לפלגות ראובן חלק ג לא

הקדישו כלל וכמש"כ להדיא בקצוה"ח סי' רי"ב סס"ק ד' עיי"ש אלא שמ"מ גם דבריו שם אינם מתאימים לדברי הגרעק"א ז"ל שלד' הגרעק"א ז"ל הנ"ל גם בשבא לידו אח"כ אין ההקדש חל אלא מכאן ולהבא אחר שבא לידו ובד' הקצוה"ח ז"ל שם סי' רי"ב מפורש דבשבא אח"כ לידו חייל הקדשו גם למפרע משעה שהקדיש עיי"ש וקצרתי: פלג ו

שוב ראיתי לבעל עי"ט שסותר דברי עצמו ושם בסי' ק"ז בהג"ה כתב בעצמו לדחות דברי הקצוה"ח ז"ל שלפירוש הר"ן שם דמיירי שהי' מונח בתוך ד"א בודאי דל"ד כלל דהתם ד"א שלו דמי כחצירו ויכול לזכות בו בלא שום חסרון מעשה לכן שפיר יכול הוא להקדיש אבל בישראל שאמר לב"ל שמחוסר הגבהה ועדיין אינו מונח ברשותו ל"מ להקדיש כיון שמחוסר מעשה דהיינו כניסה לרשותו אבל התם שמונח. כבר בתוך ד"א ואינו מחוסר אלא רצון לזכות בו שפיר הוי בידו עיי"ש ולפלא שלא הרגיש בהשגה זו על דברי עצמו מש"כ בסי' קי"א הנ"ל. ואף גם זאת אם יהיבנא לי' נמי דכל שבידו לזכות שפיר מצי להקדיש ולהפקיר יש לדון טובא אם זה מיקרי בידו לזכות משום שהמוכר מסכים עתה על המכירה כיון דמ"מ הא ביד המוכר לחזור בו בכל רגע ורגע וא"כ אפשר דלאו בידו מיקרי כה"ג אחר שבכל רגע שירצה זה לקנות אפשר שחבירו המוכר יעכב על ידו ויחזור בו מן המקח ול"ד לדהתם בככר של ההפקר לפי המבואר שם בלישנא דהר"י בפי' הרא"ש דמיירי בשאין אדם סמוך לזה אלא הוא א"כ הרי התם אין מי שיעכב על ידו כלל ובידו ממש הוא לזכות בו משו"ה יכול ג"כ להקדיש [ואולי יש ליישב ג"כ בסברא זו משה"ק בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ס"ו על פי' הרא"ש הנ"ל ממ"ש בחולין קל"ט א' בשילוח הקן דהקדש דפריך בגמ' הני מוקדשין ה"ד אילימא דהו"ל קן בתוך ביתו ואקדשי' מי מיחייב וכו' אלא דחזא קן בעלמא ואקדשי' ומי קדוש איש כי יקדיש את ביתו קודש אמר רחמנא מה ביתו ברשותו וכו' והקשה דנוקמי בכה"ג שהי' הקן סמוך לו ואין אדם אחר לזכות בו ולכן שפיר יכול להקדישו וכנ"ל עיי"ש מ"ש לתרץ גם הוא ז"ל עפ"י משנ"ת לעיל דכונת ד' הרא"ש הוא **(דניחא לי' הוא וכו' שהרי האומר לחבירו צא ותרום והלך ומצא תרום חיישינן דילמא אינש אחרינא שמע אזיל ותרם ול"ח התרומה אף דניחא לי' ותי' דל"ב שלוחו לדעתו אלא בתורם משל בעל הכרי על בעל הכרי אבל בתורם משלו על של בעל הכרי כיון שאינו של בעל הכרי ל"ב שליחותו ממש ואין הדבר תלוי אלא אי זכות הוא לו או לאו זכות הוא לו שהביאור הפשוט מדברי הרשב"א הוא דע"כ ל"ב שליחות ודעת בעלים אלא על דין חלות התרומה שאין ביד אחר להטיל שם תרומה על התבואה אלא הבעלים בלחוד אבל על תיקון הכרי לא קפדה תורה שיהי' הכרי של התורם רק שלא יהי' הבעלים מעכבין דבע"כ דידהו אין אדם יכול לתקן ומשו"ה אם אנו מחזיקין דודאי ניחא להו א"צ שליחות כלל דעל הכרי ל"ב שליחות רק רצון ועל עצם התרומה בעינן בעלים או שליחות וז"ב בכונתו וא"כ י"ל דגם בתרו"מ נמי הדין כן כיון דחזינן שנתנה תורה רשות גם לבעלים ישראל להפריש תרו"מ מן המעשר שלו הוי עליו כבעלים לכן רשאי הוא ג"כ להפריש ממנו תרו"מ על מעשר של אחרים דחד דינא הוא עם ת"ג דל"ב כלל שליחות על הכרי והמעשר המתוקן רק על חלות התרומה בלחוד והא גם הישראל על מעשר שלו חשוב עליו כבעלים ממש לכן שפיר מצי לתרום גם על מעשר של אחרים וממילא דיכול ג"כ לעשות את הלוי לשליח ע"ז וכנ"ל וז"פ

