לפלגות ראובן חלק ג רכ

עיי"ש ואזיל ר"י בזה לשיטתו דדריש ה"י לרבות כמו ה"י דהקהל ומשו"ה שפיר קאמר ר"י דאף די"א חשיב לי' תמורת מעשר מ"מ לא תיקשי האיך קרב שלמים דאיתרבי לי' מה"י דהבקר אבל ר"מ לשיטתו דלא דריש ה"י בעלמא [ומכ"ש כאן די"ל כיון דכתיב מן הבקר חשוב כמו ה"י דגבי מיעוטא דהא מן נמי מיעוטא הוא כמ"ש בב"ק מ' ע"ב מן הבקר להוציא את הנעבד עיי"ש והא ס"ל לר"מ דה"י דגבי מיעוטא מיעוטא הוא ודו"ק] שפיר קאמר אילו הי' תמורה לא הי' קרב דהא מקרא דוכל מעשר בקר וגו' העשירי יהי' קודש דמרבה מיני' שם בבכורות ד' ס' ע"ב דחייל קדושה על אחד עשר מיני' לא ילפינן אלא דקדוש אבל מ"מ אין ללמוד מזה דקרב ותמורת מעשר הא אימעט מהקרבה מג"ש דהעברה העברה מבכור וכיון דר"מ לא דריש לי' ה"י דהבקר לרבות ולית לי' קרא לרבות אחד עשר להקרבה שפיר קאמר לשיטתו אילו הי' תמורה לא הי' קרב ויליף מזה דע"כ אין דינו כתמורה וממילא ס"ל דדינו כשלמים לכל מילי ועושה ג"כ תמורה ואזדי ר"מ ור' יהודא לטעמייהו בזה וכמשנ"ת ודו"ק. ופסק הרמב"ם כר' יהודא וכדקייל"ן דר"מ ור"י הלכה כר"י גם סוגיין דעלמא כרבי יהודה אזיל וכמ"ש ג"כ בסוכה כ"ח ע"ב עיי"ש במ"ש האזרח להוציא את הנשים ופריך למימרא דאזרח בין נשים בין גברי משמע וה"י למעוטי והתניא האזרח לרבות את הנשים וכו' ומסקי התם אביי ורבא דה"י לרבות בכ"מ ואצטריך הלכתא לפטור את הנשים גבי סוכה משום דס"ד לחייב אותן משום תשבו כעין תדורו או משום ג"ש דט"ו ט"ו מחג המצות עיי"ש וה"ט נמי מאי דפסק הרמב"ם בפי"ב מה' שגגות ה"א כותי' דר' יהודא גם בהאי פלוגתא דהוריות ה הנ"ל עיי"ש שפסק דחייבין בפר כל שבט ושבט ומשום דסוגיין דעלמא כותי' דר' יהודא אזלי דדרשינן ה"י לרבות בכ"מ וכנ"ל וכן מצינו נמי בדרשה דהטמאים לאסור צירן ורוטבן בחולין ק"כ ע"א ופירש"י שם דמה"י יתירה קדריש וכ"כ התוס' בבכורות ו' ע"ב ד"ה הטמאים עיי"ש ולכאורה יש להקשות לדברינו ממה שמצינו להדיא להיפוך לכאורה בשבת ד' קל"ו ע"ב דדריש ר' יהודא ה"י למעוטי דתניא התם הזכר ולא טומטום ואנדרוגונוס יכול לא יהא בערך איש אבל יהא בערך אשה ת"ל הזכר ואם נקבה היא זכר ודאי נקבה, ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס וקאמר התם להדיא דכר' יהודא אתיא האי ברייתא משום דסתם ספרא ר"י הוא עיי"ש הרי דס"ל לר"י דדרשינן ה"י למעוטי וכמ"ש שם בתוס' ד"ה דתניא וז"ל השתא משמע דדריש מלשון זכר ונקבה ולא מיתורא דה"י דהזכר וכו' דאל"כ מאי קפריך בסמוך ומ"ש גבי מילה מאי צריך קרא במילה לרבות אנדרוגניס והא אדרבא צריך מיעוטא גבי ערכין וכו' וקשה לרבי דבנדה פ' המפלת מייתינן הך מילתא דערכין וקאמר טעמא דכתב רחמנא הזכר ואם נקבה הא מזכר ונקבה לחוד לא הוי ממעט להו אלמא מיתורא דואם והי' דהזכר קדריש ואומר רבי דודאי מיתורא קדריש כדמשמע התם וכו' הרי להדיא דר' יהודה דריש ע"כ ה"י למעוטי ונסתרו דברינו לכאורה

