לפלגות ראובן חלק ג ריח

בסוגיא דתמורה ה' ע"ב הנ"ל וכמשנ"ת וזה נכון וברור בע"ה: פלג ה

ויש להוסיף עוד ולתרץ עפ"י כל הנ"ל מה שיש להקשות לכאורה ע"ד התוס' יומא ד' נ"ח ע"א סד"ה ר"י במה דמתרצי מה שהקשו שם וז"ל וא"ת למ"ד אין מערבין לקרנות מנלי' דעולין אין מבטלין זא"ז י"ל דנפקא לי' מדם דם בפ' התערובות זבחים ד' פ"א עכ"ל וכן כתבו ג"כ בתוס' מנחות ד' כ"ב ע"ב ד"ה ור"י עיי"ש ויש לתמוה על דבריהם דנאדו מהאי דרשה דקודש הם דגם מזה יליף בזבחים שם האי דינא דעולין אין מבטלין דזה דרשה גמורה לכאורה ודם דם קאמר בגמ' שם י"ל דלא משמע לי' בשגם כי בסוגיא דתמורה ה' ע"ב הנ"ל נמי מפורש להדיא אליבא דרבא דס"ל כר' יהונתן דיליף האי דינא דעולין אין מבטלין זא"ז מהאי קרא דקודש הם וכמו שכתבנו לעיל דע"כ ס"ל לרבא דקרא דדם דם צריך ללמדנו דמקום עולה מקום שיריים וכמש"ש בזבחים פ"א הנ"ל ולמה זה בחרו להם התוס' בהאי דרשה דדם דם מה שממשמעות הסוגיות מסתבר טפי לומר דלמאן דלא יליף מקרא דולקח האי דינא דעולין אין מבטלין זא"ז ס"ל ללמוד האי דונא מקרא דקודש הם ולא מדם דם אמנם לפי הנ"ל יש לתרץ ד' התוס' עפ"י דרך החידוד וי"ל דכונתם הוא ליישב קושיתם גם אליבא דר' יהודא דאיירי שם בשיטתו דהא ר"י אף דס"ל ג"כ דמערבין לקרנות מ"מ לא יליף מזה דעולין אין מבטלין ודריש לי' לקרא דאתא לאשמועינן דמין במינו לא בטל ופשיטא להו טובא דמ"מ ס"ל גם לר"י דעולין אין מבטלין זא"ז ואף במבשא"מ כגון קומץ מנחת חיטים בקומץ מנחת שעורים וכה"ג ולדידי' א"א ללמוד זה מהאי קרא דקודש הם דהא מצינו לר"י דס"ל שינוי קונה בב"ק ד' צ"ה ע"א דקאמר התם גזילה חוזרת בעיני' וכמ"ש נמי כן להדיא בתוס' ע"ז ד' ז' ע"א ד"ה ר"מ שהקשו בזה לר"י מדידי' אדידי' ותירצו דרק התם ס"ל דקונה בשינוי משום שנתכוין לקנות ע"ש והנה מבואר ג"כ שם בתמורה ד' ו' ע"ב דאביי ורבא פליגי בשינוי קונה ופירש שם רש"י בחד לישנא דהיינו דאביי ס"ל כמ"ד שינוי קונה ומשום דאי עביד מהני ורבא ס"ל כמ"ד שינוי אינו קונה ומשום דאעל"מ עיי"ש וכיון דר"י ס"ל שינוי קונה ע"כ ס"ל נמי דאיע"מ וע"כ דמיבעי נמי גם לדידי' האי קרא דקודש הם ללמדנו האי מילתא דבכור ומעשר ל"מ להו פדיון גם בדיעבד וכמשנ"ת מן הסוגיא דתמורה הנ"ל ותמורת בכור ומעשר דלא קרב יליף מקרא דלד' הוא וכדמפורש ג"כ להדיא בתו"כ פ' בחקותי פרשה ח' ס"פ י"א עי"ש וסתם ספרא הוא ר' יהודה כמ"ש ביומא מ"א ע"א ובכ"מ עי"ש וע"כ דאייתר לי' קרא דקודש הם על פדיון בכור ומעשר דל"מ בדיעבד וע"כ נמי לומר לדידי' דהאי דינא דעולין אין מבטלין זא"ז לא יליף