לפלגות ראובן חלק ג רלב

המתבאר לנו מדברינו מעתה דהאי כללא דכייל לנו מרן הריטב"א ז"ל שריר וקיים הוא לפי משמעות סוגיות הש"ס אחר שיישבנו כל משה"ק עליו בשעה"מ גם דברי הירושלמי פ' תמיד נשחט שהבאנו לעיל יתבאר בפשיטות לפי"ז דהנה בשעה"מ שם כתב ליישב קושית המל"מ ז"ל שהבאנו לעיל משה"ק דבהירושלמי מבואר שצריך קרא להכשיר הקרבן שנשחט עה"ח משום דעבר על הורמנא דמלכא ובמנחות נ"ג פריך ואימא לא תאפה חמץ לאוקים גברא בלאו ואפסולי לא מפסל ותי' בשעה"מ דהתם במנחות שפיר פריך להכשיר משום דבקדשים בעינן שנה עליו הכתוב לעכב לא כן כאן גבי שוחט פסח עה"ח דאית כאן תרי לאוי לא תזבח ולא תשחט ואי לאו דגלי קרא דקרבן כשר הו"א דמעכב ופוסל גם בדיעבד עיי"ש ולפי דבריו ז"ל ע"כ עלינו לפרש דברי הירושלמי הנ"ל דלא אזיל אלא לפי"ד אביי דלא ס"ל ללמוד מקרא דלא תזבח עה"ח לאסור חמץ אחר שש אבל לרבא דיליף מחד קרא האי איסור חמץ משש ולמעלה א"כ הא לא אייתור לן אלא חד קרא והו"ל להכשיר את הפסח גם בלא דרשה דזבחי וע"כ כותי' דאביי איירי שם בירושלמי לפי"ז אמנם לדידן א"ש מאוד ד' הירושלמי הנ"ל אליבא דכו"ע דהנה אף שלכאורה נסתר תי' השעה"מ הנ"ל לפי דברינו שקיימנו ד' הריטב"א הנ"ל דבל"ת לא בעינן שנה עליו הכתוב הנה כבר יישבנו בע"ה עיקר קושית המל"מ ז"ל דבמנחות שם לא פריך כלל מהני מנחות שעבר עליהן בל"ת רק דבעי קרא לפסול גם את המנחות שנתחמצו מאליהן כנ"ל ומעתה י"ל לפי"ז דבירושלמי שם לכו"ע מצריך קרא להכשיר את הפסח שנשחט על החמץ דלרבא לשיטתו אף דלית לי' אלא חד קרא דה מאידך קרא דלא תשחט על החמץ יליף האי דינא דאיסור חמץ משש שעות ולמעלה לדידי' מ"מ הו"א דדינא הוא שיופסל הפסח שנשחט עה"ת גם בחד ל"ת דהא איהו לשיטתו ס"ל בכ"מ דאי על"מ וכבר הסברנו ד' הריטב"א ז"ל דלדידי' ודאי קדשים לא גרע מחולין בזה וגם בחד ל"ת הו"א שיפסול הפסח ובעי קרא להכשירו ורק לאביי לשיטתו ג"כ איש אף דאיהו ס"ל בכל ל"ת דעלמא דאיע"מ ולדידי' אה"נ דגם בקדשים אין לפסול בחד ל"ת ובעינן דוקא שנה עליו הכתוב לעכב הנה לאביי לשיטתו מ"מ צריך ג"כ קרא להכשיר את הפסח שנשחט על החמץ דהא איהו יליף איסור חמץ משש ולמעלה מהא דכתיב שבעת ימים וגו' וכתיב אך ביום הראשון וגו' כמ"ש בפסחים ד' ע"ב ולשיטתו אייתר לן כאן גבי פסח תרי קראי והו"א דגם בדיעבד מעכב ופוסל את הפסח ושפיר מצריך שם בירושלמי קרא להכשירו אליבא דתרווייהו **([הג"ה וראיתי אני בס' בית הלוי סי' ל' שמפרש דברי הירושלמי הנ"ל בדרך אחרת דלאו משום האי דינא דאיעל"מ נגע בה רק דאיירי מדין ל"ת כל תועבה