אמנם להיות שכבר הוכחנו כן מכמה מקומות נתתי לבי ליישב גם את זה ולקיים את דברינו הנאמרים אל נכון בע"ה ומצאתי ראיתי כי אדרבא לבד שאין מכאן שום סתירה לדברינו נהפוך הוא כי יש לסייע מכאן לכל מה שכתבנו אליבא דר' יהודה דהנה בחי' הרשב"א שם בשבת כתב וז"ל הא דאמרינן ומ"ש גבי מילה וכו' טעמא דכתיב כל זכר הא לא"ה לא והא איצטריך למעוטי מערכין מדכתיב הזכר ואם נקבה טעמא דכתיב ואם נקבה הא זכר ונקבה משמע אפילו טומטום ואנדרוגינוס וי"ל דזכר ונקבה זכר ודאי נקבה ודאית משמע ולא איצטריך גבי ערכין למכתב הזכר ואם נקבה אלא משום דזכר ונקבה מבע"ל לחלק בין ערך איש לערך אשה וכדאיתא במ' נדה וכו' עכ"ל הרי למדנו מתורתו של הרשב"א ז"ל דע"כ מוכח מתלמודא להדיא דבאמת ממשמעות דזכר ונקיבה ממעטינן בכ' לטומטום ואנדרוגינוס ומשום דטומטום ואנדרוגנוס אינן בכלל זכר ונקבה וא"כ י"ל דע"כ לא אמרינן דה"י אתא לרבות אלא באם מרבינן לדבר שאינו סותר משמעותא דקרא כפשטי' וכמו בה"י דהטמאי' או ה"י דהזרוע והלחיים או האזרח אבל כאן כיון שהוכחנו דע"כ תיבת זכר ונקבה ממעט ע"כ לטומטום ואנדרוגינוס ודאי דא"א כלל לומר דהאי ה"י אתא לרבות דבר נגד פשטי' דקרא. ורק אילו הי' כתוב זכר ונקבה בלא ה"י ובלא ואם לא הוי ידעינן כלל למעט את הטומטום ואנדרוגינוס כאן משום דהכא שאני דע"כ צריך למיכתב כאן זכר ונקיבה משום דצריך לחלק בין ערך איש לערך אשה לכן איצטריך למכתב הזכר בה"י לדרשה וכן הוסיפה תורה גם גבי נקבה תיבת ואם להשמיענו בזה דגם כאן ממעטינן ממשמעות דזכר ונקיבה את הטומטום ואנדרוגינוס. תדע דהא ואם ודאי דאתא לרבות בכ"מ וכמ"ש בב"ק ד' מ"ג ע"ב אם כופר לרבות שלא בכונה וכן בתמורה י"ז ע"ב אם זכר לרבות ולד בע"מ אם נקבה לרבות וכו' ועתו"ס חולין ד' כ"ב ע"ב ד"ה איצטריך ושם ד' כ"ג ע"א באמצע הדיבור וא"כ קשה איך דריש האי ואם נקבה גבי ערכין למעוטא טומטום ואנדרוגיניס אע"כ כנ"ל דאף דואם לרבות הוא וכן ה"י דהזכר מ"מ כאן דרשינן למעוטי ע"כ ומשום דכן הוא משמעותא ופשטי' דקרא בכ"מ דכתיב זכר ונקבה דאין בכללן טומטום ואנדרוגינוס וכדמוכח מהא דפריך בסוגיא שם בשבת מקרא דמילה דכתיב בי' זכר בלא הי'. והרי לפנינו דאדרבא מכאן סייעתא לדברינו דה"י לא אתא למעוטי דהא אי נימא דה"י דהזכר דריש למעט את הטומטום ואנדרוגינוס א"כ מאי פריך ממילה דלא כתיב בי' ה' וע"כ דלא ממעט לי' מה"י דבכ"מ לא מידרש למעוטי ורק ממשמעותא דזכר ונקבה וכנ"ל ודו"ק]: