לפלגות ראובן חלק ג רלג

לשמה ליפסלו ומשני אמר קרא מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת וגו' האי נדבה. נדר הוא אלא אם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו יהא נדבה והקשו שם בתוד"ה אימא וז"ל תימה הא בכל דוכתא בעינן בקדשים שינה עליו הכתוב לעכב והכא לא שינה עיי"ש מה שתירצו וחזרו וסתרו תירוצם ולענ"ד נראה ליישב קושיתם עפ"י דברינו ורק עלינו לבאר תחלה מה שיש להסתפק אם גם במחשבה שלא לשמה עובר נמי משום לאו דלא יחשב כמו במחשבת פיגול ממש דאיפשר דאין בזה אלא איסור עשה בעלמא כמו דילפינן מקרא דואם זבח שלמים קרבנו שתהא זביחה לשם שלמים ובפני יהושע ב"ק שם בחידושי פני ארי' ד' ה' כתב שם להדיא כדבר פשוט דבמחשבה שלא לשמה ליתא ללאו דלא יחשב אלא במפגל גמור ע"ש מ"ש ליישב עפי"ז מאי דפירש"י שם ד"ה ומפגל כהן ששחט קרבנו של ישראל חטאת לשם שלמים ומדייק שם דמשו"ה לא פי' רש"י כפיגול בעלמא משום דבפיגול בעלמא הא מתחייב מלקות משום לא יחשב ואינו לוקה ומשלם ואי דמשכחת לה בפיגול בלא מעשה למה לא משני התם דר"ח לא איירי בדיבור בלא מעשה ומשו"ה הוכרח רש"י לפרש חטאת לשם שלמים דבכה"ג ליכא מלקות אפילו בדעביד מעשה ע"ש באורך

אמנם מאי דפשיטא לי' בפנ"א שם הנה לדידי מבעיא לי טובא ומצינו לרש"י בעצמו שכתב להיפוך בריש זבחים ד' ב' ע"ב ד"ה ונדבה מי שרי לשנויי בה וז"ל וכיון דרחמנא קרי' נדבה מי שרי לשנויי בה הא אמרינן בפ"ב אסור לחשב בקדשים וילף מקרא דלא יחשב עיי"ש הרי דגם במחשבת של"ש דאיירי התם פירש"י ג"כ דהוא בכלל האי ל"ת דלא יחשב שוב ראיתי מביאים בשם הח"ס ז"ל שהעלה ג"כ דאין במחשבת של"ש משום לאו דלא יחשב לפימ"ש הרמב"ם פי"ח מה' פסוהמ"ק ה"א כל המחשב מחשבה שאינה נכונה בקדשים ה"ז עובר בל"ת שהרי ה"א לא יחשב ושם בה"ב מפי השמועה למדו שבכלל דין זה שלא יפסיד הקדשים במחשבה שה"ז דומה למטיל מום בקדשים וכו' עיי"ש ומשמע מזה דבמחשבת של"ש שאינו פוסל את הקרבן אלא שעושה הפסד לבעלים אין זה מטיל מום בקדשים אמנם מצאתי בס' ראש המזבח ריש זבחים שהשיג עליו ממ"ש להוכיח דע"כ גם במחשבת של"ש מגרע ג"כ קדושת הקרבן וכמ"ש בזבחים ד' ז' ע"א שלמים שנשחטו לשם תודה פסולין ופירש"י לא עלו לבעלים הרי דקרי לה פסולה ומביא שם ג"כ מדברי חי' הרשב"א ריש מנחות שכתב לפרש מה שפירש"י ריש זבחים ד"ה הא קמל"ן שאין בהן שום ירידה אלא אותה לבדה דעכ"פ אותה לבדה ירידה היא ומדייק מזה דבאותה עבודה שנעשה של"ש ל"א דאסור לשנויי בה כיון דאינו מוסיף עוד קלקול באותה עבודה שכבר נעשה של"ש עיי"ש ומוכיח מזה דכיון שגורם ירידה בקדושת הקרבן להכי עובר בלאו דלא יחשב עיי"ש ומשה"ק בפני ארי' הנ"ל מהא דאינו לוקה ומשלם