לפלגות ראובן חלק ג רכו

יונתן דצריך קרא לחלק לכן לא חייש למש"ש ר' יוחנן דאי מובעלה הו"א עד דמקדש והדר בעיל עיי"ש משום דס"ל לרבי דמשמע נמי כל אחד בפ"ע עיי"ש הרי דס"ל לרבי כר' יונתן וע"כ דס"ל נמי כרבא דאעל"מ לפי המתבאר בסוגיא דתמורה שם [ור' יוחנן דיליף מבעולת בעל ומשום דאי מובעלה הו"א עד דמקדש והדר בעיל ע"כ דס"ל כר' יאשי' דצריך קרא לחלק ואזיל ג"כ לשיטתו מה דס"ל בב"ק צ"ד ע"ב דשינוי קונה ומשום דהלכה כסתם משנה עיי"ש ודו"ק] ואיצטריך לו לרבי לפי"ז האי קרא דקודש הם להאי דינא דעולין אין מבטלין זא"ז ולית לן קרא יתירא לבכור ומעשר דל"מ לי' פדיון וע"כ דס"ל לרבי דגם בעלמא נמי אמרינן דאעל"מ וכמשנ"ת לעיל ומ"מ לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא אף דלא אהנו מעשיו וכנ"ל ודו"ק: פלג י

והנה מעתה עפ"י כל הנ"ל נלך לנו בדרכנו להמשיך ג"כ סמיכות הענינים לסדר קדשים במאי דמתחלינן במתני' דריש זבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת וכו' ואי בעינא אמינא בדרך קצרה ופשוטה בע"ה עפימ"ש בסוגיא דזבחים ד' ז' ע"ב אלא אמר רב ספרא וזבחת פסח לכדר"נ שמור את חודש האביב ועשית למצוה בשינוי קודש ואמרתם זבח פסח למצוה בשינוי בעלים הוא לעכב בין הכא והכא וכו' יעו"ש ובתוס' ד"ה הוא לעכב עוד יש לפרש וכו' ומדאפקי' רחמנא לש"ב בלשון ש"ק אית לן לאוקמי הוא דזביחה לעכב בין בש"ב בין בשינוי קודש עיי"ש וע' ג"כ בפירש"י פסחים ד' נ"ט ע"ב במתניתין שם ד"ה פסול דכתיב זבח פסח הוא שתהא זביחתו לשם פסח וכתיב הוא למעוטי נשחט שלא לשמו עיי"ש וע' באו"ח שם וקצרתי הרי דדין הפסח ששחטו של"ש דפסול ילפי' מהוא דכתיב גבי' ולפי"מ שביארנו לעיל הא דאתני לי' רבי לר"ש ברי' אחרים אומרים אילו הי' תמורה לא הי' קרב דע"כ בין לאביי בין לרבא לא ילפינן לי' אלא מקרא דלד' הוא דקרא דקודש הם איצטריך לתרווייהו לדרשא אחריתא למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' וכבר הוכחנו ג"כ דלרבי נמי ע"כ לומר דכרבא ס"ל ומקרא דקודש הם יליף להאי דינא דעולין אין מבטלין זא"ז וע"כ דיליף האי דינא דתמורת בכור ומעשר לא קרב מקרא דלד' הוא דאתא למעט הוא ולא תמורתו הנה שפיר סמוך ענין לו הא דפסח ששחטו שלא לשמו פסול דג"כ ילפינן לי' מדרשה דהוא דאתא למעוטי שלא לשמו ואף דממעטינן נמי מהוא דכתיב גבי פסח דתמורת פסח אינה קריבה כמ"ש בזבחים ל"ז ע"ב הא כבר כתבו התוס' בזבחים שם ד' ז' ע"ב דתרי הוא כתיבי בי' עיי"ש בד"ה אלא וקמ"ל נמי תנא דמתניתין דאף דמוכח מהא דשלהי הוריות דדרשינן הוא למעוטי ומה"ט פסלינן נמי לפסח ששחטו של"ש מ"מ באשם שנשחט שלא לשמו מכשרי רבנן וכמ"ש טעמא שם ד' ז' ע"ב משום דבפסח נאמר הוא בשחיטה לעכב אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין והוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר וי"ל עוד בזה וקצרתי מפני הנראה עוד לקשר את הענינים בטוב טעם בדרך אחרת ישרה וברורה בע"ה עפי"מ שנקדים להרחיב מעט דברים בתורת הקדשים בבואנו עתה להתחיל סדר קדשים ויתבאר לן בזה עיקר גדול במ"ש חז"ל בכ"מ דבקדשים בעינן שנה עליו הכתוב לעכב אם לא נאמר האי כללא אלא בדברים שנאמר בהן בלשון עשה אבל לא במקום שכתוב בו אזהרת ל"ת דבהני סגי גם בחד לאו או אולי מדה הוא בתורה דבקדשים בעינן שנה עליו הכתוב לעכב בין בעשה ובין בל"ת ויתבאר לפנינו דפליגי בזה רבותינו הקדמונים ז"ל וכמו שנאמר בע"ה

