לפלגות ראובן חלק ג ל

בר"י מדין הפקר מ"מ יהא מותר לעלמא מדין דבר שאינו מקפיד הנה כבר תירץ שם בא"מ בפשיטו דע"כ משמע מלישנא דהש"ס דר"י בר"י לא רצה לזכות לאחרים מדין מתנה אלא מדין הפקר כיון דעיקר כונתו לא הי' אלא בכדי שלא יכשלו בנ"א באיסור גזל כמ"ש התוס' שם א"כ יש לחוש ג"כ שמא ידרסו בנ"א עלי' בלא כונה לזכות ולא יגביה כלל ואז יהי' נכשל בגזל משום דעדיין ברשותא דמרא קאי עיי"ש עוד ולבר מן דין י"ל נמי דה"ט דר"י בר"י שלא רצה לאוקמי נפשי' במילתא דאיתא בחזרה וטפי ניחא לי' להפקירו הפקר גמור למען לא יהי' בידו לחזור בחזרה לחוד ויצטרך לזכות מחדש ומשו"ה הוא דפריך בגמ' הא ל"ה הפקר בכה"ג וזה נכון

וראיתי בעי"ט סי' קי"א מ"ש לתרץ קושיא זו מהאי עובדא דר"י בר"י למה לא מהני מדין דבר שאינו מקפיד וכתב שם לפרש דר"י בר"י לא עשה שום קנין עדיין בהאי פתכא דאופי זולת מה שנתן לו דמיהן ומעות הא אינן קונות ומ"מ מהני הפקירא דידי' כמ"ש בנדרים ל"ד דחפץ של הפקר שבידו לזכות בו רשאי הוא להקדיש ופי' הר"ן דמיירי שהיה מונח בתוך ד"א וכו' וה"ה נמי לפי"ז אם קנה חפץ בכסף לחוד כיון דבידו להגביהו ולקנותו קודם שחזר בו המוכר ודאי דיכול להקדישו ולהפקירו דהקדש והפקר חד דינא אית להו ולהכי הפקירו ר"י בר"י אחר שנתן לו הדמים ומיישב בזה משה"ק שם עוד למה לא הפקיר ר"י את העצים שיחול ההפקר לאחר שיתרחק מהן ואז לא יחול עליו מצות עזוב תעזוב וכמ"ש בעירובין ל"ה ככר זה היום חול ולמחר קודש וכו' ולהנ"ל ניחא משום דכיון דעדיין ל"ק את העצים אלא דמ"מ מהני ההפקר משום דבידו לקנותן הנה זה ל"ש רק בשעה שעומד אצלן אבל לא לאחר שיתרחק מהם ושמא בנתיים יחזור בו המוכר ולכן הוצרך להפקירם מיד וניחא עפי"ז מה שהוצרך להפקירם כדי שלא יכשלו בנ"א בלא תגזול ולא סגי במה שאינו מקפיד עליהם ר"י בר"י דהא כיון שעדיין הי' העצים של המוכר והוא הא מקפיד עליהם א"כ יעברו העולם בלא תגזול מצד המוכר עכ"ד

