לפלגות ראובן חלק ג רכא

פלג ז

עתה נבא לבאר ג"כ עפי"ז האי סוגיא דשלהי הוריות עפ"י דרך החידוד בע"ה עפי"מ שהבאנו לעיל מה שפירש"י בחד לישנא שם בתמורה ד' ו' ע"ב במש"ש דאביי ורבא פליגי בשינוי קונה היינו דלאביי דס"ל איע"מ משו"ה הוא דס"ל שינוי קונה ולרבא ס"ל דאי על"מ משו"ה ס"ל דשינוי אינו קונה עיי"ש ועיין ג"כ בצ"ק שם מ"ש ליישב דלא תיקשי מרבא על רבא ממה דלכאורה משמע בב"ק דס"ל לרבא דשינוי קונה עיי"ש והדברים עתיקים והנה מצינו לר"מ דס"ל להדיא דשינוי קונה וכמו דמסיק הש"ס בב"ק ד' צ"ה ע"א עיי"ש וממילא דס"ל נמי לפי"ז כאביי דאי ע"מ וכנ"ל

ויתיישב לן גם כן עפי"ז מה שראיתי מקשים אליבא דר' מאיר לשיטתו במאי דתנינן בסתם מתני' בשבת ע"ג הצד צבי ושוחטו דחייב והקשו לפי הכלל דסתם מתני' ר"מ הוא למה יתחייב הא ידוע קושית מהרי"ט ואחרונים בשוחט בשבת למה כשר נימא אי על"מ והוי כמתה מאלי' ותירצו דשא"ה שלא יתוקן האיסור דהא אף אם נאסור אותה מ"מ העבירה כבר נעשה דע"כ הוי מתקן במה שהוציאה מידי אבמה"ח כמ"ש בפסחים ע"ג **(הגה ראיתי להעתיק כאן מה שנדפס בשמי בחוברת תומ"צ שנה ששית חו"ד סי' ו' אות ג' במשה"ק בס' מנחת חינוך מוסך השבת אות ל"ט על שי' הר"ן בביצה דריבוי בשיעורא בשבת הוא איסור תורה והקשה עליו מהא דחולין י"ד דלהר"ן אין נ"מ כלל בין שוחט למבשל דלפי"ז אם אמדוהו להחולה שצריך בשר עוף קטן וישחוט לו בהמה או עוף גדול בודאי דעובר מה"ת א"כ גם בשחיטה שייך האי גזירה שמא ירבה בשבילו עיי"ש עוד הקשה ע"ד החידוד ממשנתנו דהשוחט בשבת אמאי כשירה לפי"ז נימא איעל"מ ויתוקן האיסור מיהא במקצת משום שהבני מעיים הא יהי' אסורים לב"נ כיון שתהי' אסורה הבהמה לישראל ולית כאן מי איכא מידי וכו' ויתוקן האיסור במקצת מה שהחילול שבת יהי' בשיעור מועט עיי"ש שנשאר בצ"ע ולענ"ד אין הקדמתו צודקת ונראה ברור בע"ה דגם להר"ן דס"ל דריבוי בשיעורא אסור מה"ת מ"מ ז"א רק בדברים נפרדים שיכול לעשות מלאכתו ג"כ בפחות וכמו במבשל אם מוסיף עוד חתיכה אחת ל"כ בעושה מלאכתו בדבר אחד שא"א לחלקו כלל ודאי נראה פשוט דמותר לגמרי בדבר שהותרה וגם בעושה באיסור אין נ"מ מידי בין דבר קטן לגדול וזכר לדבר מ"ש בשבת י"ב א' ההורג את הכינה כאילו הורג גמל ושם במנחות ס"ד שמביא הר"ן בענין איבעיא דגרוגרות אין הכונה דהג' גרוגרות המה ביחד חתיכה אחת רק מיירי שהם באמת ג' גרוגרות נפרדות ואיפשר ג"כ ליטלן לזה בלא זה אלא שיכול ג"כ לחותכן בב"א בנטילה אחת כמו אם יחתוך אותם מעט מלמעלה והשתים מיירי שא"א לנוטלן אלא בשתי בצירות שהמה במקומות מחולקים והיינו דמבעיא לי' איזה מהן עדיף ומסיק דלמעוטי בבצירה עדיף אבל בדבר אחד גדול אין נ"מ אם מחזיק ג' גרוגרות או עשרה ודא ודא אחת היא ועיין כריתות ט"ו ע"א פליגי שם רבה ור"י אליבא דר"א דמחייב על ב' מעשיות ב' קרבנות גם בהעלם אחת דלרבה מחייב משום דעבד תרווייהו ולר"י הטעם משום שא"א לערבן הרי דלכולהו מיהת היכי דמעורב יחד בודאי דלר"א ליכא אלא חטאת אחת וה"ה לרבנן לענין איסור כמובן ומיושבים קושיותיו בע"ה דרק בדברים שאיפשר להפרידן ולחלק שייך לומר דריבוי בשיעור אסור מה"ת ל"כ בחתיכה אחת גדולה שא"א להפרידה דשוה איסורו לחתיכה קטנה וז"ב בעז"ה והלא כן משמע ג"כ מכל הני מקומות דמייתי שם הר"ן מהא דאפיית פת דמיירי בככרין מיוחדין וכן מהא דעירובין ס"ח גבי חמימי דאיפשר להפרידן ודו"ק]:)** ולר"מ הא בצבי דחי' הוא לית כאן איסור אבמה"ח כלל כמ"ש בחולין ד' ק"ב דר"מ ס"ל דאין אבמה"ח נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד וא"כ תקשי נימא איעל"מ ויתוקן האיסור והיינו למ"ש במהרש"א חולין ל"ג דלר"מ גם בב"נ ליכא משום אבמה"ח בחי' ועוף הטהורים משום מי איכא מידי עיי"ש דלשיטת התוס' שם הא לק"מ דלדידהו הא ס"ל שם דבב"נ מודה ר"מ גם בחי' ועוף עיי"ש וקצרתי וא"כ הוי מתקן לגבי ב"נ וביותר יקשה לפימ"ש באו"ח פסחים ע"ג דלר"מ אין ב"נ מוזהר כלל על איסור אבמה"ח אחר מ"ת משום דלמילתי' הוא דנישנית להורות דאינו נוהג רק בבהמה טהורה וכמ"ש כה"ג בסנהדרין גבי מילה וכו' ולישראל נאמרו ולא לב"נ עיי"ש ויקשה לפי"ז בהאי סתם מתני' דשבת ע"ג דמיפטר בצבי משום דנימא איעל"מ ויהי' מקלקל וכנ"ל

