לפלגות ראובן חלק ג רכג

התיקון בו ביום השבת אף א"נ דל"ב שיהא התיקון בא מיד לכה"פ בעינן שלא יהי' התיקון על ימי החול וי"ל דזהו כונת רש"י במש"כ שם שתיקן להוציא מידי אבמה"ח לב"נ משום שלישראל הא בלא"ה ל"ה תיקון כיון דאסור בבישול ואומצא הוי שלא כד"א ואי לחולה שיב"ס גם אבר מן החי מותר ומאי תיקן לבו ביום השבת הא לא חשיב מתקן מה"ט רק לגבי ב"נ ועיי"ש בצל"ח כונה אחרת רחוקה וקצרתי]

אמנם ז"א כיון דלגבי הטומאה לא אתינן עלה משום מעשיו דממילא אתא דהא הבהמה מתה לפניך וכיון דהשחיטה לא שרי לה ממילא מטמאה ושוב אין כאן תיקון כלל אי נימא דלא מהני ויטמא ג"כ משום נבילה והדר קשיא נימא אעל"מ ויתוקן האיסור אליבא דר"מ שם בשבת גבי שחיטת צבי וכנ"ל ולהנ"ל לק"מ דלר"מ לשיטתו ע"כ דס"ל בכ"מ דאיע"מ וכמשנ"ת אכן אין חפצי להאריך בחידודא כי באמת עיקר הקושיא לק"מ זולת מה דעיקר דנקט שם צבי הוא לאו דוקא אלא שנלענ"ד דגם בצבי מ"מ תיקן מיהת מה דנראה ברור דגם לר"מ במקום שאינו אסור משום אבמה"ח מ"מ איכא איסור דלא תאכלו על הדם דגם בבהמה שחוטה איכא לאיסור זה קודם שתצא נפשה וכמ"ש בסנהדרין ס"ג וברמב"ם פ"א מהמ"א ה"ב [ועיין פר"ד דרך האתרים ד"א מ"ש דגם בבן פקועה איכא לאיסור זה וכ"כ ג"כ בצל"ח פסחים כ"ה א' תוד"ה מה **(ולדברי הכרו"פ הנ"ל א"ש ד' התוס' שבת ע"ה הנ"ל דשפיר י"ל דגם בתוס' שם מפרשי הסוגיא דפסחים דוקא אליבא דר יהודא וכמ"ש הכו"פ בשי' הרמב"ם ז"ל ונראה עוד להוכיח דע"כ לא אתיא הסוגי' כותי' דר"ש לפי"מ שביארנו בחלק ראשון בהתחלה למ' ברכות פלג ה' בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל שכתבו בחי' למ' שבת צ"ד דמה שעושה בכונה שלא יהי' היזק להבא ואינו מתקן במעשיו את העבר אינו אלא משאצל"ג כמו מוציא את המת לקוברו לבלי יטמא להבא וצד את הנחש שלא ישכנו שאינו אלא מניעת היזק להבא דהוי משאצל"ג [נעים לי להזכיר כאן מה שראיתי בס' זכר ישעי' להגרז"י יאללעש ז"ל מ"ש בפכ"ד מה' שבת לתרץ עפ"י סברא זו קושית התוס' בסנהדרין ד' ע"ג בהא דממעט לי' מן הקרא דמחלל שבת לא ניתן להצילו בנפשו והקשו ל"ל קרא למעוטי הא מציל גופי' קא מחלל שבת דחובל בחבירו ואיך יחלל שבת להציל חבירו מחילול שבת וכו' יעו"ש ותי' בס' הנ"ל עפ"י ד' הרשב"א שבת הנ"ל דרק במי שנתחיב מיתה בב"ד על עבירה שכבר עבר ומתקן גברא שמתכפר ומתקן בזה הנזק שכבר בא זה הוי מלאכה הצריכה לגופה אבל מציל את חבירו שלא יעבור עבירה שדינו להציל דוקא עד שלא עבר ועשה הוי מלאכה שאצל"ג דבהריגתו אינו אלא מונע הנזק שלא יבוא וכנ"ל עיי"ש ודפח"ח

