לפלגות ראובן חלק ג לד

הא"י אחה"פ צריך להחזיר להבעלים משום דאדעתא דא"י אפקרי' אדעתא דכו"ע לא אפקרי' ודאי ג"כ דאין כאן הפקר גמור אלא שמ"מ קני הא"י מדין מתנה וכנ"ל גם בעיקר דברי הנוב"י הנ"ל יש לדון בהו טובא ועיין בחי' הרשב"א ב"ק ד' ס"ט ע"ב ד"ה לקט כיון דליתא ברשותי' ל"מ מפקר לי' וז"ל כתב הראב"ד ז"ל אטו מאי דליתי' ברשותי' לא מצי לימחול גבייהו ולפטרו מעון גזל ותי' הוא ז"ל אין ודאי מצי מחיל מיהו טבל הוא גבי עניים ואינהו סברי דהכל לקט הוא ואין מעשרים ומ"ה צריך להפקיר ואין בידו להפקיר לכל אדם הואיל ואינו ברשותו דהפקר ליחיד אינו הפקר עד שיהא מופקר בין לעניים בין לעשירים כשמיטה עכ"ל והרי מוכח כן מן הסוגיא דשם דל"ש הפקר בכה"ג וע"כ דגם הנוב"י לא קאמר כן אלא במפקיר בפני הזוכים לנוכח וכדמדייק כן בלשונו שם אף דלא ידענא טעם לחלק ביניהם עכ"פ ודאי פשיטא לן דגם בכה"ג שהפקיר לנוכח ל"מ מדין הפקר אלא מדין מתנה וכמשנ"ת ותמוהים דברי הרשב"ם ב"ב הנ"ל וע"כ דאין כונתו שם להתיר מטעמא דהפקר לחוד אלא מכיון שבעל החצר מפקיר את חצירו לכל בני החצר ואינו מקפיד ע"ז לגבייהו אין דעת הנודר לאסור באלו ומשו"ה הוא דשרי וכמ"ש בטו"א מגילה ח' אף שאין לשון הרשב"ם מוכיח כן ע"כ לומר כן בכונתו דודאי ל"ש כאן להתיר במודר מדין הפקר וכנ"ל: פלג ח

