לפלגות ראובן חלק ג רלח

דשבת ד' פ' לענין הוצאה כו' וה"נ כיון דפחות משו"פ הוא מחילה תו לא מצטרף ומזה הוכיח דדעת הרמב"ם ז"ל דאפילו על פחות משו"פ ג"כ עובר בל"ת יעו"ש

אבל לענ"ד לק"מ חדא דיש לפרש הא דחזי לאצטרופי היינו דבשעה שעובר על אסורא דח"ש אם הי' מצרף אז עוד ח"ש הרי הי' שעור שלם ולכן אסור אף ח"ש וכמו שצדד הפמ"ג בפתיחה לבו"ח ואף אם נימא כפירוש הב' בהא דחזי לאצטרופי דהיינו אם יאכל חצי שעור לאחר אכילת הח"ש הראשון בכדי אכילת פרס יהי' שעור שלם ג"כ ניחא די"ל שפיר דשייך אסורא דח"ש אף בגזל דאם יגזול עוד ח"ש הא הוי שעור פרוטה ואף דאמרינן דבתר הכי מחיל לי' הנגזל היינו רק כ"ז שלא גזלו פרוטה שלמה משא"כ כשנצטרף אח"כ לפרוטה נתברר למפרע דאדעתא דהכי לא מחיל לי' כלל ונמצא שבגזילת חצי הפרוטה השני' עובר עלי' על לא תגזול כמו על פרוטה שלמה וגדולה מזו נראה לי דאפי' ר"ל דס"ל דח"ש מותר מן התורה מודה בזה לר"י דמשום דחזי לאצטרופי אסור גם ח"ש מה"ת ואסורי אכילה שאני דאכילה כתיב בהו ואין אכילה פחותה מכזית משא כ אסור גזל אפשר לומר דגם ר"ל מודה לר"י דח"ש אסור מה"ת מטעמא דחזי לאצטרופי וכנ"ל וניחא בזה מה שהקשינו לעיל דלמה לן קרא למעט פחות משו"פ לענין אבדה והוכחנו מזה דעכ"פ אסור מה"ת משום ח"ש וכיון דח"ש מותר מן התורה לר"ל א"כ עדיין יקשה לר"ל האיך אפשר לומר שיתחייב לטפל בהשבת אבדה בפחות משו"פ אמנם להנ"ל ניחא שפיר כיון דבאמת גם ר"ל מודה בזה לר"י שאסור מן התורה ואף דאפי' בגזל אין על פחות משו"פ חיוב השבה מ"מ הו"א דאבדה שאני דבגזל הא מחיל לי' בתר הכי משא"כ באבדה הו"א כיון דעכ"פ אסור לגזול ח"ש מה"ת ומשום דצערא בשעתא מיהו אית לי' והוה ס"ד שיתחייב בהשבה מהאי טעמא אף בפחות משו"פ [ואה"נ דה"א לפי"ז דגנבה ג"כ לא גרע מאבדה מיהא כיון דהבה"ב לא ידע ומחיל] קמ"ל דאין על פחות משו"פ שום מ"ע דהשבה וממילא אף בגנבה ג"כ אין שום מ"ע בפחות משו"פ דפחות משו"פ לא חשיב ממון מן התורה אף בגוונא דלא שייך טעמא דמחילה ויבואר עוד ב"ה

והדבר מוכרע מעצמו דאם איתא דח"ש גנבה וגזלה מותר לר"ל ולא אמרינן בזה חזי לאצטרופי א"כ יגזול ויגנוב פחות פחות מפרוטה ומלאה הארץ חמס וע"כ צ"ל דלכ"ע ח"ש אסור מן התורה בגזל לכו"ע ודלא כהלח"מ הנ"ל ומשום דחזי לאצטרופי אם יגזל עוד חצי פרוטה וכנ"ל