הנה ז"ל התוס' בפסחים ס"ג ע"א ד"ה השוחט את הפסח עה"ח עובר בל"ת אומר ריב"א דהפסח כשר דהא לא שנה עליו הכתוב לעכב וכו' ובתוס' תמורה ד' ד' ע"ב ד"ה רבא הביאו דבירושלמי יש קרא להכשיר והיינו דדריש מדכתיב זבחי אף לאחר שנשחט עה"ח ע"ש וע' מל"מ ז"ל פ"א מה' ק"פ ה"ה דאסביר לה משום שהכתוב הוא מסורס דהל"ל ל"ת דם זבחי על חמץ וכמ"ש המפרשים ומשו"ה הוכיחו דלהכי כתבי' רחמנא לזבחי לבסוף לומר דאפילו אחר ששחט עה"ח עדיין שם זבח עליו ע"ש והנה במהרש"א שם בפסחים הקשה ע"ד הריב"א הנ"ל דהא באמת שנה עליו הכתוב גם כאן לעכב דהא תרי לאוי כתיבי בי' לא תזבח עה"ח ולא תשחט ע"ש מ"ש לתרץ דאיצטריך ללאוי יתירי וכבר הקשו עליו האחרונים ממ"ש בפסחים כ"ד ובכ"מ דכל היכי דאיכא למידרש דרשי' ולא מוקמינן בלאוי יתירי עיין מה"פ ושי"ק בירושלמי שם פ"ה דפסחים ה"ד עוד הקשה שם במה"פ ממאי דאשכחן בהדיא בריש פ"ה דמנחות דדריש גבי מנחה מדהדר כתיב לא תאפה חמץ חלקם לעכב ומתקיף לה רבינא דילמא לאוקי גברא בלאו בעלמא וכו' ומשמע מזה שלא כד' המהרש"א דהא לא אתקיף לי' דילמא לעבור עליו בשני לאוין אלא דפריך מנלן לעכב דילמא לאוקי בלאו ועל אפי לחוד וכו' עכ"ל והוא פלא ולק"מ דהרי שם בסוגיא ד' נ"ג ע"א יליף תחלה בברייתא מקרא דמצות תאכל וכו' דאינו אלא עשה ופריך לעכב מנלן ומשני לעכב נמי כתיב לא תאפה חמץ ואינו לפי"ז אלא עשה וחד לאו ואיך יפרוך דילמא לעבור עליו בשני לאוין ומאי דמצינו בי' נמי עוד קרא דלא תעשה חמץ הנה שם בסוגיא לא איירי כלל מזה ורק לקמן שם ד' נ"ה מצריך אצריכי להני קראי לחייב על כל מעשה יחידי בפ"ע עיי"ש וז"ב] ובאו"ח שם תירץ בשם קול הרמ"ז דאיצטריך חד קרא לכדרבא דדריש לעיל ד' ה' מהאי קרא דחמץ אסור