ולענ"ד דבריו תמוהים דהנה מש"כ לבנות יסודו על פי' הר"ן בנדרים שם שהי' הככר מונח בתוך ד' אמותיו וד"א לא קניא לי' דגלי אדעתי' דלא ניחא לי' דליקני ולהקדש ניחא לי' ולא לקנות לעצמו והקדש שפיר חייל אע"ג דלא קני לי' משום דהו"ל כמגביה מציאה לחבירו דחבירו קנה ה"נ הקדש קנה ולא הוא והיינו משום דמונח בד' אמותיו וקנה לי' אם ירצה יכול להקדישו ג"כ ולפי"ז אם קנה חפץ במעות אף דקייל"ן דמעות א"ק מ"מ הא אי בעי להגביהו ולקנותו קודם שחזר בו המוכר מצי קני ודאי דיכול להקדישו ג"כ וכו' אין זה אלא תימא ומה זה דמיון לדברי הר"ן דהתם כיון דד' אמותיו קונות לו לעצמו יכול נמי לומר שיקנו ד' אמותיו לאחר וכמו שאם הי' מונח מציאה בחצירו דודאי יכול לומר יזכה חצירי לאחר דדמי ממש לאם הגביה בעצמו בעד חבירו שחבירו קונה ולא הוא ונמצא שאותן הד' אמות שלו קונין ממש להקדש אבל עדיין לא שמעינן מכאן לפי פי' הר"ן דיכול נמי להקדיש עי"ז מה שבידו לזכות לעצמו כיון דעדיין הא לא זכה בזה ולאו שלו הוא כמו בנידון דידן שקנה חפץ בכסף לחוד שלא נכנס עדיין לרשותו ודאי די"ל דבכה"ג ל"ח הקדישו וטפי הי' שייך ללמוד דין זה מהא דככר לפי פי' הרא"ש שם בשם הר"י ז"ל שמביא שם בעי"ט בהג"ה שלפי פירושו ז"ל ה"ט שחל הקדישו בחפץ של הפקר משום שאין אדם אחר סמוך לו ובידו לזכות בו לכן יכול נמי להקדיש ואם היינו מפרשים בכונת הר"י ז"ל דמשום ה"ט שבידו לזכות חייל נמי הקדישו מהשתא אף אם לא יבוא אח"כ לידו כלל וכמ"ש ג"כ בקצוה"ח ז"ל סי' ר"ד ס"ק ג' ליישב עפי"ז מ"ש בב"מ מ"ט דבמכירי כהונה יכול הלוי לעשותו תרו"מ על מק"א אף דעדיין לא באו לידו משום דכיון דודאי לא יחזור בו הישראל הו"ל כבידו לזכות עיי"ש לפי פירוש זה שפיר יש ללמוד מכאן האי דינא דגם קונה חפץ במעות לחוד יכול להקדיש כ"ז שלא חזר בו המוכר מה"ט גופי' משום שבידו להגביהו ולזכות בי' וכמ"ש אבל כבר הרגיש בעצמו לדייק לישנא דהרא"ש ז"ל שם במש"כ לכשאזכה בככר זה תהי' הקדש דמפורש כונתו שאין ההקדש חל רק אחר שבא הככר לידו אבל לא קודם שזכה בו עדיין וכבר השיג בזה הגרעק"א בחי' לב"מ ד' מ"ט על בעל הקצוה"ח ז"ל הנ"ל **(הג"ה [ושם בחי' רעק"א ב"מ מ"ט כתב לתרץ קושית השטמ"ק הנ"ל דמה שהלוי יכול לעשותו תרו"מ אף שלא [הי'[ בזה שום קנין הוא מדין שליחות משום שגם הישראל הבעה"ב יכול לתרום תרו"מ וליתן המעשר ללוי אחר שהפריש ממנו תרו"מ וכמ"ש ברמב"ם פ"ג הי"ב מה' תרומות וא"כ שפיר יכול להרשות להפריש כאלו מפריש בשליחותו עכ"ד וראיתי אני מי שהשיג על זה מן הסברא משום שגם הישראל אינו יכול לתרום רק מיני' ובי' אבל על של אחר הא גם הבעה"ב ודאי אין בידו לתרום תרו"מ ממעשרו על של אחרים והדר תיקשי האיך א"כ יכול לעשות את הלוי לשליח שיתרום מזה על מעשרותיו שיש לו ממק"א ולכאורה השגה נכונה היא אבל מפורש כדברי הגרעק"א ז"ל בירושלמי תרומות פ"א ה"א וכולה מיני' מכיון שא"ל כור מעשר יש לך בידי נעשה שלוחו נמצא כתורם ברשות ישראל פתר לה כר"י דר"י אמר בעה"ב שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי הרי מפורש כמ"ש הגרעק"א ז"ל וע"כ מוכח מן הירושלמי דהא דביד בעה"ב עצמו לעשות תרו"מ לאו דוקא מיני' ובי' יכול להפריש אלא שגם על מעשר אחר שאינו שלו רשאי הוא לעשות תרו"מ מן המעשר שלו שהרי מהני הפרשת הלוי ע"י שליחותו ואולי י"ל דטעמא הוא כמ"ש הרשב"א בנדרים ל"ו בבעיא דתורם משלו על ש"ח אי צריך דעת דכיון דזכות הוא לו זכין לאדם שלא בפניו שהקשה הרשב"א ז"ל והא שליחות לאו מדין)** [ומצינו ג"כ לבעל הקצוה"ח עצמו שפירש כן כונת הרא"ש דבדלא בא לידו אח"כ ל"ח