לפלגות ראובן חלק ג רלט

דפחות מפרוטה לא חשיב ממון אף במקום דלא שייך לומר מחילה וכן מצינו ברמב"ם סוף פ"ז משבועות וז"ל פחות מפרוטה אינו ממון לפיכך התובע חברו בפחות מפרוטה כו' וכפר ונשבע פטור משבועת הפקדון כו' עכ"ל ומשמע אף דלא מחל לו בפירוש מ"מ פטור משום דלא הוי ממון. ולכאורה כ"ז סתירה לסוגי' דסנהדרין הנ"ל

יא) אמנם בשום לב הדבר נכון ב"ה ואין כאן שום סתירה כלל ובירור הענין לדעתי הוא כך דעיקר החלוק בין פרוטה לפחות משום דישראל מחלי על פחות משו"פ ואינם מקפידים ע"ז כ"כ ומה"ט לא החשיבה התורה פחות מפרוטה לממון ולכן אף בגוונא דלא שייכא כלל מחילה וכן בגזל מיתמי דלאו בני מחילה נינהו וכיו"ב מ"מ אינו חייב בהשבה משום דכל פחות משו"פ לאו כלום הוא ונמצא לפי"ז דשני הטעמים עולין בקנה אחד ואף בגוונא דשייך מחילה מ"מ כבר כתבנו דאף בזה שייך לומר כמו במעילה דצירף את הגזלה לזמן מרובה ובעסקי בזה ראיתי דבר פלא בעמק יהושע סי' ו' לענין הנאה בח"ש מאסורי הנאה שכתב שם דאף דאסורי אכילה מצטרפין בכדי אכילת פרס מ"מ לענין שיעור הנאת פרוטה באסה"נ בודאי לא מצטרפין דאיזה שיעור תתן לצירוף ודוקא במעילה אמרינן דצירף את המעילה לזמן מרובה והביא ד' המשנה בכריתות ט"ו: לא אם אמרת במעילה כו' כו' צירף את המעילה לזמן מרובה תאמר בנותר שאין בו אחת מאלו ע"כ והוכיח מזה דאע"ג דנותר אסור בהנאה אעפ"כ לא מצטרפי והא דח"ש אסור באסורי הנאה היינו רק מדרבנן ומדאורייתא מותר ליהנות בח"ש כיון דלא שייך חזי לאצטרופי יעו"ש ובמכ"ת דבריו מרפסין איגרי דהא להדיא איתא בירושלמי תרומות פ"ו מודה ר"ל באסוה"נ והיינו דמודה לר"י דח"ש באסוה"נ אסור מה"ת [ועיין בגבורת ארי ליומא שנדפס מחדש שהוכיח דגם תלמודא דידן ס"ל כהירושלמי] וכן מוכח מב"ק ד' מ"א לענין ובעל השור נקי נקי מחצי כופר א"ל ר"ע הביאהו לב"ד ואשלם לך ואי איתא הא מותר להנות משור הנסקל פחות פחות מכשיעור וזה יש לדחות אבל אין מהצורך כלל להביא עוד ראיות ע"ז והדבר ברור דחצי שיעור אסורי הנאה אסור מדאוריתא דאף בזה שייך לומר דחזי לאצטרופי והא דכריתות אינו ענין כלל לזה דהתם לענין אכילת נותר קאי שאכל מה' תמחוין ורצה ללמוד ממעילה והשיב ע"ז דאכילת נותר שאני מדין מעילה דפשיטא דבאכילה אינו מצטרף רק בכדי אכילת פרס ועיין בפירוש המשנה להרמב"ם ז"ל שם אבל לענין הנאת ח"ש מאסור הנאה פשיטא דמצטרף אפי' לזמן מרובה כמו במעילה ודו"ק

