לפלגות ראובן חלק ג לב

רק שיחול ההקדש לכישזכה וא"כ תיכף בשעה שמצאה ורוצה לזכות חלה עליו מצות שילוח עיי"ש מ"ש להשיג ג"כ על הקצוה"ח ז"ל השגה זו שהבאנו לעיל בשם הגרעק"א ז"ל ולדברינו אולי יש ליישב קושיא זו גם אם נימא דבעלמא יחול ההקדש גם קודם שזכה בו מ"מ כאן בשה"ק שפיר פריך ומי קדיש בכה"ג משום דהתם י"ל דלאו בידו ממש מיקרי ומשום הא דאמר רב בב"מ ד' ק"ב ע"א דאסור לזכות בביצים כ"ז שהאם רובצת עליהם ואמרו שם דמה"ט דאיהו לא מצי זכי לי' חצרו נמי לא זכיא לי' יעו"ש וא"כ שפיר י"ל דמה"ט נמי לאו בידו מיקרי ולא מצי חייל הקדישו קודם שזכה בו וי"ל עוד בזה וקצרתי] ולבר מן דין תמוהים דברי העי"ט גם אי יהיבנא לי' דחייל הקדישו והפקרו בכה"ג דאכתי תיקשי לן לפי"ז מה הועיל ר"י בר"י בהפקירא דידי' וכי לאחר שיפקירם ר"י בר"י שוב לא יהי' ביד המוכר לחזור מן המכירה אף אם נימא דבהקדש כה"ג שהקדיש הלוקח את החפץ שקנה במעות לחוד שוב אין ביד המוכר לחזור בו משום דאמל"ג חשיב ממש כמו מסירה להקדש כמ"ש בב"מ ד' ו' ע"א כיון דאמר מר אמל"ג כמסירה להדיוט דמי כמאן דתקפה דמי ונימא דגם לענין זה חשיב אמל"ג כמסירה ממש והיינו כמו אם הי' לוקחה בידו ונתנה לחבירו שיקנה בשבילו דא"א עוד להמוכר לחזור בו אח"ז ודאי מיהת פשיטא טובא דבהפקר כה"ג אינו מוציא את החפץ מרשות המוכר עי"ז שהלוקח הפקיר אותו אחר שקנה בכסף לחוד וכשם שהי' ביד המוכר לחזור בו תחלה קודם ההפקר שהפקיר זה ודאי דכמו כן רשאי הוא נמי לחזור בו אחר שהפקירו הלוקח דבמה ישתנה כח המוכר ויפקיע זכותו ע"י ההפקר שהפקירו הלוקח וא"כ הדר יקשה לן מה הועיל ר"י בר"י ע"י ההפקר הא עדיין יש לו לחוש שמא יחזור בו המוכר [והמעות שנתן לו הנה כתב שם בעי"ט שיכול לומר שהוא רק כדי לפטור עצמו מחיוב דעזוב תעזוב וא"צ לזה דהא סוף סוף אינן עליו אלא כמו חוב בעלמא אבל החפץ הא הדר לרשותו של המוכר ועדיין יכשלו בנ"א עליהם באיסור לא תגזול כיון שגוף העצים שלו הוא וז"פ] ומשה"ק שם בעי"ט למה לא הפקירן ר"י בר"י באופן שיחול ההפקר לאחר שיתרחק מהם בפשיטו לק"מ לפי דברי התוס' הנ"ל דהא כיון שהי' ברצונו לעשות תקנה שלא יכשלו בנ"א באיסור לאו דלא תגזול א"כ הא יש לו לחוש ג"כ על זה הזמן פן בנתיים יכשלו בו באיסור גזל אם יקחום קודם שיחול ההפקר וז"פ