ומצריך קרא להתיר את הפסח שנשחט עה"ח שלא יאסר משום ל"ת כ"ת לפי גירסת התוס' ופירושם בחולין קט"ו דרק על בע"ח ידעינן מק"ו מלגבוה דמותר אבל כאן הא יש לאסור מה"ת ושפיר איצטריך קרא להתיר ועיקר יסודו שם עפימ"ש דכאן הא ל"ש כלל לאסור משום איעל"מ דהא לא יתוקן האיסור דאף דאי נימא ל"מ יתוקן האי איסור דלא תזבח ע"ח הא אם נאמר דל"מ והוי כנחירה יעבור על לא תעשון כן לד"א כמ"ש בע"ז י"ד ועובר ג"כ משום מטיל מום בקדשים דבשעה שמתחיל לשחוט עושה בו מום ובמה שגמר לנחור לא נפקע איסורא וא"כ לא נרויח כלל ע"י מה שנאמר דלא מהני ונחליף איסור זה דל"ת ע"ח על שני איסורים אחרים והוי כמו שוחט בשבת דמודה בו רבא מה"ט דמהני משום שלא יתוקן האיסור וע"כ דמשום ל"ת כ"ת נגעו בה עיי"ש באורך ולענ"ד לקיים דברינו וכפי"מ שפירשו המפרשים הקודמים דאיירי כאן מדין אעל"מ דשפיר יתוקן האיסור מיקרי גם כאן דאף אם נוסיף איסורים אחרים דקחשיב הגאון הנ"ל וגם נוסיף עוד איסור מה דלא קחשיב הגאון ז"ל והוא דאם נימא דל"מ והוי כנחירה וכנבילה א"כ יתוסף עליו עוד איסור מכניס נבילה לעזרה דודאי חייב כמכניס שרץ למקדש דעובר משום ולא יטמאו מחניהם כמבואר ברמב"ם פ"ג מה' ביאת מקדש דמכניס שרץ וכיו"ב ח"כ ע"ש ובמל"מ וא"כ הא גם כאן יתוסף עליו גם איסור זה א"נ דלא מהני שחיטתו ומ"מ נלענ"ד דאכתי יש לנו לומר דזה מיקרי יתוקן האיסור מה שנחליף איסור מזיד על איסורי שוגג דהא אנן איירי' כאן משוחט את הפסח עה"ח במזיד דבזה משמיענו הריב"א דהפסח מ"מ כשר ושפיר מצריך קרא בירושלמי ללמדנו דלא אמרינן בי' אעל"מ כי היכי שיתוקן האי איסורא דעבד במזיד דאף שממילא יתחדשו)** ואביי ורבא נמי אזלי לשיטתייהו בזה דאביי א"א לי' ללמוד איסור חמץ מקרא דלא תזבח לפי זה דא"כ תקשי לדידי' ל"ל דכתב רחמנא זבחי לבסוף ולא כתב קרא כסדרו ל"ת דם זבחי עה"ח בכדי להכשיר את הפסח והא גם בלא"ה אין לפסול אותו כיון דס"ל איע"מ ולדידי' בעינן שנה עליו הכתוב לעכב גם בל"ת ומשו"ה לשיטתי' יליף מקרא אחרינא האי דינא דחמץ משש שעות ולמעלה דאית לן לפי"ז תרי קראי לאסור שחיטת הפסח עה"ח וסד"א שיהי' הזבח פסול גם בדיעבד משו"ה הוא דשני קרא למיכתב זבחי לבסוף ללמוד מינה דהפסח כשר וכמשנ"ת ודו"ק כי הדברים מאירים ושמחים בע"ה: פלג יג

היוצא לנו מכל הנ"ל דע"כ מוכרחים המה ד' הריטב"א ביומא ד נ"ג דבמקום דכתיב בלשון ל"ת לא בעינן בי' שנה הכתוב עליו לעכב לשיטת רבא דס"ל בכ"מ דאיעל"מ וירוח לן לענ"ד ליישב ג"כ עפי"ז קושית התוס' בריש זבחים עיי"ש ד' ד' ע"ב דפריך בגמ' אימא היכא דשחיט להו שלא