לפלגות ראובן חלק ג רכד

לחמץ ע"ש מ"ש שאיסור תורה הוא אלא דלא לקי משום דהוי לאו שבכללות וכבר קדמם בזה בשטמ"ק ב"ק ד' מ"א בשם רבנו ישעי' ע"ש שכ' ג"כ דודאי בעי נחירה ועוד מוסיף הוא על דבריהם גבי ב"פ שכתב דבעינן דוקא נחירה ולא סגי במיתה ע"ש ולכאורה קשה ע"ז ממ"ש יומא פ' ע"א ואימא ב"פ טעון קריעה ע"ש ברש"י משום דמו דאסור הרי דבלא"ה הי' מותר גם בלא נחירה ואולי יפרש דהיינו דמשני בגמ' שם טעון קריעה היינו נחירה ועיין בזה ובעיקר קושיתם בהא דב"ק שם דנוקמי בב"פ ראה זה מצאתי בתוס' רי"ד על קידושין נ"ו דב"פ אף אם נסקל שרי ומשום דהוי כמו שחטו קודם גמ"ד ע"ש וכן העיר בזה ג"כ בשטמ"ק שם בחד תי' אכן כל הראשונים שם פליגי ע"ז] ואף לפימש"כ לעיל דבעינן שיהא התיקון דוקא על יום השבת ניחא דנראה ברור דאיסור זה איכא גם בב"נ דהא לדידהו במיתה תליא מילתא ורק משום מי איכא מידי מותר וא"כ ממילא כ"ז שלא יצאה נפשה של הבהמה דאסור גם לישראל ודאי דגם לב"נ אסור וא"כ שפיר תיקן גם בצבי לר"מ וי"ל עוד בזה ע"ד הפלפול וקצרתי: פלג ח

וכן יתיישב ג"כ מה שיש להקשות עוד אליבא דר"מ למ"ש התוס' בחולין י"ד דמתני' דהשוחט בשבת מיירי בבר גוזלא דרכיך ומדייק מזה בכרו"פ סי' י"א דע"כ מוקמי מתני' דוקא בעוף עיי"ש וא"כ תיקשי האיך בעי שם בש"ס לאוקמי מתני' כר"מ והא לדידי' תיקשי דנימא איעל"מ כיון דיתוקן האיסור אי נימא דל"מ למאי דס"ל לר"מ דאין אבמה"ח נוהג בעוף כנ"ל ובשלמא אי נימא כשיטת התוס' בחולין ל"ג דגבי ב"נ מודה ר"מ דשייך אבמה"ח גם גבי עוף א"ש דנמצא מתקן מ"מ לגבי ב"נ וא"ש ג"כ לפי"ז מה שמדייק רש"י פסחים ע"ג גבי שוחט חטאת בשבת לפרש דמתקן להוציא מידי אבמה"ח לב"נ משום דבחולין ד' מ' מוקי האי מתני' דהשוחט חטאת בשבת וכו' דמיירי בעוף ובחצי קנה פגום וא"כ תקשי לר"מ מאי תיקן כיון דאין אבמה"ח נוהג בעוף לדידי' לכן מדייק דמ"מ מתקן לגבי ב"נ וכנ"ל אבל למ"ש במהרש"א שם בחולין ל"ג דלר"מ גם בב"נ ליתא לאיסור אבמה"ח בעוף לדידי' תיקשי כנ"ל וכן למ"ש הרמב"ם בפ"ט מה' מלכים דאין ב"נ מצווה על איסור אבמה"ח של עוף עיי"ש לדידי' ודאי תיקשו כנ"ל אמאי שחיטתו כשרה בשבת לר"מ נימא אי על"מ וכנ"ל ולדברינו א"ש ולק"מ דע"כ ס"ל לר"מ בכ"מ דאיע"מ וכנ"ל

