לפלגות ראובן חלק ג לג

אנו נאמר כן גם לענין דבר שאינו מקפיד כיון דאין ההפקר והמתנה בא כאן אלא ע"י השתיקה נוכל לדון גם בזה מדין לישנא דמהני בי' ונימא דבדבר שאין הבעלים מקפידין כלל ע"ז לגבי שום אדם ודאי דהוי ממש כהפקר גמור וה"ט דסופי תאנים שפטורין מן המעשר אמנם דבר שאין הבעלים מקפידין בו אלא לגבי האי גברא לחוד כמו מוכין שהכובס מוציא וכו' וכל הני דאיירינן בי' שלהי ב"ק דבזה אין לומר דין הפקר לפי שאינו הפקר לכל ודאי מתקיים טעמא דא"מ הנ"ל דמהני מדין מתנה ולא נפיק מרשות הבעלים עד דאתא לרשות זוכה וא"ש הכל לפי"ז דאה"נ דדבר שאינו מקפיד מותר גם אם מקפיד הוא לגבי איזה אנשים אחרים מכיון שאינו מקפיד מיהת לגבי דהאי אלא דבכה"ג אינו זוכה מדין הפקר אלא מדין מתנה ובמקום שאינו מקפיד לגבי שום אדם דינו שוה ממש כמו הפקר גמור וכמשנ"ת

ואכתי לא פלטינן מחדא דעדיין יש לתמוה על דברי הרשב"ם ב"ב נ"ז שהבאנו לעיל במש"ש גבי חצר השותפין דלא קפדי שהוא משום שהפקיר את החצר לכל בני החצר דהא כיון שאינו מקפיד לכל אלא לגבי בני החצר לחוד נמצא דאין דינו כהפקר אלא כמו מתנה ועד דלא אתא לרשות זוכה לא נפק מרשות הבעלים והו"ל להיות אסור במודר הנאה דאף למ"ש בנוב"י מ"ת יו"ד סי' קנ"ד דאם מפקיר זכותו נגד אחד או שנים לנוכח מהני שהם יכולים לזכות בו עיי"ש ראיותיו מ"מ נראה ברור דבכה"ג אין הזוכה זוכה מדין הפקר גמור אלא מדין מתנה ועדיין לא נפיק מרשות הבעלים עד דאתא לרשות זוכה וזכה בו מכאן ולהבא תדע שהרי גם הראי' שמביא שם בנוב"י הנ"ל ממ"ש בנדרים מ"ה ע"א אב"א הא דאפקרי' באפי תרי והא דאפקרי' באפי ג' פי' הר"ן דבאפקרי' באפי תרי משום דאז לא אפקרי' אלא אדעתא דחד מהנך משו"ה דמי למתנה כי היכי דבמתנה לא מפיק לי' מרשותו אלא אדעתא דאידך וכו' הלכך כי היכי דבמתנה לא נפיק מרשותו עד דאתי לרשות מקבל ה"נ בהפקר כי האי כו' ומזה מוכיח שם הנוב"י דהפקר לנוכח מהני גם באחד או שנים הרי מפורש להדיא בד' הר"ן דאין דינו אלא כמתנה ולא זכי בו אלא מכאן ולהבא אבל אין בזה דין הפקר גמור לומר שיצא תיכף מרשות הבעלים גם קודם שזכה בו האי אחר וכן ראי' השני' שהביא הנוב"י שם מד' המג"א סי' תמ"ח סס"ק ד' שכתב דאם קנה אחר החמץ מן **(אין ראיתו נכונה מה שהביא מהא דב"ב כ"ט הנ"ל דהא התם לא איירי כלל מדין גוף הקרקע לומר שמחל לו את הקרקע אלא מן הפירות שאכל דבזה שפיר אמר דתרתי שנין מחל לו את הפירות ותלת שני לא מחיל לי' ומדשתק מוכח ע"כ שנתן או שמכר לו את הקרקע בקנין גמור והגאון המחבר הביא עוד שם בספרו מה שבשטמ"ק ב"ב כ"ח ע"ב מבואר להיפוך עיי"ש בשטמ"ק סד"ה אלא מעתה מ"ש וז"ל וי"ל דקרקע אינה נקנית במחילה אלא במכירה ומתנה ולא עדיף שתיקתו מאלו מחלו בפירוש ואלו אמר שדי מחולה לך ל"א כלום וכ"ש מחילה