אלא מקרא דדם דם ובאם אינו ענין למב"מ דילפינן מקרא דולקח ע"כ דאתא לאשמועינן דעולין אינן מתבטלין וגם במבשא"מ [עיין מ"ש התוס' כה"ג בזבחים פ"א א' ד"ה תנאי להקשות מה דלא קמשני אליבא דרבנן דאיצטריך קרא דקודש הם דאם אינו ענין למב"מ ועולין תנהו ענין למבשא"מ ע"ש ולר"י מוכרחים אנו לומר כן דהא מולקח לא יליף עולין וקודש הם איצטריך לדרשא דאביי לומר דכאן לא מהני גם בדיעבד וע"כ דיליף מדם דם ובאם אינו ענין וכנ"ל ודו"ק] והיינו מ"ש התוס' דילפי לה מקרא דדם דם כי היכי שיתרץ נמי האי קושיא גם אליבא דר' יהודה דאיירי שם מיני' ולדידי' א"א ללמוד מקרא דקודש הם וכנ"ל ודו"ק. ונשוב מעתה ליישב עפי"ז גם את הסוגיא דשלהי הוריות שייעדנו לעיל עפי"מ שנקדים לבאר עוד פלוגתת ר"מ ור' יהודא בשלהי בכורות דס"ל לר"מ דאחד עשר אין דינו כתמורה ומשו"ה עושה תמורה ומוכיח זה מהא דאילו הי' תמורה לא הי' קרב ור"י ס"ל דאין אחד עשר עושה תמורה ומשום שהוא בעצמו תמורה ואין תמורה עושה תמורה כמ"ש במתני' שם בבכורות ד' ס' ע"א ומבואר שם ד' ס"א ע"א דבעלמא לא פליג ר' יהודא ומודה הוא דתמורת מעשר אינה קריבה ורק באחד עשר הוא דפליג ואמר דאף דגם הוא תמורה מיקרי די"א הוי תמורה דעשירי מ"מ שפיר קרב ומרבה לי' שם מן הקרא דאם מן הבקר לרבות אחד עשר לשלמים ע"ש וכן מפורש ג"כ ברמב"ם פ"ח מה' בכורות הלכה א' דאחד עשר קרב שלמים ואינו עושה תמורה אף דפסק ג"כ בפ"ג מה' תמורה ה"א דאין תמורת בכור ומעשר קריבין לעולם וכנ"ל וע"כ דפסק כר"י וס"ל ג"כ טעמא דר' יהודא דמרבה לאחד עשר מן הקרא דאף דדינו כתמורה מ"מ קרב שלמים שלא כמ"ש בתוי"ט שלהי בכורות בטעמא דקייל"ן להלכה דאין אחד עשר עושה תמורה משום דתמורת בכור קריבה כדתנן ספ"ג דתמורה ולפיכך הי"א עצמו הוא תמורה וא"ע תמורה עיי"ש דאין זה אלא תימה דודאי כו"ע מודי בזה דאין תמורת בכור ומעשר קריבין וטעמא דר"י כאן הוא משום דמרבה לי' מן הקרא וכבר תמה בזה בתו"ח על משניות וז"ב וצריך להבין טעם פלוגתתן דר"מ ור"י בזה ולמה לא ס"ל גם לר"מ האי דרשה דר"י מאי דמרבה מקרא דאם מן הבקר לרבות אחד עשר לשלמים דע"כ ה"ט דר"מ שמוכיח דאין הי"א כתמורה דכיון דלית לי' קרא יתירה לרבות אותו להקרבה ומ"מ הלכה גמירא לי' דאחד עשר קרב שלמים ומשו"ה הוא דמוכיח מזה דע"כ אין דינו כתמורה שאילו הי' תמורה לא הי' קרב הרי דלא ניחא לי' למדרש כר"י דמרבינן לי' לי"א מקרא דאם מן הבקר וצריך להבין טעמא מאי

והנלענ"ד לומר בזה דר"מ ור"י אזלי לשיטתם במאי דמצינו דפליגי ג"כ בעלמא כיו"ב וכמו שנבאר ובהכי הוא דפליגי גם כאן בהאי