לפלגות ראובן חלק ג ריז

יצאו מקדושתו ע"י פדיון ואין הפדיון תופס קדושתו ה"ה נמי דאינן יוצאין מקדושתו ע"י תמורתו ולא קדשו התמורה וכו' וכי התמורה בכ"מ מגרע קדושת הקרבן והא קרא כתיב דתרווייהו קדישי וכן בתמורה נמי מתניתין מפורשת היא במקומו שם בתמורה כ"א תשורת הבכור והמעשר וולדן ולד ולדן עד סוף העולם הרי אלו כבכור ומעשר ופירש"י לכל קדושת בכור ומעשר וכו' יעו"ש וכ"ה ג"כ ברמב"ם פ"ג מה' תמורה ה"א תמורתן תרעה עד שיפול בו מום עיי"ש הרי דגם תמורת בכור ומעשר קדושה אלא שנתמעטה מהקרבה ומה זה ענין להא דדרשינן הם בשווייתן יהו למעט מזה דאין התמורה קריבה ודבריו תמוהים מאוד ואין בידי ליישבם ולדידי נראה לתרץ גם קושית התוס' השני' הנ"ל בפשיטות ולק"מ משה"ק בהא דאביי גופי' קאמר שם להאי דרשה דקודש הם הם קריבין וכו' ואני אומר דרבות כירב מצינו כה"ג בש"ס ורבותינו בעלי התוס' בעצמם מתרצי ביה בכ"מ עצמו מספר ועתו"ס שבת ד' קכ"ח ע"א סד"ה ונתן ובמה שציין שם הגאון מהרי"פ על הגליון ועתו"ס סוכה ל' ע"א ד"ה כי ע"ש כה"ג וז"ל והא דמייתי הכא קרא דמכם אע"ג דמביתו נפקא אורתא דגמרא בהכי דמייתי מכם ששום דאי לא כתיב ביתו הוי מוקמינן מכם להך דרשה וכו' וטפי מזה עיין תוס' מו"ק ח' ע"א ד"ה נפקא לי' וז"ל ותימה דהכא משמע דרבא ממעט לילה מהאי קרא ובפ' אחד ד"ב מייתי קרא וביום הראות בו והיינו כאביי וי"ל דאורחי' דהש"ס לאתויי דרשות הפשוטים יותר ושמא אי לא כתב כנגע נראה לי' הוי מוקמינן וביום הראות למעוטי לילה וכו' עיי"ש וכן בכ"מ כתבו כן וגם אנו נאמר כן גם בסוגיין דתמורה כ"א הנ"ל דאף דע"כ ס"ל לאביי דמקרא דלד' היא דילפינן לתמורת בכור דלא קריב מ"מ מייתי שם להאי דרשה מקרא דקודש הם שהוא פשוטה יותר ואי לאו קרא דלד' הוא הוי דרשינן לה מהאי קרא דקודש הם וז"פ וברור לענ"ד ודו"ק