ומיושב אצלי בזה קושית המעה"ח פ' קרח אות ס"ז במ"ש ביבמות פ"ו דקנסינהו עזרא להלוים על המעשר והא להרמב"ן דס"ל דהנתינה לכהן הוי מ"ע בפ"ע א"כ הא מפקיע עזרא מ"ע גמורה מה"ת דאין זה דומה לטבל טבול לתרומה שכהן מפריש תרומה מטבלו ומקיימה לעצמו בלא מצות נתינה שעכ"פ תקוים המצוה בישראל שיפריש תרומה מטבלו אבל תרו"מ שהיא לכהן ואחר תקנת עזרא שהמעשר לכהנים נעקרה המצוה לגמרי והוכיח מזה כדעת הרמב"ם שאין לחשוב מצות הנתינה למצוה מיוחדת כיון שאין סברא לחלק בין מצות תרומה למצות תרומת מעשר עיי"ש ולשיטת הרמב"ם שהבאנו כאן דהישראל יכול להפריש בעצמו תרו"מ ולתנו לכהן לק"מ ואפשר דאה"נ דלא הפקיע מצות תרו"מ אלא שתיקן עזרא שהישראל הבעה"ב יפריש מעשר וגם תרו"מ ויתנם ביחד להכהן וזה ברור ונכון בע"ה

ודע דכל עיקר מה דקייל"ן שגם הישראל יכול להפריש תרו"מ הוא משום דהילכתא כאבא אלעזר בן גמל דס"ל כן בגיטין ד' ל"א ולדברינו בישוב קושית המעה"ח ע"כ דגם ר"א ב"ע דס"ל ביבמות פ"ו דקנסינהו עזרא ללוים ס"ל כאבא אלעזר ב"ג אבל אה"נ דרבנן פליגי על ראב"ג וס"ל דרק ביד הלוי הוא לעשות תרו"מ אבל לא הישראל הבעה"ב ועיין עירובין ל"ז ע"ב תרומת הכרי הזה ומעשרותיו בת ה ר השם וברש"י שם ד"ה ותרו"מ בתוכו מילתא אחריתי היא כלומר או אם הי' כרי של מעשר ואמר תהא תרו"מ שלו בתוכו קרא שם עכ"ל משמע דלא ניחא לי' לרש"י ז"ל לפרש האי מתניתין כאאב"ג דלאאב"ג אפשר לפרש כפשוטו באדם אחד שהישראל בעל הכרי מפריש הת"ג והמעשר ואח"כ גם התרו"מ אלא משום דלא פסיקא לי' לרש"י ז"ל שר"ש ס"ל כאאב"ג לכן מפרש בכרי מעשר וכו'

ועיין דמאי פ"ה מ"ב דפי' הרע"ב דסתם מתני' דהתם כאאב"ג אתיא אמנם בפי' בתרומות פ"ה מ"א לא ניחא לי' להרע"ב לאוקמי מתניתין כאאב"ג עיי"ש בסאה תרומה טהורה שנפלה למעשר ראשון דתנא יקרא שם לתרומה פי' הרע"ב יבקש מן הלוי שיחליפם לו בחולין ויעשם הלוי תרו"מ על טבלו ובתויו"ט)**