לפלגות ראובן חלק ג רכז

משש שעות ולמעלה עיי"ש והקשה עליו באו"ח מד' התוס' תמורה הנ"ל שהקשו לרבא דס"ל דאיעל"מ אמאי כשר שוחט את הפסח עה"ח ותי' דאיכא קרא בירושלמי להכשיר והשתא אי פי' ריב"א קאי לרבא קשה מאי מועיל זה דלא שינה עליו הכתוב לעכב הא גם בחד קרא נמי אמרינן דאעל"מ ואי פי' ריב"א קאי לאביי דס"ל אע"מ וממילא כשר כיון דלא שינה א"כ הדק"ל של המהרש"א הא באמת כתיבי שני לאוין דאביי הא דריש לעיל בפסחים ה' השבתה בשש מקרא דאך ביום הראשון תשביתו עיי"ש שנשאר בקושיא

ולדידי חזי לי לתרץ קושיתו בפשיטות עפימ"ש בס' שעה"מ פ"א מה' ק"פ בשם הפר"ח שהקשה על הריב"א ז"ל דכיון דקייל"ן כרבא דאי על"מ הו"ל להיות הפסח פסול אלא ה"ט משום דקראו זבחי ותי' בשעה"מ דעד כאן לא קאמר רבא הא דאיעל"מ אלא דוקא בכה"ת אבל בקדשים כיון דקייל"ן דבעינן שנה הכתוב עליו לעכב אפילו רבא מודה עיי"ש ולפי דבריו ז"ל שפיר יתקיימו דברי המהרמ"ז הנ"ל ולק"מ קושית האו"ח הנ"ל דודאי אה"נ דדברי הריב"א אמורים אליבא דרבא דדריש מהאי קרא דלא תזבח דחמץ משש שעות ולמעלה אסור ומ"מ שפיר קאמר דפסח שנשחט על החמץ כשר משום דלא שינה עליו הכתוב לעכב דאף דס"ל לרבא בכה"ת כולה דאיעל"מ מ"מ מודה בקדשים דכשר היכי דלא שנה עליו הכתוב וכך היא המדה בקדשים וכנ"ל

ויתיישב נמי עפי"ז קושית הגרעק"א בתוספותיו על משניות רפ"ב דזבחים אות י"ג במאי דילפינן מקרא דוינזרו מקדשי בנ"י ולא יחללו לימד על הזר שעבד שמחלל את הקדשים והקשה לרבא דס"ל בכ"מ דאיעל"מ ל"ל קראי למיפסל העבודה בזר וטמא ששימש ובאונן וכדומה הא כיון דמוזהרים שלא לעבוד ממילא איעל"מ והקרבתם פסולה עיי"ש מ"ש לתרץ ולהנ"ל א"ש ולק"מ דבקדשים דבעינן שנה עליו הכתוב לעכב לא מיפסל משום האי כללא דאיעל"מ וצריך קרא דולא יחללו להשמיענו שמחללין ופוסלין עבודתן גם בדיעבד ודו"ק

אמנם בשים לב תמוהים מאוד לענ"ד ד' השעה"מ הנ"ל וממקומו מוכרח לכאורה להיפוך שהרי כבר הבאנו לעיל מ"ש בסוגיא דתמורה שם דאליבא דרבא ניחא מה דל"מ הפדיון בבכור ומעשר ול"צ קרא לזה משום דס"ל בכ"מ איעל"מ ורק אליבא דאביי מצריך לזה האי קרא דקודש הם הרי דאף בקדשים אמרינן דלא מהני אף דלא שנה עליו הכתוב לעכב וכן מבואר ג"כ שם בסוגיא הנ"ל גם גבי הקדיש בע"מ לגבי מזבח ומקדיש תמימים לבדה"ב דאף דעובר בל"ת אמרינן מה שעשה עשוי ופריך מזה לרבא דס"ל איעל"מ הרי דפשיטא לי' להש"ס דגם בקדשים ס"ל לרבא דל"מ ולא גרע מחולין דכיון דרחמנא אמר לא תעביד איעל"מ עי"ש ודו"ק: פלג יא

ומסתבר טפי להוכיח מזה כמ"ש בשעה"מ שם בשם הריטב"א בחידושיו למ' יומא נ"ג דס"ל דע"כ לא אמרינן שנה עליו הכתוב לעכב אלא במידי דליכא לאו אבל היכי דאיכא לאו ממילא משמע עכובא ולא בעינן שישנה עליו הכתוב לעכב עיי"ש מ"ש דהוא היפך דעת הריב"א הנ"ל עיי"ש ודבריו נראים נכונים מאוד לפי סוגית הש"ס דלא מצינו האי לישנא דשנה עליו הכתוב לעכב גבי קדשים אלא במקום דכתיב בלשון עשה ע' פסחים ד' ס"א וביבמות מ' ע"א שנסמן שם כל הני מקומות המובאין בתלמוד הא דשנה עליו הכתוב לעכב ובכולן לא מיירי אלא במקום דכתיב בלשון עשה אבל במקום דכתיב בתורה בלשון אזהרה ול"ת ודאי משמע דתלי בהאי פלוגתא דאביי ורבא [וכמ"ש ג"כ בשעה"מ דרק לרבא לשיטתו כתב כן הריטב"א ז"ל דבמקום ל"ת לא בעינן שנה עליו הכתוב אבל לא לאביי ע"ש] ולרבא ודאי דלא מהני גם בדיעבד לכאורה אף דלא שנה עליו הכתוב וטעמא רבא איכא לחלק בזה דאף דבכה"ת כולה ודאי דינא הכי הוא דגם בלאו הבא מכלל עשה נמי ס"ל לרבא דל"מ וכמ"ש האחרונים ז"ל להוכיח כן מן הסוגיא דתמורה שם ממאי דפריך מהתורם מן הרע על היפה עיי"ש **([הג"ה ותמוהים בזה מש"כ בס' עי"ט על דרוש עיי"ש מש"כ בדרוש לפ' זכור לתרץ מה שמצינו שהרג שמואל לאגג ואת הבהמות לא הרג גם את השלל לא החרים כמו שהי' ביריחו וכתב שם הטעם דכיון דכבר זכו העם בבהמות של עמלק א"כ כבר יצאו מרשות עמלק ונעשה שלהם ושוב אין בהם מצות החרמת עמלק דלאו דעמלק נינהו לא מיבעיא למ"ד אע"מ דודאי מהני זכי' דידהו אלא אפילו למ"ד איעל"מ היינו דוקא בדבר שבא הציווי בתורה בשוא"ת וכו' אבל לא בקו"ע ומביא ראי' לזה מהא דמשחרר עבדו דהוי משוחרר אף שעובר בעשה וכו' ובמחכתה"ר הא מוכח להיפוך מהא דתורם מן הרע על היפה וכמ"ש הגרעק"א ז"ל בשו"ת סי' קצ"ד ושם הרגיש ג"כ בקושיא זו שהקשה במשחרר עבדו נימא דלא מהני עיי"ש ובחידושי אלפסי כתבתי לתרץ קושיא זו עפימ"ש בשו"ת פמ"א ח"א סי' ל"ד לחדש דבר דעיקר מ"ש איעל"מ אינו אלא באם זה שעשה בעבירה איני נוגע רק לעצמו דבזה אמרינן שהתורה קנסה אותו דלא יהני מעשיו כיון שעשה בעבירה אבל באם שנים עשו מעשה אחד והאחד עבר עבירה במעשה ההוא והשני, עשה אותה בהיתר כמו במוכר ולוקח אם אין האיסור אלא לגבי אחד מהן גם רבא מודה בי' דאמרינן איע"מ משום)** מ"מ י"ל דבקדשים היכי דכתיב