לפלגות ראובן חלק ג רל

ממשה"ק עליו השעה"מ מסוגיא דמנחות נ"ג הנ"ל דפריך בגמ' ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו אפסולי לא מיפסל הרי מוכח דאע"ג דאיכא אזהרה מ"מ לא משמע עכובא ע"ש שנשאר בצ"ע ונלענ"ד דלק"מ ובפשוטו יש לפרש ד' הגמ' דלא פריך שם להכשיר המנחה בחמץ במקום שעבר על ל"ת דבזה ודאי ע"כ לפסול גם בדיעבד משום דעבר אמימרא דרחמנא וכנ"ל רק דפריך שם על מנחה שנתחמצה מאילי' דודאי פסולה ג"כ להקרבה אף שלא עבר עלי' כלל והיינו דפריך על הא דיליף לעכב מקרא דלא תאפה חמץ מתקיף לה רבינא ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו בעלמא היינו שאם אופה אותה חמץ עובר בלאו אבל מ"מ איפסולי לא מיפסלא אם נתחמצה מאילי' ויוצא בה י"ח מנחה וביותר עוד י"ל דצריך קרא להשמיענו משום מנחת הסולת לפימ"ש במל"מ ז"ל בפי"ג מה' מעה"ק ה"י דס"ל להרמב"ם ז"ל דמנחת הסולת ליכא חיוב באפייתה ולאחר בלילה היתה מתחלקת לכהנים וכל כהן וכהן הי' אוכל חלקו כרצונו יעו"ש והו"א דשפיר יוצא בה י"ח אף שנתחמצה ומשני ת"ל תהי' הכתוב קבעה חובה דאין מנחה באה חמץ כלל ואף אם נתחמצה מאילי' וז"נ מאוד לענ"ד [עוד יש לפלפל בזה עפימ"ש לדון בס' שושנת העמקים כלל י"ט דבשוגג י"ל דאיע"מ גם לרבא עיי"ש אמנם עי' נוב"י מ"ת סי' ט' דפשיטא לי' להיפוך שם דגם בשוגג ל"מ ומוכיח כן מן הסוגיא ע"ש וע' לקמן בדברנו פלג י"ב בהגה מש"כ בזה] ובזה נראה נמי ליישב ג"כ משה"ק המל"מ ז"ל בפ"א מה' ק"פ ה"ה מובא בשעה"מ שם וז"ל ודע שמה שקשה אצלי בדברי הירושלמי הללו דמשמע דמן הסברא השוחט על החמץ נפסל הזבח כיון דעבר אהורמנא דמלכא אי לאו דגלי קרא שקראו זבח אף לאחר ששחטו על החמץ ובריש פ"ה דמנחות אמרינן מתקיף לה רבינא ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו בעלמא ואיפסולי לא מיפסלא ותירצו מצה תהי' הכתוב קבעה חובה ע"כ הרי דאיצטריך קרא להכשיר וצ"ע עיי"ש בשעה"מ מ"ש לתרץ זה ויבואר לקמן ולדברינו ניחא ולק"מ דודאי שפיר קאמר בירושלמי דאיצטריך קרא להכשיר את הפסח ששחטו עה"ח כיון דעבר אלאו דלא תזבח אבל שם במנחות לא פריך להכשיר המנחה במקום שעבר אהורמנא דמלכא אלא דמצריך קרא למיפסל את המנחה גם בנתחמצה מאיליה שלא עבר עלי' שום ל"ת כלל וכנ"ל ודו"ק