ט) וניחא לן לפי"ז לישב קושית השערי משפט סי' ו' בהא דאר"י בשבועות ל"ח פרוטה מכולן מצטרפת ועיין ברמב"ם פ"ז משבועות דקאי אפקדון ותשומת יד וגזל ואבדה (הן אמת דצ"ע קצת דמסוגית הש"ס שם מבואר דקאי אתבעו חטין שעורין וכוסמין יעוש"ה] וע"ז הקשה השערי משפט ז"ל דהאיך מצטרפי הא החצי פרוטה של גזל כבר מחל והאיך יצטרף לחצי פרוטה של הלואה עוד הקשה דהא באבדה כל פחות משו"פ אינו חייב להשיב והו"ל שלו. וזה ניחא בפשיטות דבאמת לא פטרתו התורה רק מדין השבה ומ"מ לא הוי שלו וכ"ז שלא נתיאשו הבעלים לא נפקע רשות הבעלים מזה. וכן מבואר בס' מח"א בריש הל' גזלה ע"ש. ולפי דרכנו א"ש דאף דכל פחות משו"פ הוי מחילה מ"מ היינו רק כ"ז שלא נצטרף אצלו לפרוטה משא"כ כשנצטרף אצלו פרוטה הוי כמו מחילה בטעות ועדיפא מזה דאדעתא דהכי לא מחל לי' כלל ומשו"ה א"ש דפרוטה מכולם מצטרפת וכנ"ל

י) שוב מצאתי ראיתי במנחת חינוך מ' ק"ל שהאריך בענין זה ונסתפק בטעמא דאינו חייב בפחות מפרוטה בהשבה אי הוה מטעמא דמחילה וכמבואר בסוגיא דסנהדרין נ"ז ונ"ט או דהטעם הוא משום דאינו ממון וכסתימת לשון הר"ם ז"ל ונ"מ לכמה ענינים וגם לענין צירוף דלהטעם דהוי מחילה לא שייך שום צירוף כיון שמחל לו ולהטעם דלא הוה ממון שפיר מצטרף וכמו דקיי"ל במעילה דקיי"ל צירף את המעילה לזמן מרובה והביא ד' המח"א בריש גזלה ולאשר יש בזה מבוכה קצת לכאורה לכן הנני לברר הלכה זו כפי הנלענ"ד בס"ד. והנה בסנהדרין מבואר להדיא דהטעם דפחות משו"פ לא הוה גזל מעלי' משום דמחיל לי' בתר הכי וכן להלן שם ד' נ"ט ואולם בנחל יצחק ז"ל בסי' ו' הביא ראי' ברורה מב"מ נ"ה ואת אשר חטא מן הקדש ישלם לרבות פחות משו"פ להשבון לקדש אין להדיוט לא ואף דידוע דבהקדש לא שייך כלל מחילה מ"מ לולא הקרא הו"א דאף בהקדש לא ניתן פחות משו"פ לתשלומין וע"כ דהטעם הוא משום דאינו נקרא ממון וזהו ראי' גדולה עוד יש להביא איזה ראיות ע"ז מהא דחובל בחברו פחות משו"פ לוקה ואי איתא דהטעם הוא משום מחילה למה לוקה הא מחילה גופה הוי כמו תשלומין וכמו אונאה בפחות משתות אף דמשמע מד' הרא"ש שעובר בלאו דלא תונו גם בפחות משתות מ"מ אינו לוקה אף דאינו משלם משום דמחילה הוי כמו תשלומין וע"כ מוכח מזה דפחות משו"פ לא חשיב ממון כלל ואפי' בלאו טעמא דמחילה ומצאתי ראי זו בס' ברית יעקב סי' ה'. עוד ראי' מב"ק דף ק"י לענין גזל הגר דבעינן עד שיהא בו פרוטה לכל כהן וכהן והא התם לא שייך מחילה כלל דמאן מחיל וע"כ דלא חשיב ממון כל שהוא פחות משו"פ וכן מבואר מד' הש"ס בב"מ ד' צ"ו בשאלה לעשות בה פחות משו"פ מהו הרי דאינו נקרא שואל אי לא הוי הנאת פרוטה אף דלא שייך התם מחילה כלל וכן מבואר התם ברא"ש לענין שומר שכר דאי הוי הנאת פרוטה מיקרי שומר שכר וכן מצינו בש"ס לענין שומר אבדה דהוי שומר שכר משום פרוטה דר"י ובפחות מזה לא הוי כלל שומר שכר הרי לנו