נחזור לענינינו דלפי"מ שקיימנו דברי הא"מ שפיר כתבנו לפרש האי לישנא דברייתא שלהי מכלתין במאי דמדייק תנא ותני בזמן שאין בעה"ב מקפיד הרי אלו שלו ומשום דבאמת הבעה"ב מקפיד לגבי כו"ע ולאחרים י"ב משום גזל ורק להפועל לחוד הוא דמותר ומשום דלגבי דידי' הוא דאין הבעה"ב מקפיד וכנ"ל אמנם גם לשיטת הנוב"י והטו"א ז"ל שהבאנו לעיל דס"ל דבעינן דוקא שלא יקפיד לגבי כולי עלמא דלדידהו ע"כ לפרש גם בהאי ברייתא דשלהי מכלתין דבאמת אין הבעה"ב מקפיד כלל על כל הני דקחשיב שם ומפקיר אותם לכל מי שירצה ליקח אותם מ"מ גם לפי"ז נוכל ליישב הא דקמדייק ותני כאן בזמן שאין הבעה"ב מקפיד הרי אלו שלו ול"ק דא"ב משום גזל כמו ברישא גבי מסתתי אבנים דמסתמא אין להמסתת שום קנין בפסולת הנושרות מן האבנים אם לא שסתתן בחצירו מכיון שלא הגביהן ול"ש למינקט גבי' לישנא דה"ה שלו ורק שא"ב משום גזל והיינו שאין בהן משום גזל לא לו ולא לאחרים דכשם שמותרות להמסתת משום דבר שאינו מקפיד מותרות נמי לעלמא לא כן גבי מפסגי אילנות ומנקפי היגי ועודרי ירקות הא בכולהו הני יש כאן הגבהה מצד הפועל שפיר מדייק ונקט לישנא דה"ה שלו משום שקנאן ע"י הגבהתן כיון שאין בעה"ב מקפיד ונעשין ממש שלו וזה נראה נכון מאוד בע"ה אלמלי מצינו לבעל נוב"י ז"ל שמחליט להיפוך מזה והוא במ"ת אה"ע סי' ע"ז עיי"ש שהביא מש"כ בגליון חו"מ סי' שנ"ט ס"א במש"כ המחבר דאם הוא דבר דליכא מאן דקפיד בי' שרי וכתב שם דאף דשרי ליטלו וא"ב משום גזל דמסתמא אין בעה"ב מקפיד אבל מ"מ לא זכה הנוטלו להיות חשוב כשלו דכ"ז שלא הפקירו בפירוש א"א לזכות בו וכמ"ש המג"א בסי' תרל"ז ס"ק ג' בשם ס' יראים דאפילו למ"ד גזל כותי שרי מ"מ לא מיקרי לכם עיי"ש עכ"ל הרי דס"ל דבדבר שאינו מקפיד ל"ש לומר שקנה ונעשה שלו נגד מה שכתבנו לעיל [ואולי יתיישב ג"כ עפי"ד ז"ל משה"ק התוס' סוכה ל' ל"ל קרא דלכם להוציא הגזול ת"ל משום מהב"ע דלפי"ז י"ל דשפיר איצטריך קרא לענין דבר שאינו מקפיד דמ"מ לכם לא הוי וכמש"כ כן האחרונים לתרץ קושית התוס' הנ"ל עפי"ד המג"א ז"ל הנ"ל לענין גזל א"י] אכן כיון שהנוב"י ז"ל לא הביא שום ראי' ע"ז ולישנא דברייתא משמע כמו שכתבנו נראה שיש להוכיח קצת כדברינו ממ"ש בביאור הגר"א שם בחו"מ סי' שנ"ט מקור להאי דינא דדבר שאינו מקפיד מותר והביא שם מ"ש בירושלמי פ"ג דדמאי והוא שם בהלכה ב' כיצד הוא עושה נוטל מן העליון ומתקן ופריך ואינו אסור משום גזל ומשני שם כהדא ר"ש בר כהנא וכו' ומפרש הגר"א ז"ל שמביא ראי' מהני עובדי שמותר בדבר שאינו מקפידין והם מחמירין ומדקדקין בעצמן עיי"ש וכן מבואר בדבריו ז"ל בא"ר דמאי פ"ג מ"ב עיי"ש והרי מוכח לפי פירושו דבדבר שאינו מקפיד חשיב ממש כשלו עד שרשאי לעשות תרו"מ והי' אפשר לומר שהנוב"י יפרש דברי הירושלמי הנ"ל כמ"ש בפני משה שם דאדרבא מביא הני עובדי להוכיח דאסור משום גזל גמור משום דאין אייתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן לא ישאר ביד המוכר כלום ומשני במ"ש ר"א בשם ר' יוחנן כיון שמשך קנה ואה"נ דמשלים דמי אחת מהן להמוכר עיי"ש ולפי פירושו אין כאן ראי' של כלום דבדבר שאינו מקפיד רשאי לזכות עד שיהי' ממש שלו ויהי' רשאי לעשותן תרו"מ אכן הלא כבר תפסו רבותינו ז"ל פירוש הירושלמי כמ"ש בהגר"א וכמ"ש המחבר בחו"מ שם להדיא שבירושלמי אוסר זה רק ממידת חסידות ופירוש הפ"מ בירושלמי הוא נגד ההלכה וכנ"ל וע"כ כמו שפירש הגר"א ז"ל ומסתייע מזה דגם בדבר שאינו מקפיד הזוכה בו קנהו ונעשית שלו ומדוקדק מאוד מאי דתנא תנא שלהי מכלתין גבי מפסגי אילנות ואינך דקחשיב התם האי לישנא דה"ה שלו אף אם נימא דהבעלים מצדם אינם מקפידים כלל עליהם גם לגבי דכו"ע מ"מ שפיר תנא ה"ה שלו משום שהפועל הגביהן וזכה בהן נעשית שלו לא כן גבי מסתתי אבנים שלא הגביהן ולא קנאן לכן לא קתני אלא לישנא דא"ב משום גזל וכמשנ"ת ודו"ק: פלג ט

עתה נבוא ליישב מה שנתקשינו לעיל בדברי הרמב"ם דס"ל דאם קידשה בדבר שאינו מקפיד ל"ה רק ספק קידושין וע"כ דמחזיקינן שיש