לפלגות ראובן חלק ג לו

דהולכין בפיקו"נ אחה"ר וכן מבואר ג"כ בר"ן שם וז"ל והוי יודע שיש חולקין על הרי"ף דס"ל דלא קייל"ן כשמואל וכו' וטעמייהו משום דס"ל דרב ור' יוחנן פליגי עלי' דשמואל וזה תלוי בדקדוק הסוגיא וכו' עכ"ל ובתשובה שהשיב הרמב"ם ז"ל לחכמי לוניל מסתפק בענין זה אם רב חולק על שמואל או לא ע' כס"מ פ"ב מה"ש ה"ך גם בדעת הרמב"ם פליגי המפרשים אם פסק כשמואל או כמאן דפליגי עליו עיין מ"מ שם בפ"ב מה"ש ובט"ז אה"ע סי' ד' ס"ק י"ז והדברים ארוכים וכאן לקצר אני צריך] ועיין במה שכתבנו בזה שלהי מ' סוכה בע"ה די"ל דגם הא דפליגי רב ושמואל בב"ב צ"ג אי אזלינן בתר רובא בממון אזלי נמי לשיטתם בזה משום דלרב חשיב רובא כודאי לכן מהני גם בממון ולשמואל דס"ל דאינו אלא ספק לכן בממון דנתמעט ספק והממע"ה גם רוב ל"מ להוציא מן המוחזק עתה מצאתי בס' שם ארי' בקונטרס רוב וספק בממון שהעיר בזה שם באות ב' ועיי"ש עוד באות ח' מ"ש לפרש ג"כ עפי"ז האי פלוגתא דרב ושמואל בב"ק קי"ט דאיירינן בה לפי"מ שהקדים שם באות ו' בשם הפני יהושע דמ"ש בב"ק מ"ו דקרא דמי בע"ד יגש אליהם אתא להא דנזקקין לתובע תחלה ולהממע"ה א"צ קרא קאי שם אליבא דרב דס"ל הולכין בממון אחה"ר ומוקי לקרא בדדמי דסתם טו"ת הוא ברי וברי ולדידי' הוא דמוקי לקרא להא דנזקקין לתובע אבל לשמואל אה"נ דצריך קרא דמי בע"ד ללמדנו דאין הולכין בממון אחה"ר ומיישב שם עפי"ז מה דהרמב"ם לא הביא הך דינא דנזקקים לתובע תחלה עיי"ש ונשמע מזה דלרב אין לנו שום לימוד מן הקרא דהממע"ה לכך ס"ל מצד הסברא דהולכין בממון אחה"ר ואפשר נמי דס"ל דספק גזל אסור ככל הספיקות כיון דאין לנו קרא להתיר ולשמואל האי קרא דמי בע"ד אתא להורות דהממע"ה וגלי קרא דספק גזל מותר כמ"ש באו"ת בקונטרס ת"כ ס"ק כ"ג ולכך ס"ל דאפילו ברוב אין מוציאין ממון משום דבעינן דוקא עדים וראי' ורוב לאו ראי' הוא וכמ"ש בתה"ד מובא בקצוה"ח סי' ר"פ עיי"ש ולשיטתם אזלי נמי כאן במאי דפליגי שלהי ב"ק הנ"ל דלשמואל לשיטתו כיון דס"ל דספק גזל מותר ורוב נמי הא ספק הוא לדידי' לכן ס"ל דאפילו אם יש לו להגזלן מיעוט משלו מותר לקנות ממנו אבל רב לשיטתו דס"ל דרוב חשוב כמו ודאי וכן הא עפ"י האמור משמע דלית לי' הא דספק גזל התורה התירה לכן ס"ל דאינו מותר לקנות מן הגזלן עד שיהי' רוב משלו והא דאיתא בחו"מ סי' שנ"ח דאסור לקנות דברים שיש לחוש לגנובים אע"ג דהוי רק ספק נראה דהוא רק חומרא בעלמא מדרבנן שלא להחזיק ידי ע"ע עיי"ש שעדיין נשאר בקושיא לפי"ז במש"ש בסוגיין דאורי רב יהודה כשמואל והא ר"י ע"כ דג"כ לית לי' הא דספק גזל מותר כיון דאיהו הא ס"ל גבי מנה לי בידך והלה אומר א"י דחייב וע"כ דמסברא אית לי' דהממע"ה ולא מן הקרא וא"כ מ"ט הורה כשמואל עיי"ש שנשאר