מתוך שתיקה עכ"ל הרי מפורש בשטמ"ק שלא כד' הקצוה"ח ז"ל אמנם מ"מ נראה לענ"ד לקיים דבריו במקצת והנראה לחלק בזה בין קרקע למטלטלין דבמטלטלין בעין אף דל"מ בי' לישנא דמחילה מ"מ מחילה שע"י שתיקה עדיף ומהני בי' וכמ"ש בקצוה"ח דבדעתו ליתנו לי' בלישנא דמהני בי' וסברא אלימתא היא אחר שא"צ לעשות בהו עתה קנין מכיון שהן ברשותו וכמ"ש בחו"מ סי' רמ"א ס"ב דאם נתן לו הפקדון שהי' מופקד אצלו ה"ז מתנה הנקנית בדברים בלבד עיי"ש וע' קצוה"ח סי' קפ"ט ס"ק א' ובנה"מ סי' ר' ולכן שפיר י"ל דגם בשתיקה מיחשב כמו אם אמר לי' לשון מתנה וכנ"ל אבל בקרקע במתנה שאין בו כסף ושטר הא בעינן שיעשה בה קנין ושלא בפניו בעינן דוקא שיאמר לו הנותן לך חזק וקני וכמ"ש בחו"מ סי' קצ"ב ס"ב לכן שפיר כתב בשטמ"ק שם דבקרקע גם מחילה שע"י שתיקה ל"מ והיינו משום דשתיקה ל"ה כאומר לך חזק וקני ועיי"ש בשטמ"ק מ"ש עוד וז"ל אלא שעדיין ק"ל דהא לקמן גבי עובדא דרב ענן דשקל בידקא בארעי' ואמר והא אית לי סהדי דאתא וסייע בגודא בהדאי כלומר ומחל לי ופירש"י ז"ל דהו"ל כמ"ד לי' לך חזק וקני וא"כ ה"נ נימא כן וי"ל דשא"ה שעשה מעשה בידים ומסייעו לגדור אותו עם שלו עכ"ל הרי דהיכי שיש לנו אומדנא היותר מוכחת שי"ל בזה דדמי כמו שא"ל לך חזק וקני מהני גם ע"י שתיקה ורק שתיקה דחזקת ג' שנים אף אם נימא דהוי כמו שמחל ונתן לי' בלישנא דמהני בי' מ"מ ל"ה כאומר לך חזק וקני הא מיהת במטלטלין המונחין ברשות הקונה דל"ב שיעשה בהן קנין כלל וכנ"ל שפיר י"ל דגם שתיקה לחוד מהני בי' ועדיפא מלישנא דמחילה דלשון גרוע הוא ואף שבקצוה"ח שם סי' פ"ח מבואר דבכה"ג גם בקרקע מהני הנה בע"כ עלינו להודות דבקרקע כה"ג ודאי ל"מ וכמ"ש בשטמ"ק להדיא ומוכיח לה כן מן הש"ס שם אבל במטלטלין י"ל דמהני מחילה ע"י שתיקה גם בחפץ בעין. וע"ד הפלפול אולי יש לקיים בזה גם ראיית הקצוה"ח מהא דב"ב כ"ט הנ"ל והוא ממאי דקאמר שם תרתי מחיל תלת לא מחיל וא"ל אביי אלא מעתה כי הדרא ארעא תיהדר לבר מפירי אלמה א"ר נחמן הדרא ארעא והדרא פירי וכו' ואי נימא דמחילה שע"י שתיקה ל"מ במטלטלין בעין תיקשי מאי פריך אביי על ה"ט דרבא נימא דמ"ש ר"נ הדרא ארעא והדרא פירי היינו הפירות הנמצאות בעין אצל המחזיק אותן מחויב להחזיר ומשום דבהו ל"מ בי' מחילה שע"י שתיקה אבל הפירות שכבר אכל המחזיק אה"נ דא"צ לשלם דמיהן משום דכבר מחלן לו בעל השדה ויתקיים שפיר ה"ט דרבא דתרתי מחיל תלת לא מחיל אע"כ מוכח מזה דאם היינו אומרים דתרתי מחיל והיינו שע"י ששתק בעל השדה ב' שנים מוכח שמחל לו אז הי' פטור מלהחזיר גם הפירות שנמצאות אצלו בעין משום דגם בהו מהני מחילה שע"י שתיקה כיון שא"צ לעשות בהן קנין אם הי' אומר לו לישנא דמתנה בזה אמרינן דמחילה שע"י שתיקה הוי כמו א"ל לישנא דמהני בי' וכנ"ל ודו"ק]:)**