ונתבאר לנו מכל הנ"ל דלאביי ורבא ע"כ לומר דהאי דינא דאין תמורת בכור ומעשר קריבה ילפינן מקרא דלד' הוא ולא מקרא, דקודש הם ולשיטתם דס"ל בזבחים כ"א דמקום עולה מקום שיריים לא פליגו כלל תנאי בהאי דרשה דקודש הם ולרבא דס"ל כר' יהונתן ילפינן מקרא דקודש הם שאין עולין מבטלין זא"ז דמקרא דולקח אין ללמוד כיון דס"ל דאין מערבין לקרנות וכנ"ל ולאביי לשיטתו דס"ל כר' יאשי' יליף מקרא דולקח להא דאין עולין מבטלין זא"ז וקרא דקודש הם אתא לאשמועינן דבמעשר ובכור ל"מ פדיון גם בדיעבד משים דבעלמא מהני ומקרא דדם דם ילפי תרווייהו להאי דינא דמקום עולה מקום שיריים וכמשנ"ת ומעתה יתבארו גם דברי הרמב"ם דלשיטתו שפסק כאביי בהאי דינא דאי עביד מהני וכמ"ש להדיא בפ"ו מה' בכורות ה"ה וז"ל מעשר בהמה אסור למוכרו כשהוא המים שנאמר בו לא יגאל ויראה לי כשמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח ולפי אינו לוקה וכו וכמ"ש כן בלח"מ שם להשיג מזה על הה"מ בפ"א מה' גזילה שכתב להיפוך דהר"מ ס"ל כרבא עיי"ש [וע' מל"מ פ"ג מה' גירושין הי"ט מ"ש המגיה בשם מהר"ש יפה דע"כ הרמב"ם ס"ל כאביי וע' ג"כ מל"מ פ"ח מה' מלוה ה"א ובמהרי"ט ח"א סי' ס"ח ובנוב"י מה"ת חאה"ע סי' ג' וסי' ק"ך ובסי' קכ"ט עיי"ש שהסכים לד' הלח"מ ומוכיח דשיטת הרמב"ם הוא לפסוק כאביי וע' שו"ת הגרעק"א סי' קכ"ט ובדו"ח מערכה י"א במ' סוכה מש"כ לדון דהרמב"ם מספקא לי' בהאי דינא הילכתא במאן עיי"ש וקצרתי] ע"כ דא"א לי' למידרש האי דינא דתמורת בכור ומעשר דלא קרב מהאי קרא דקודש הם דמיבעי לי' לאשמועינן דלא מהני הפדיון גם בדיעבד ומקרא דולקח יליף דינא דעולין אין מבטלין לשיטתו דס"ל כמ"ד מערבין לקרנות כמ"ש בפ"ה מס' מעה"ק הי"ב עיי"ש ואף דאיהו לא ס"ל כאביי בהאי פלוגתא דמקום עולה מקום שיריים ופסק נהריא בכ"ב מה' פסוהמ"ק הי"א דאפילו נתערבו שירי החטאת עה דם העולה שמקום הכל למטה ישפך הכל לאמה ולא מיתוקמי לפי"ז הני ברייתות דקודש רם ודם דם אלא בתחילת עולה ובכור וקמל"ן דאין עולין מבטלין זא"ז וכמ"ש בסוגיא דזבחים פ"א הנ"ל מ"מ לא תיקשי לדידי' מאי דריש בהני קראי וכמשנ"ת דקרא דקודש הם הא איצטריך לי' דל"מ הפדיון גם בדיעבד כדאביי ודם דם ודאי לא מיותר וכמש"ש בסוגיא שם דדם דם לא משמע לי'

ולכאורה יהי' גם מזה סייעתא לדברי רבותינו אלה האחרונים ז"ל שהוכיחו בדעת הרמב"ם דס"ל כאביי דהא אי נימא דס"ל כרב דלא מהני אייתר לי' קרא דקודש הם לגמרי דה לשיטתו דס"ל מערבין לקרנות שפיר ילפינן מקרא דולקח דעולין אין מבטלין זא"ז וכיון דפסק ג"כ דשיריים צריכים איצטבא ועדיין היא מחלוקת א"כ הא ע"כ לא מיתוקמי הני דרשי דקראי דקודש הם ודם דם אלא בתחילת עולה ובכור ובשלמא קרא דדם דם לא משמע לי' כנ"ל אבל קרא דקודש הם דדרשה גמורה היא תיקשי לדידי' מאי קעביד בי' אי ס"ל כרבא דבכה"ת ל"מ ול"צ כאן קרא להשמיענו דל"מ ולהאי דינא דאין עולין מבטלין ודאי דל"צ לי' דיליף מקרא דולקח א"כ תיקשי לדידי' האי קרא דקודש הם מאי דריש בי' דבשלמא לרבא לא קשיא כמו שכתבנו משום דלשיטתי' הא צריך קרא למקום עולה מקום שירים אבל להרמב"ם לכאורה תיקשי כנ"ל ומשמע מזה לכאורה דע"כ כאביי ס"ל וממילא צריך האי קרא לאשמועינן דלא מהני כאן הפדיון גם בדיעבד וכמשנ"ת. ומ"מ אין זה מוכרח ויש ליישב זה גם אי נימא דכרבא ס"ל ודו"ק כי קצרתי ומיושבים שפיר ד' הרמב"ם במ"ש ללמוד האי דינא דתמורת בכור ומעשר דלא קרב מהאי קרא דלד' הוא ולא מקרא דקודש הם דזה מוכרח וא"צ למ"ש בלח"מ לשנות הגירסא לשי' הרמב"ם דז"א וכדמפורש