אמנם יש להקשות על דבריו ז"ל ממ"ש בסנהדרין ע"ב ע"ב דבעי קרא גבי בא במחתרת אין לו דמים בין בחול בין בשבת סד"א מידי דהוה אהרוגי ב"ד דבשבת לא קטלינן קמל"ן וכו' ותקשי לפי"ז גם התם ל"ל קרא והא הוי משאצל"ג לפי הנ"ל ודוחק לאוקמי האי ברייתא כמ"ד דמשאצל"ג חייב וכמו כן יש להקשות מהאי ברייתא על מ"ש בעי"ט סי' ד' בהג"ה שם ליישב קושית התוס' סנהדרין ע"ג הנ"ל דלא נקרא מתקן משום תיקוני גברא אלא במי שנגמר דינו למיתה הראוי' לו עפ"י חוקי התורה אבל לא בהני שניתנו להצילן בנפשן כדי שלא יעשו העבירה וכו' דבזה אינו אלא מקלקל וכו' דא"כ יקשה ל"ל קרא בבא במחתרת דאין לו דמים בין בחול בין בשבת וכנ"ל. ולדידי חזי לי ליישב קושית התוס' סנהדרין ע"ג הנ"ל כפשוטו דמ"מ בעי קרא דלא ניתן מחלל שבת להצילו בנפשו דסד"א דמותר להורגו ובגוונא דליכא משום חילול שבת וכמו להורגו ע"י עכו"ם וכלבים וכיו"ב או בשנים שעשאוהו דאין בזה משום ח"ש ואף דהכוהו עשרה בנ"א וכו' פטורין מ"מ ודאי דאסור מה"ת לשנים להרוג את הנפש וכאן הוי ס"ד דניתן להצילו בנפשו ורשאים להורגו קמל"ן קרא דחייבין עליו ועוד יש לאשכוחי בכמה גווני דאפשר להורגו בלא חילול שבת ושפיר איצטריך קרא וקצרתי] וא"כ כאן נמי מה שעושה שלא תטמא משום נבילה הלא לכאורה משאצל"ג הוא מה שמונע במעשיו את הטומאה שלא תבוא וע"כ דשינויא דמשני בסוגיין דזה חשוב תיקון וחייב ע"כ אליבא דר' יהודה הוא דמחייב במשאצל"ג דלר"ש אין זה מלאכה כלל ולא טרח אלא לאשכוחי איזה תיקון כ"ד כי היכי דלא ליהוי מקלקל גמור אבל מה שאצל"ג לא איכפת לי דכר"י אתיא וכנ"ל ובתוס' שם הקשו על הס"ד דס"ל דליכא תיקון כלל במתניתין א"כ תיקשי לכו"ע היכי חייב לר"ש מקלקל בחבורה הא משאצל"ג הוא ופטור וכו' יעו"ש ומשמע דלפי המסקנא ניחא להו דחשיב צריך לגופה וא"ש גם לר"ש כפי שפירשו הסוגיא דע"כ אליבא דר"ש פריך ולד' הרשב"א שבת צ"ד הנ"ל ע"כ לומר דמה שמתקן להוציא מידי נבילה חשיבה משאצל"ג וע"כ דכר"י אתיא וכמ"ש הכרו"פ בשיטת הרמב"ם הנ"ל ועיין ג"כ בס' באר אברהם במקומו שם בפסחים מ"ש להוכיח דע"כ גם לפירש"י לא קאי הסוגיא אליבא דר"ש דהא רש"י פירש שמתקן הוא להוציא מידי אבמה"ח לב"נ ולר"ש הא לא מחייב משום צורך של חבירו כמ"ש בפ' הבונה ד' ק"ב גבי התולש עולשין וכו' בארעא דחברי' משום דלא איכפת לי' לזה ביפוי קרקע של חבירו וא"כ כ"ש שאין לחייב לר"ש משום תיקון לב"נ דלא איכפת לי' בתיקונו וכו' ומפרש ג"כ דלפירש"י ע"כ לא אתיא לר"ש רק לשאר תנאי דס"ל לחייב במלאכה שאצל"ג עיי"ש ודבריו נכונים מאוד עכ"פ שפיר י"ל דגם התוס' בשבת ע"ה הנ"ל מפרשי ג"כ הסוגיא דפסחים ע"ג הנ"ל דכר' יהודה אתיא ושפיר כתבו להוכיח מזה דתיקון קל סגי לחייבו משום שבת גם לר"י וי"ל עוד בזה וקצרתי]:)**