יב) שוב מצאתי להגאון הפליתי ז"ל בהל' רבית סי' קס"א שהקשה ע"ד הטור דפחות משו"פ אין אסור רבית מה"ת דמ"ש מגזל דח"ש אסור מה"ת. ותירץ דבגזל חזי לאצטרופי אם יגזול היום חצי פרוטה ולמחר חצי פרוטה משא"כ באסור רבית דעיקר האסור הוא בשעת שימה כו' ואם לוקח היום חצי פרוטה ולמחר חצי פרוטה אינו עובר כלל דבשעת שימה לא הוי כדי חיוב דתרי הלוואות הן ואין מחשבין משטרא לשטרא עכ"ל הרי מצינו בפירוש ד' הגאון ז"ל דבגזלה מצטרפין אף כשגוזל בשני זמנים נפרדים שני חצאי פרוטות ועיין בפליתי [להרב המו"ל] ביו"ד החדשים ד' ווילנא שסתר את דברי רבו הגאון ז"ל דהא בגזלה כה"ג לא מצטרפי דהא לבתר הכי מחיל לי' וע"כ צ"ל דהפירוש דחזי לאצטרופי היינו בשעת גזלה אם ה' גוזל עוד חצי פרוטה הי' שיעור שלם וא"כ הא ברבית נמי הא י"ל חזי לאצטרופי בכה"ג יעו"ש ולפי מה שהארכנו לעיל ד' הכרתי נכונים מאוד דהפירוש דחזי לאצטרופי היינו לאחר זמן ומ"מ בגזל אף דבתר הכי מחיל היינו כ"ז שלא נצטרף לפרוטה אבל אם יצטרף לפרוטה מצטרף גם חצי הפרוטה הראשונה דאדעתא דהכי לא מחיל כלל וכמו שהארכנו לעיל משא"כ ברבית דלא שייך זה כד' הכרתי הנ"ל

והנה בשטמ"ק הביא ראי' דאף בפחות משו"פ עוברין ברבית מדלא חשיב לה בהדי חמש פרוטות הן במתניתין ד' נ"ה ומזה דייקינן דאין אונאה לפרוטות מדלא חשיב גם אונאה ולענ"ד י"ל ולומר דרבית הוי בכלל גזל וזכני ד' ומצאתי שכיונתי לדעת קדושים בהגהת מיימוני פ"ד ממלוה שהביא ד' הר"י דאין רבית בפחות משו"פ ובסוף כתב בזה"ל והא דלא חשיב בפ' הזהב גבי ה' פרוטות הן רבית משום דאיתא בכלל גזל עכ"ל והא דדייקינן מזה דלא חשיב אונאה דאין אונאה לפרוטות י"ל דאונאה שאני דכיון דתנא נקט לאונאה במשנה שם האונאה ארבעה כסף כו' לא הו"ל להשמיט לאונאה וכה"ג מצינו בתוס' מכות ד' כ"ב בד"ה מתקיף ע"ש ועיין בנקודות הכסף סי' קל"ג שתירץ תנא ושייר ואין זה מוכרח די"ל דהוי בכלל גזל וכן מוכרח מדלא חשיב פרוטה לענין שואל דקיי"ל דבעי שיהיו השאלה הנאת פרוטה וכן לענין עדים של מוציא ש"ר ששכרן בפחות משו"פ וכה"ג וע"כ צ"ל דכלם נכללין בכלל גזלה ודו"ק. והרי מפורש בהגהת מיימוני הנ"ל דאין בפחות משו"פ לאו דגזל

יג) ובדרך אגב הנני לרשום בכאן מה שתרצתי בע"ה בעסקי בזה קושית מרן הגאון רעק"א ז"ל בב"מ ד' כ"ז בהא דאיתא התם אלא פרוטה שהוקרה והוזלה וחזרה והוקרה איכא בינייהו והקשה הגאון הנ"ל בחדושיו דהא מרא דהך שמעתתא הוא רבא ואיהו ס"ל דיאוש שלא מדעת הוה יאוש וא"כ בשעה שהוזלה הא הוי יאוש בעלים דהמוצא אותה הלוא יחזיק לעצמו (זה אינו מדוקדק דכ"ז שאינו מתיאש אסור להחזיק לעצמו אף באבדה שאין בה שו"פ ומשים זה לא יתיאש ואמנם מ"מ יתיאש לבסוף כיון דאין עליו חיובא דהשבה ודו"ק] ובשעה שהוזלה אנו דנין אלו היו יודע שאבדתו עדיין לא נמצאה הי' מתיאש כו' ונשאר בצ"ע: