לפלגות ראובן חלק ג כג

כשבת ולמה לא נקט סתמא כל ח"כ. מתרץ תחלה עפי"ד המעה"ח פ' נשא דאין יוה"כ מכפר גם על עבירות שב"א למקום כ"ז שלא נתכפרו לו עבירות שב"א לחבירו. משיג ע"ד המעה"ח הנ"ל ומיישב קושית הטו"א ז"ל הנ"ל בפשיטות

פלג ג'. מוכיח מן הסוגיא דע"כ ס"ל לר"י דמלקות חמור מן הכרת. ומפלפל אם כרת פוטר מן המלקות לרנבה"ק. מיישב דברי הרמב"ן ממשה"ק עליו בפירוש הסוגיא לדידי'. ושם מביא תי' על קושית בעה"מ ז"ל ממ"ש בס' עמ"י

פלג ד'. מחזק ד' הרמב"ן דרע"ק ג"כ ס"ל כרחב"ג. יחקור בפלוגתת ר"י ור"ע בדין לאו שניתן לאמב"ד מכות י"ג רחב"ג כמאן ס"ל בזה. מדקדק בלישנא דמתניתין ומדייק מזה דכל ח"כ שלקו וכו' אתא לרבות גם חמב"ד אם התרו בהן למלקות נפטרו מ"כ אם לקו. מפלפל אם קרבן צריך אזהרה. ותלי לה בפלוגתא דתנאי. ומתרץ על פי זה כמה קושיות רבותנו הראשונים והאחרונים ז"ל

פלג ה'. קושיא בריש מ' שבועות דלא מוקי למתני' שם כותי' דר' ישמעאל. ומתרץ לה עפימ"ש להוכיח דמ"ד לאו שניתן לאמב"ד לוקין עליו ע"כ דס"ל לאו שאב"מ אין לוקין עליו וכן להיפוך דללקות על שניהם א"א

פלג ו'. עוד בענין הנ"ל. ומוכיח דר"י ור"ע במכות י"ג אזלי לשיטתייהו

פלג ז'. מפלפל לדחות ההוכחה הנ"ל עפי"ד הפנ"י ריש מכות שמפרש הסוגיא בדרך אחרת. מוכיח לדחות ד' הפנ"י ז"ל ופירושו בהסוגיא שם ומחזק הדברים הקודמים בטו"ט. ומיישב הקושיא דלא מוקי מתניתין דריש שבועות כותי' דר' ישמעאל משום דזה א"א

פלג ח'. עפ"י האמור מחבר סוף המסכת לתחלתה ולריש מ' שבועות בטו"ט

פלג ט'. מחבר עוד הפעם שני המסכתות הנ"ל בדרך אחרת קצרה ועמוקה. עפי"ד התוס' בשבועות י"ט בשם ר"ת ז"ל דרק מקרבן עו"י פוטר ר"ע העלם מו"ק אבל חטאת קבועה מתחייב: מערכה ו' לסיומא דמ' שבועות ולהתחלתה וכן להתחלת מ' מכות ובו י"ג פלגים

פלג א'. בקושית התוס' שלהי שבועות ובפסקי הרמב"ם כאן שנתקשו בהן המפרשים. ובריש שבועות משה"ק על שפסק הרמב"ם שם כותיה דר"י ולא כר"ע שהלכה כר"ע מחבירו. בד' התוס' שבועות י"ט דרק מקרבן עו"י מתמעט העלם מו"ק לר"ע אבל לא מחטאת קבועה. אם בהעלם מקדש מיפטר מח"ק מטעם מתעסק. קושיא אחת בריש שבועות. ושם בהג"ה השגה על בעל עמו"א בהאי ענינא. ואם בהעלם קודש שייך סברא שכן נהנה

פלג ב'. בד' התוס' שבועות י"ט הנ"ל. ובמ"ש התוס' שבועות דחידוש להחמיר לאו חידוש הוא. ואם חטאת קבועה חמיר מקרבן עו"י. מיישב עפי"ז שיטת ר"ת מקושית התוס'. חוזר מכל הנ"ל עפ"י גמ' מפורשת שבועות ל"ז

פלג ג'. מסביר ד' התוס' שלהי מכלתין במש"ש דחידוש להחמיר אינו חידוש. ואם קרבן חמור מן המלקות או להיפוך. והשגה ע"ס מעה"ח וישוב קושיותיו. ובדין איזה שבועה בעי שם

פלג ד'. בענין הנ"ל. ומחזק קושות התוס' על שיטת ר"ת הנ"ל. מחבר עפי"ז סוף המסכת לתחילתה באופן נחמד. מקשר ג"כ עפי"ז מ' שבועות למ' מכות ומיישב קושית ההפלאה כתובות ל"ב. מוכיח מריש מ' מכות דממונא חמור מן המלקות ומיישב עפי"ז דעת הרמב"ם בענין חובל ביו"ט ויוה"כ

פלג ה'. בישוב פסקי הרמב"ם דחייב משום ביטוי במקום שא"ח משום שבוה"ע. וביאור שי' ר"ת הנ"ל דאזיל לשיטתו

פלג ו'. במ"ש הגרעק"א ז"ל בשי' ר"ת דרק בהעלם קודש מחייב ר"ע בח"ק אבל לא בהעלם מקדש. מקשה ע"ז דא"כ יתחזק קושית התוס' השניה משבועות כ"ד. ומקשה עוד על שיטת ר"ת קושיא אלימתא

פלג ז'. מביא מ"ש בס' ושב הכהן מקור לשי' ר"ת הנ"ל ומשיג ע"ז

פלג ח'. מיישב קושית התוס' שבועות ד' ז' ע"א בענין ג"ש דטומאתו טומאתו בביאור רחב

פלג ט'. מיישב עפי"ז גם קושית התוס' על ר"ת משבועות כ"ד ושר' יוחנן אזיל לשיטתו. קושיא בריש סוטה דר"ע לא ס"ל שם דכ"ד שנאמר ונשנה לא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בו. ובשבועות י"ט מפורש להיפוך וישוב לקושיא זו. וישוב למשה"ק לעיל על שי' ר"ת הנ"ל. ושר' ישמעאל לשיטתו אזיל. ובהג"ה שם מצדד ליישב שי' ר"ת ממשה"ק עליו בתוס' בדרך אחרת

פלג י'. מקשה עוד קושיא הנ"ל לשי' ר"ת אליבא דרבי ומתרץ בטו"ט ובדרך עמוק דלרבי לשיטתו ודאי דלא תיקשה. ומדייק כן מלישנא דהתוס' גופי'

פלג י"א. מוכיח איך שגם הרמב"ם ס"ל כהר"ת. ומיישב שיטתו במאי דפסק דבמקום דמיפטר משבוה"ע ומשבוה"פ חייב משום שבועת ביטוי. ומסביר שמפרש פי' אחר בהא דאין לך בו אלא חידושו. ומעורר ע"ז מתמורה י"ג ומיישב בטו"ט. ושם בהג"ה במ"ש עדים זוממין חידוש הוא