ויתיישב ג"כ עפי"ז מה שיש להקשות עוד בהאי עובדא דר"י בר"י למה לא הפקיר ע"מ שלא יזכה בו האי גברא דאז יהי' הפקר לכו"ע והוא לא יהי' רשאי לזכות בו עוד ואם יזכה הוא יתבטל עיקר ההפקר [וע"ד החידוד יש לדון בזה במ"ש הר"ן פ"ק דפסחים דא"א שיפקיר נכסיו ע"י שליח עיין ב"י או"ח סס"י תל"ד ומילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי כמ"ש בכתובות ע"ד [עיין שעה"מ ספ"ו מה' אישות מ"ש לדון כה"ג בתנאי אם מועיל בהקדש כיון דא"א להקדיש ע"י שליח לשי' המהרי"ט ועיין בדברינו שלהי מ' נזיר פלג א' בהגה"ה ובמה שנחלקו הקדמונים ז"ל אם בעינן משפטי התנאים בכל הני דברים דלית בהו מעשה אלא דיבור לחוד עיין פנ"י גיטין ע"ה ועיין מקור חיים ה"פ סי' תמ"ח ס"ק ט' מש"כ בזה לענין הפקיר חמצו ע"מ שיחזיר לו אחה"פ די"ל דמ"מ מהני תנאי זה אף שא"א להפקיר ע"י שליח משום דבהני דברים שא"ב מעשה ל"ב משפטי התנאים עיי"ש וקצרתי] ולמ"ש י"ל בפשיטו דה"ט דר"י בר"י שלא הפקיר על תנאי משום דאכתי יש לו לחוש שמא ידרסו עליו בנ"א העוברים ולא יכונו לזכות בו כמ"ש בא"מ הנ"ל ושמא יזכה בו אח"כ ההוא גברא ויתבטל ההפקר למפרע ויכשלו כולם בלאו דגזל וכנ"ל ומשו"ה הוא שהפקירו לכל העולם וכנ"ל] ודו"ק: פלג ז

נשוב לדברינו שקיימנו שיטת הא"מ ז"ל ששפיר י"ל ג"כ בטעמא דהיתירא דדבר שאינו מקפיד דהוא מדין מתנה וכנ"ל וסופי תאנים שאני דהתם מוכח טפי להחזיק אותם בתורת הפקר גמור ונמצא לפי"ז דלאו כל אפי שווין בדבר שאינו מקפיד דלפעמים מחזיקין לי' כהפקר ולפעמים אינו מותר אלא משום מתנה ויש להסביר זאת עפימ"ש הקצוה"ח בסי' פ"ח ס"ק י"ג לדחות מש"כ האו"ת בטוען הפקדתי בידך חטין וזה משיב פקדון שעורין דל"ש טעמא דמחילה בדבר שהוא בעין וכתב ע"ז בקצוה"ח שם דזה ליתא דדוקא אומר בפירוש לשון מחילה בדבר המסוים הוא דל"מ אבל סתמא מה דמוכח משתיקתו נעשה כלשון מתנה ונעשה נמי כלשון מחילה היכא דשייך וכמו דאשכחן בפ' חזקת גבי חזקה דג' שנים עד תלת שנין לא קפיד טפי קפיד ומדשתק מחיל אע"ג דבקרקע ודאי ל"מ אלא לשון מתנה א"ו כל ששתק בדעתו ליתנו לו ובלישנא דמהני בי' עיי"ש **(הג"ה [ולכאורה ד' הקצוה"ח ז"ל הנ"ל תמוהים המה וכן ראיתי ג"כ בספר אחד שדחה את דבריו דבאמת)** ואף **(נתקשה שם על הרע"ב וכתב לא הבינותי דבריו הללו דאע"ג דנימא משום דל"ב לפרושי מתניתין כאאב"ג כו' מ"מ הכא א"צ לכך וגם אינו רשאי להחליף דהא הכא במע"ר מחויב לתתו ללוי וכו' ופליאה זו אינה מובנת דודאי פשיטא דכונת הרע"ב הוא על הסאה תרומה שנפלה לתוך המעשר שאותה הסאה יחליפה לו בחולין והישראל יתן החליפין לכהן בעד הסאה תרומה שנפלה דהא עליו מוטל ליתנה להכהן וז"פ ועיי"ש בתוי"ט מ"ש בשם הר"ש דמפרש לה כאאב"ג והיינו שהישראל בעצמו יעשנה תרו"מ וא"ש לפי משנ"ת דלאו דוקא מיני' ובי' אלא דגם על מעשר אחר רשאי הישראל לעשיתה תרו"מ וכנ"ל ודו"ק]:)**