הנה כבר הרגיש בזה בשטמ"ק ב"ק שם ומביא בשם המאירי ז"ל לתרץ דמפגל ששחטו חוץ לזמנו אעפ"י שי"ב לאו ואין אדם לוקה ומשלם הרי אינו לוקה אלא על אכילתו אבל לא מצד המחשבה שהרי אין בה מעשה עיי"ש וע"כ לתרץ כן מה שיש להקשות כזאת במתני' דהכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין אמנם בזה יש לדון עוד לפי מאי דמשמע שם בגיטין נ"ג דהאי מתני' דהכהנים שפיגלו במקדש אתיא כר' יהודא דס"ל במזיד חייב ובשוגג פטור דר"מ הא ס"ל התם דקנסו שוגג אטו מזיד ור"י הא ס"ל דלאו שאב"מ לוקין עליו וגם מפגל לוקה לדידי' כמ"ש להדיא בזבחים כ"ט ע"ב עיי"ש וס"ל ג"כ דאינו לוקה ומשלם כמ"ש בתוס' כתובות ד' ל"ב ע"א סד"ה דאין דלא מצינו תנא שיסבור כר"מ דלוקה ומשלם וכן מוכח ג"כ מן הסוגיא דמכות ד' ד' דר"י דס"ל לאו שאב"מ לוקין עליו ע"כ לא ס"ל כר"ע דע"ז קנסא וממילא לא ס"ל נמי דאינו לוקה ומשלם כמש"ש בסוגיא דר"מ דס"ל לוקה ומשלם ע"כ כר"ע ס"ל עיי"ש אמנם לפי המבואר בסוגיא דגיטין שם הנה לחזקי' מתוקמא מתניתין שפיר כר"מ וכמש"ש נ"ג א' ה"נ קאמר כו' שוגגין פטורין מפני ה"ע ואתיא כר"מ דלא קניס שוגג אטו מזיד רק **(כאן איסורים אחרים איהו מיהא לא נתכוין להני איסורי ונמצא מחליף מאיסור מזיד דחמיר על שוגג הקל וס"ד לומר דל"מ ויפסל הפסח ויתוקן האיסור שעבר במזיד קמל"ן קרא דמ"מ הפסח כשר וז"פ. אמנם אהני לן דברי הבית הלוי לדחות מה שעלה על רעיוני להוכיח מד' הירושלמי הנ"ל כהני דס"ל דגם בעבר בשוגג אמרינן אעל"מ כמו שהבאנו לעיל פלג י"א דהא אי נימא דבשוגג מהני הו"ל להירושלמי לדחות מ"ש ר"י בר"י ממה שהוא מתחייב על הזריקה הד"א פסח עצמו כשר והא י"ל דמחויב על הזריקה היכי דהי' שוגג על הזביחה שלא נפסל הפסח ואח"כ הזיד על הזריקה ומתחייב [אמנם לטעמא אחרינא דקאמר שם עוד בירושלמי ממ"ש ל"ת ע"ח דם זבחי שהתורה קראת אותו זבחי לא תיקשי משום דכיון דאצטריך קרא מדשינה וכתב זבחי לבסוף ול"כ ל"ת דם זבחי ע"ח ע"כ איירי במזיד על השחיטה דעל שוגג לא איצטריך קרא דהא בכ"מ מהני בשוגג אבל לה"ט דיליף מדמתחייב על הזריקה ודאי תיקשי לכאורה] וע"כ מוכח מכאן דלמ"ד דאיעל"מ גם בשוגג ל"מ וכמ"ש הנוב"י שהבאנו לעיל. אמנם לפימ"ש בשם הב"ה ז"ל נדחית ראי' זו דהא גם אי נימא דבכ"מ ל"מ גם בשוגג עדיין לא נועיל כלום ואכתי תקשה דיש לאוקמי קרא שנשחט על החמץ בשוגג וכאן ודאי עלינו לומר דמהני והפסח כשר דהא כיון דעבר בשוגג א"כ מה בצע אם נחליף איסור אחד על כמה איסורים כיון דגם איסור זה שעבר לא הי' מזיד אלא שוגג א"כ הא ודאי לא יתוקן האיסור מיקרי ודאי מסתבר לומר דמהני כאן לכו"ע וא"כ עדיין תקשי דנוקמי קרא בששחטו עה"ת בשוגג וכנ"ל ודא ודאי קשיא וצריך ישוב]:)**