ולכאורה הי' אפשר לומר דאולי באמת ס"ל לר"מ דגם מקלקל בחבורה חייב אבל זה א"א כלל לפימ"ש רש"י בהאי פלוגתא דר"ש ור"י במקלקל בחבורה דלא מצינו שום מקום במתני' או בברייתא דפליגי ופי' רש"י בשבת ד' ק"ו דזה מוכרח ע"כ ממאי דפליגי במשאצל"ג דמשום דס"ל לר"י משאצל"ג חייב ולדידי' גם מתקן שום תיקון אחר שאינו בעצם המלאכה ג"כ חייב א"כ הבערת ב"כ נמי מלאכה גמורה הוא ואינו מקלקל כלל ולר"ש הוי מקלקל בכה"ג עיי"ש ועיין שטמ"ק ב"ק ס"פ המניח וא"כ ר"מ הא ס"ל בבכורות ל"ג בבכור שאחזו דם דאסור להקיזו דם במקום שעושה בו מום וע"כ דס"ל דשא"מ אסור דהא אין זה חשוב פס"ר למ"ש רש"י בבכורות כ"ה כיון דל"מ להטיל מום רק לתקן הבהמה וכמש"ש גבי גיזה וכ"כ בתוס' שם ד' ל"ד ד"ה אילימא ע"ש וכבר כתב ה"ה פ"א מה' שבת דמ"ד דשא"מ אסור ע"כ דס"ל לדידי' דמשאצל"ג חייב וא"כ מוכח ע"כ דס"ל לר"מ דמקלקל בחבורה פטור דהא בהא תליא וכנ"ל. שוב ראיתי שמפורש כן בירושלמי פ"ז דשבת ה"ב דר"מ לא ס"ל