ה בממון אחה"ר ממילא כאן נמי הדין כשמואל אף דהכא לענין איסור וכמ"ש הרא"ש בב"ק פ"ד סי' ד' וה"נ כיון דלענין ממונא קייל"ן כשמואל ממילא גם בדין זה קייל"ן כשמואל עיי"ש ודברי חכמה הן לכאורה אבל אכתי יש להשיב ולומר דבגזלן איתרע חזקתי' ול"ש כלל לומר עליו חזקה זו שכל מה שבידו הוא שלו וביותר להמבואר בט"ז חו"מ סי' שס"ט דמלשון הרמב"ם שכתב כאן אעפ"י שהרוב ממנו גזול משמע אפילו בידוע בודאי עיי"ש וא"כ אזדא לי' חזקה זו והדר תיקשי למה לא ניזיל בתר רובא

אשר ע"כ נלענ"ד בע"ה לומר בזה דרך אחרת בפלוגתא דרב ושמואל כאן ועפי"ז נבין מה שפסקו כותי' דשמואל דהנה כבר נודע מש"כ השטמ"ק פ"ק דב"מ דף ו' לתרץ משה"ק התוס' שם בקפץ אחד מן המנוין לתוכם שפטורין מן המעשר ולמה לא ליבטל הקופץ ברובא וכן משה"ק שם עוד דניכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש ותי' שם בשם הרא"ש והריטב"א דבאמת גם רוב לאו ודאי הוא ורוב גופי' הוא ג"כ בגדר ספק אך ספק כזה התורה התירה וכאן דבעינן עשירי ודאי גם רוב נתמעט עיי"ש ועיין ג"כ בפנ"י קידושין ע"ז שכתב כעין זה גם גבי ממזר ודאי דגם שם אמרינן דאף דבמקום דאיכא רובא שהוא ממזר מ"מ מותר דל"ה ממזר ודאי עיי"ש ועיין כרו"פ סי' ס"ג שכתב שם דרב ושמואל דפליגי ביומא פ"ה אי הולכין בפיק"נ אחר הרוב דרב ס"ל הולכים בפיק"נ אחה"ר ושמואל ס"ל דא"ה בפיק"נ אחה"ר פליגי בסברא זו דרב ס"ל דרוב ודאי הוא ושמואל ס"ל דגם רוב אינו אלא ספק וספק נפשות להקל עיי"ש (]ויש לדקדק שם בסוגיא במאי דקאמר רב ל"ש אלא להחיותו ופירש"י דקאי על רוב ישראל דמשמע מזה דבמע"מ א"מ להחיותו אליבא דרב וא"כ מכ"ש דאין מפקחין עליו את הגל במע"מ כפי המתבאר שם בסוגיא ד' פ"ה ע"א ברש"י ותוס' דאם מפקחין עליו את הגל כ"ש שמצוה להחיותו והא זה א"א כלל דהרי מפורש במתניתין שם פ"ג ע"א ספק א"י ספק ישראל מפקחין עליו את הגל וע"כ כמ"ש הכ"מ פט"ו מאי"ב ה' כ"ה דהרמב"ם מפרש דמ"ש רב ל"ש אלא להחיותו דקאי גם על מחצה על מחצה עיי"ש ובמע"מ מצוה להחיותו וכן מפקחין עליו את הגל ורק ברוב א"י ס"ל לרב דאין מפקחין וא"מ להחיותו ועיין רמ"א אה"ע סי' ד' סל"ד די"א דאפילו ברוב א"י מפקחין וכו' ואין מצווים להחיותו אלא ברוב ישראל עיי"ש עכ"פ מתבאר מן הסוגיא דרב פליג על שמואל וס"ל