בצ"ע [ולקמן בע"ה נאריך בדבריו] והנה גם לדבריו ז"ל עדין אין להבין החילוק שבין האי דינא דמותר לקנות מן הגזלן הידוע אם יש לו רק מיעוט משלו ובין הא דאסור לקנות מכל הני החשודים שיש לחוש לגנובים אף דודאי איכא בינייהו מיעוט שאינם גנבים והא אף אם נימא דאין איסורו אלא מדרבנן שלא להחזיק ידי ע"ע למה לא אסרו חכמים לקנות גם אצל הגזלן שיש לו מיעוט משלו מה"ט נמי שלא להחזיק ידי ע"ע וטפי משמע דמיירי כאן גם בידוע שלא נתייאשו עדיין הבעלים וגם בגזלן עכו"ם שסתמא לא נתייאש וכמ"ש בחו"מ סי' שס"ח וכה"ג במקום שלא נתייאשו הבעלים או בגניבה בהני גווני דמיירי הכי שסתמן י"ל שאין הבעלים יודעים כלל מן הגניבה ול"ש כלל לומר שנתייאשו ודאי דשייך כאן נמי דררא דאיסורא דאורייתא עיין נתה"מ סי' ל"ד ס"ק ה' מ"ש בגזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ולקחה דאם עשה בה שינוי ודאי דעבר בלא תגזול כמו שהגזלן עובר בשעה שמשנה את החפץ שהרי עי"ז עושה גזילה חדשה שמוציאה מידי הבעלים [ע' שעה"מ פ"א מה' גזילה ה"ט דפשיטא לי' להיפוך] ופשיטא דאם אכלו השני או נשתמש בה שעובר בלאו דלא תגזול אלא שאם לא נשתמש בה השני ורק נתכוין לזכות בו לעצמו כיון שלא הוסיף שום קנין בהגזילה שהרי ע"י גזילה הראשונה היתה נקרא של הבעלים ואינה ברשותו וגם בגזילה השני' כך הוא דינה לכן לא עבר בלא תגזול ומ"מ עובר גם ע"ז מה"ת דהא מחויב להשיב אבידה לבעלים והוי כעובר על מ"ע עיי"ש ואף כי במש"כ דהשני עובר לפעמים בלא תגזול וכן גם הראשון בששינה דעובר בל"ת הנה שכנגדו חלוק עליו בקצוה"ח ובמשובב נתיבות במקומו עיי"ש דאין כאן עוד משום גזל כיון דל"ה ברשות הבעלים אבל ודאי שמודה לי' מיהת גם הקצוה"ח דאית כאן משים מ"ע דהשבת אבידה אלא שאינו נפסל לעדות ע"י ביטול מ"ע עכ"פ נשמע מדבריהם לעניננו דקודם שידעו הבעלים וקודם שנתייאשו מן הגניבה אית בזה משום איסור תורה למי שבא וקנאה מן הגנב והגזלן וכנ"ל וצריכה רבה להבין לפי"ז במה חלוק האי דינא דלוקחין מן הגזלן אם יש לו מיעוט משלו מהא דאין לוקחין דברים שיש לחוש לגנובים אף דגם שם איכא מיעוט אנשים שאינם חשודים ע"ז וכנ"ל וליישב כל הנ"ל עלינו לבאר תחלה בעיקר מש"כ לפרש פלוגתת רב ושמואל אי אזלינן בתר רוב בממון דתלי בפלוגתא זו אי רוב חשיב כודאי או כספק שלא מן השם הוא זה והתם גבי ממונא ע"כ טעמא אחרינא איכא בהא וכמו שנאמר: פלג י

דהנה כבר אסביר לן הש"ש בש"ב פ' ט"ו דע"כ לא קאמר לה השטמ"ק דרוב אינו אלא ספק רק ברובא דאי"ק דאיכא המיעוט לפנינו אבל ברובא דליתא קמן דהיינו רוב הבא מן הסברא ודאי הוא עיי"ש והדברים נכונים ומוכרחים ויתיישב ג"כ עפי"ז משה"ק שם בש"א אות ג' ע"ד השטמ"ק הנ"ל ממ"ש בשבת קל"ה ערלתו ודאי דו"ש ולא ערלתו ספק