לפלגות ראובן חלק ג רלד

לר' יוחנן שם משמע דע"כ מתני' כר' יהודא מתוקמא עיי"ש ור' יוחנן לשיטתי' דס"ל בכתובות דף ל"ב דחייבי מלקות שוגגין חייבין הא לק"מ דאיפשר לאוקמי במזיד ולא אתרו בי' לכן חייבין בתשלומין וז"פ ועיין עמק יהושע סי' א' מה שהוסיף שם עוד להקשות בזה דהא דכהנים שפגלו חייבים ג"כ מלקות משום כלאים דבג"כ שלא בשעת עבודה כיון שנעשה פיגול עי"ש ויש לדון בדבריו דמ"מ מיקרי גם זה עבודה לגבי כמה דברים וכהרצאת כשר כך הרצאת פיגול וי"ל בזה עוד. אמנם כבר הרגיש בעיקר הקושיא בשו"ת ח"ס ביו"ד סי' ס"ט ומתרץ לה בפשיטות דאפילו אי מיירי בעבודות דבעי בג"כ מ"מ כיון שכבר מלובש בהם ושוב מחשב בפיגול ומחשבה כרגע כמימרי' ואינו שוהה בה אפילו שיעור פשיטה ולבישת האבנט נמצא שא"ח משום כלאים עיי"ש ובמק"א יבואר בע"ה וכאן קצרתי: פלג יד

והנה לפי"ז לכאורה יתיישב בפשיטות קושית התוס' שהבאנו לעיל משה"ק דהאיך ס"ד שיפסול הקרבן במחשבה של"ש והא בקדשים בעינן שנה עליו הכתוב לעכב ולפי מה שביארנו י"ל דאף דעיקר מאי דבעינן עבודת הקרבן לשמה ילפינן מקרא דזבח השלמים שתהא זביחתו לשם שלמים ואינך קרבנות מקרא דזאת התורה לעולה וכו' שהיקישן הכתוב לשלמים ואינו אלא עשה לכאורה מ"מ הא ביארנו דאית בי' נמי משום לאו דלא יחשב דכתיב בקדשים וע"כ לומר דאחר דמרבינן מהני קראי דזבח שלמים וזאת התורה דבעינן דוקא לשמה ממילא נכללה גם מחשבה דשלא לשמה בכללא דלא יחשב שכולל כל מחשבה שאינה נכונה בקדשים וממילא י"ל דבין לאביי בין לרבא ע"כ צריך לרבות מן הקרא דהקרבן כשר אף שנשחט בפירוש שלא לשמה דהא גם לאביי דס"ל בכ"מ איע"מ שכתבנו לעיל דלדידי' אה"נ דגם באיסורי ל"ת בעינן בקדשים שנה עלי' הכתוב לעכב מ"מ נראה דגם לדידי' לא תיקשי כאן קושית התוס' דשפיר הוי סד"א לפסול הקרבן משום שי"ל דזה מיקרי ג"כ שנה עליו הכתוב לעכב מה דכתב רחמנא להאי קרא דלא יחשב על כל מחשבה זרה בקדשים שנכלל בי' גם מחשבה של"ש כפי משנ"ת לעיל וממילא הו"ל כמו שנה עליו הכתוב דהא כל מאי דמרבינן במחשבה דקדשים מאינך קראי נכללו ג"כ בהאי קרא דלא יחשב ודינן כמו שנה עליו הכתוב לעכב והוי סד"א לפסול הקרבן במחשבה של"ש קמל"ן קרא דמוצא שפתיך וגו' שהקרבן כשר ומיושב שפיר קושית התוס' גם לאביי ולרבא פשיטא דלק"מ קושית התוס' הנ"ל לפי מה שביארנו לעיל בשם הריטב"א ז"ל דלרבא דס"ל בכ"מ איעל"מ ל"ב גם בקדשים שנה עליו הכתוב לעכב אלא בעשה לחוד אבל לא במקום דמצינו בי' איסור לית וכאן לפימשנ"ת דכל מחשבה שאינה נכונה בקדשים נכללה באיסור ל"ת דלא יחשב א"כ הא אחר שנתרבה מקרא דזבח שלמים וזאת התורה דצריך לחשוב לשמה דוקא ממילא אם חישב מחשבה של"ש הא עבר אמימרא דרחמנא בלאו דלא יחשב ואי לאו דאיתרבי מקרא דמוצא שפתיך תשמור שהקרבן כשר הוי סד"א שיפסל הקרבן גם בדיעבד וכבר ביארנו לעיל דקדשים דבעינן כונה בשחיטה ודאי שייך לומר איעל"מ והוי כנעשה מאיליו דל"מ ושפיר קאמר שם בסוגיא דאיצטריך מוצא שפתיך ואיצטריך זאת התורה וכו' דאי כתב רחמנא זאת התורה הו"א ליפסלו כתב רחמנא מוצא שפתיך ולק"מ קושית התוס' דבין לאביי ובין לרבא הו"א ליפסול את הקרבן משום האי ל"ת דלא יחשב וכנ"ל ודו"ק כי הדברים נכונים בע"ה