עוד הקשה שם בשעה"מ על דברי הריטב"א הנ"ל ממ"ש במנחות די"ט ע"ב דפריך התם לרב דאמר כ"מ שהחזיר עליו הכתוב במנחות אינו אלא לעכב מתקיף לה ר"ה הרי מלח דלא תנא בי' קרא ומעכבא דתניא ברית מלח וכו' והשתא מאי קושיא התם שאני דאיכא אזהרה כדכתיב ולא תשבית מלח וכל היכא דאיכא אזהרה ממילא משמע עיכובא וכמו כן קשה מסוגיא הלזו לד' הפר"ח ז"ל שכתב דלרבא דס"ל איעל"מ פסח ששחטו עה"ח פסול אע"ג דלא שנה עליו הכתוב לעכב ואולי נאמר דע"כ לא כתב הריטב"א ז"ל דכל היכי דהוי אזהרה ממילא משמע עיכובא זה לא נאמר אלא דוקא אליבא דרבא משום דרבא לטעמי' דס"ל איעל"מ אבל לאביי דס"ל אע"מ ה"נ דאפילו באזהרה בעינן שנה עליו הכתוב לעכב ור"ה דפריך התם במנחות והרי מלח וכו' ס"ל כאביי אך אכתי קשה דלרבא דס"ל איעל"מ היכי קתני במתני' לא מלח כשר דהא כיון דאיכא אזהרה לא בעינן שנה עליו הכתוב לעכב וכו' עיי"ש מ"ש לתרץ דס"ל להריטב"א דלאיבע"א התם ס"ל דמתני' לא פליגא אהא ומיתפרשא לא מלח כל המנחה כולה אלא הקומץ וכמו שפירש הרע"ב שם ורבא ס"ל כהאי ואבע"א אלא שתמה על פי' הרע"ב דאי בכל המנחה מיירי מתני' הא אפילו לכתחילה נמי ל"ב מליחה ונשאר בצ"ע עיי"ש והנה קושיתו על פי' הרע"ב ודאי קושיא אלימתא וכן הקשה ג"כ בתוס' הגרעק"א שם במקומו וטפי הו"ל להזכיר מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה שם לפרש מתניתין דלא מלח כהן אלא זר ומשום דס"ל באמת דמליחה מעכבת גם בדיעבד במנחה כמ"ש בפ"ה מה' אי"מ הי"ב ועיין במפרשי הש"ס מש"כ לתרץ אליבי' מ"ש בסוגיא שם ד' כ' וכי תעלה ע"ד שזר קרב לגבי מזבח דמ"מ י"ל בעבר ועשה ומלח או בשוגג אמנם גם זו"ז נראה ליישב קושיות השעה"מ הנ"ל בחדא מחתא עפ"י המבואר ברמב"ם שם פ"ה מה' אי"מ הי"ב דרק במנחה מעכבת מליחה בדיעבד אבל בקרבן כשר והורצה אעפ"י שלוקה עיי"ש ובכ"מ שם הקשה עליו מן הסוגיא דמשמע דבכל הקרבנות מעכב מלח וכמש"ש במנחות ד' ק' דתניא ברית מלח עולם הוא שתהא ברית אמורה במלח דברי ר' יהודה ר"ש אומר נאמר כאן ברית מלח עולם הוא ונאמר להלן ברית כהונת עולם כשם שא"א לקרבנות בלא כהונה כך א"א לקרבנות בלא מלח וכו' ומשמע מהכא דבכל קרבנות מעכב מלח ועיי"ש מ"ש לתרץ דס"ל להרמב"ם דבאמת בהכי הוא דפליגי ר"י ור"ש לאפוקי מפירש"י שפירש דלא פליגי אלא במשמעות דורשין והרמב"ם מפרש דר"י ס"ל דלא מעכב אלא במנחה דכתיב בי' לא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתך אבל לא בקרבנות ור"ש פליג דמעכב בכל הקרבנות ופסק כר"י משום דר"י ור"ש הלכה כר"י עיי"ש מה שדחק ג"כ לתרץ הא דלא פסק הרמב"ם גם גבי מנחה כסתם מתני' דלא מלח כשר ולענ"ד לק"מ לפי"מ שהבאנו לעיל מ"ש הרמב"ם עצמו בפירוש המשנה לפרש הא דלא **(ע"י עצמו וכמ"ש ר"ל בפ"ב דשבועות ונזיר וכהן ל"ח איסור הבא ע"י עצמו אלא כמו שארי איסורי תורה ורק בשבועה שלא אחרוש ודאי הוי איסור הבא ע"י עצמו ובזה לית לי' להאי תנא כולל עיי"ש שזה מוכרח מן הסוגיא וקצרתי ופשיטא דבהקדש ודאי חשיב כמו איסור תורה ול"ד לשבועה ודו"ק כי נכון הוא]:)**