וכן יתיישב בזה גם משה"ק בבית הלוי סי' י"ד אליבא דר' יהודא דס"ל בשבת ק"ו דבשבת בעינן שיהי' התיקון בא מיד בשעת מלאכה ובשוחט ה"ט דמחייב משום דהתיקון בא מיד שיצא מידי אבמה"ח וא"כ הא למ"ש בחולין ל"ג דהא דמפרכסת מותר לב"נ הוא משום מי איכא מידי וכו' ובנחירה ודאי דאסור לב"נ בשעה שהיא מפרכסת כיון שאסור לישראל וא"כ תיקשי האיך מוקי רב שם בש"ס דחולין י"ד מתניתין דהשוחט בשבת כר' יהודא והא לדידי' תיקשי כנ"ל דנימא איעל"מ וממילא יתוקן נמי האיסור משום דכיון דיהי' אסור לישראל תאסר נמי לב"נ בשעה שמפרכסת וא"כ אין תיקונו בא מיד עיי"ש וי"ל בזה דרב לשיטתו אזיל במ"ש בשבת ע"ה דשוחט בשבת חייב משום צובע וה"ט ודאי גם בנוחר איכא ודו"ק ולהנ"ל לק"מ לפי משנ"ת להלן בדברינו דע"כ נמי גם לר' יהודא ס"ל דאיע"מ בכ"מ וכנ"ל ואין להאריך עוד בכ"ז לפי שאינו אלא לפלפולא בעלמא ודו"ק: פלג ט

נשוב לדברינו דלפי מה שהוכחנו דע"כ ס"ל לר"מ ג"כ כאביי דבכ"מ אמרינן אי עביד מהני ע"כ מוכרח לומר גם אליבא דר"מ דאיצטריך האי קרא דקודש הם דכתיב גבי בכור למילף מיני' דלא מהני פדיון בבכור ומעשר גם בדיעבד וכמש"ש בסוגיא דתמורה ד' ה' ע"ב אליבא דאביי וע"כ דהאי דינא דאין תמורת בכור ומעשר קריבין יליף ר"מ מקרא דאם שור אם שה לד' הוא הוא קרב ואין תמורתו קריבה דהא האי קרא דקודש הם ע"כ איצטריך לדידי' ללמדנו דל"מ הפדיון גם בדיעבד וכנ"ל

והנה בתוס' סוטה ד' י"ב ע"א ד"ה אחרים אומרים מביאים בשם קונטרס שהני שמועות שקיבל ר"מ מאלישע בן אבוי' קבעום בשם אחרים מפני שהי' שמו אחר אבל שאר שמועות קבעו בשמו עיי"ש שדחו זאת וס"ל שכל שמועותיו קבעו כך עכ"פ י"ל לפי"ד התוס' הנ"ל שמשום הכי הו דאסקוהו לר"מ בשם אחרים כדי להזכיר בזה מה שלמד תורה מאחר והנה בחגיגה ד' ט"ו ע"ב פריך בגמ' ור"מ היכי גמר תורה מפומי' דאחר והאמר רבב"ח אר"י מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד"צ הוא אם דומה הרב למלאך ד"צ יבקשו תורה מפיו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו ומתרצי שם אמוראי דר"מ קרא אשכח ודרש או משום שתוכו אכל קליפתו זרק עוד אמרו שם אשכחי' רבה ב"ש לאלי' א"ל מאי קא עביד הקב"ה א"ל קאמר שמעתתא מפומייהו דכולהו רבנן ומפומי' דר"מ לא קאמר א"ל אמאי משום דקא גמר שמעתא מפומי' דאחר א"ל אמאי ר"מ רמון מצא וכו' איל השתא קאמר מאיר בני כך הוא אומר וכו' יעו"ש ובמפרשים ולפי"ז נוכל להבין דברי חכמים וחידותם מה שנתוכחו כאן רבי ור"ש ברי' ומה שרמזו בדבריהם די"ל עפי"ז דהיינו מה דתני לי' רבי לר"ש ברי' האי דינא בשם ר"מ שקראו אחרים דאילו הי' תמורה לא הי' קרב ולא תני לי' ברייתא אחריתא שמצינו בש"ס בכ"מ בשם אחרים משום דהא לפי מה שהוכחנו לעיל דס"ל לר"מ בכ"מ