ומה מאוד ינעם לן מעתה לפי כל הנ"ל לקשר את שני הסדרים בחדא מחתא דהנה כבר ביארנו לעיל בסוגיא דשלהי הוריות דמאי דמדייק שם רבא דברי רבי שלא אמר אמר ר"מ אלא אמרו משום ר"מ לא בא בדבריו לבקר את דברי רבי אלא לפרש דברי רבי ולהוכיח מזה דס"ל דגם אם לא אהנו מעשיו מ"מ מיקרי עבר אמימרא דרחמנא וכנ"ל וביארנו ג"כ לעיל להוכיח דרבי ע"כ דס"ל ג"כ כר' יונתן דמשמע שניהם כאחד ומשמע נמי כאו"א בפ"ע כמ"ש הרשב"א בקידושין ט' דמשו"ה הוא דיליף מקרא דובעלה שאשה נקנית בביאה וע"כ דס"ל נמי לפי"ז כר' יונתן דאין מערבין לקרנות וא"א לי' לדידי' ללמוד מקרא דולקח מדם הפר שעולין אין מבטלין זא"ז וע"כ צריך לדידי' האי קרא דקודש הם ללמדנו דאין עולין מבטלין זא"ז ותמורת בכור ומעשר דלא קרב יליף מקרא דלד' הוא וכמ"ש בסוגיא דתמורה ה' וכיון דלא אייתיר לדידי' האי קרא דקודש הם ללמדנו דל"מ פדיון לבכור ומעשר גם בדיעבד ע"כ צ"ל דס"ל כרבא דל"צ קרא לזה משום דכללא הוא בכה"ת כולה דאיעל"מ וכמ"ש בסוגיא דתמורה שם וכבר הוכחנו מזה דע"כ גם בקדשים לא בעינן לפ"ז שנה עליו הכתוב לעכב במקום דכתיב בי' איסור ל"ת שהרי גם בבכור ומעשר דלית לן קרא יתירה לפי"ז מ"מ ממילא אמרינן דלא מהני הפדיון גם בדיעבד וכנ"ל ושפיר קמל"ן רבי גופי' לשיטתו דמ"מ כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירים וכו' ולא תיקשי לך דליפסול הקרבן משום דעבר על ל"ת דלא יחשב משום דמצינו בהו מקרא כתוב מוצא שפתיך תשמור וכו' ללמדנו שמ"מ הקרבן כשר וכנ"ל חוץ מן הפסח והחטאת לפי"מ שביארנו לעיל דממעטינן לפסח משום דכתיב בי' הוא דאתא למעוטי דהא זה ג"כ ע"כ מוכח מהאי דינא דתמורת בכור ומעשר דדרשינן הוא למעוטי דהא גם תמורת בכור ומעשר דלא קרב ילפינן נמי מקרא דלד' הוא ודרשינן הוא ולא תמורתו וממילא דכאן נמי גבי פסח דרשינן הוא למעוטי הוא ולא הנשחט של"ש ושפיר קאמרינן דכל הזבחים שנזבחו של"ש כשירין אף דעבר בל"ת דלא יחשב משום דמרבינן להו מן הכתוב להכשיר חוץ מפסח וחטאת כנ"ל ודו"ק היטיב כי הדברי' ברורי' ונחמדי' בע"ה: