לפלגות ראובן חלק ג ריב

בחד לישנא משום דכתיב גבי א"ת נפש וציבור אינו בכלל נפש עיי"ש ועיין ג"כ בלח"מ פי"ב מה' שגגות ה"ב שנשאר בקושיא על הרמב"ם דלא ממעט ציבור מא"ת מהאי קרא דציבור אינו בכלל נפש משמע נמי רבים וע' ג"כ תוס' שבועות י"ב ע"ב ד"ה ואין עוף בצבור ויש להעיר ג"כ ממ"ש במ' תמורה ט' ע"א דר"ש ס"ל דאין ממירין אלא באחד דבהמה כתיב ולא בהמות ורבנן ס"ל מצינו בהמות שקרוי' בהמה שנאמר ובהמה רבה וכו' וי"ל דר"ש אזיל בזה לשיטתו במ"ש בשבת צ"ג דנפש משמע נמי מיעוטא למעט רבים וגם שם פסק הרמב"ם ולהנ"ל איפשר ליישב דלשיטתו כאן מוכח דנפש בפ"א מה' תמורה ה' י"ד כחכמים דפליגי על ר"ש וס"ל דלשון יחיד אינו ממעט רבים והרבה י"ל עוד בזה ועיין ג"כ בכורות י"ח ע"א קרובה ואפילו קרובות ודו"ק כי קצרתי במה שהוא חוץ לענינינו: להשלים הגליון אדפיס כאן הערה אחת במ' נדרים והוא

הנה המפרשים הקשו במ"ש בנדרים פ"ת המדיר הנאה לחתנו והוא רוצה לתת לבתו וכו' ע"מ שאין לבעלך רשות בהן אלא וכו' והקשו אמאי צריך להך תנאה ולמה לא נימא דחתנו ממילא לא קני להנך מעות משום דאיסורא לא ניחא לי' דליקני וכמ"ש כה"ג בב"מ צ"ו ובנדרים ל"ה עיין בהגהת פו"י וכן הקשה גם בס' בית דוד בחי' הלכות בנדרים שם וביותר הוסיף להקשות שם לפימ"ש הט"ז ביו"ד סי' רכ"ב ס"ק ג' במשה"ק למה לא יהא מותר ליתן לה גם בסתם הא ודאי לא יעשה חתנו איסור ולא יהנה מזה ותי' שם דממילא קני הבעל והו"ל כאלו קכל מתחרו ונותנה לאשתו וא"כ קשה כנ"ל הא ודאי דאיסורא ל"נ לי' דליקני וכולם נדחקו בזה ולענ"ד ליישב בפשיטות עפימ"ש בנתה"מ סי' ער"ה ליישב משה"ק במח"א ה' זכי' מהפקר סי' ד' מסוגיא זו על שי' הרשב"א דס"ל דאין זכי' באיסוה"נ א"כ למה צריך ליתן לבתו ע"מ שאין לבעלה רשות בהן כי לא אמר לה כן ג"כ אין הבעל קונה אותם כיון שאסור בהנאתם ע"ש מ"ש לתרץ דשא"ה דהא כשאומר נכסי עליך מכרו לאחר מותר כמ"ש בנדרים ל"ד וכאן נמי כיון שנותן לבתו הו"ל כמכרו לאחר ובעלה מינה דידה קזכי עכ"ד. ולפי"ז הא לק"מ משה"ק המפרשים הנ"ל דל"ש כאן כלל הא דאיסורא ל"נ לי' דליקני דהא באמת מותר הוא לדידי' אלא דא"כ יקשה להיפוך למה צריך התנאי שלא יהיה לבעלה רשות בהן הא מן הדין רשאי הוא ליהנות בהן מכיון שכבר קנתה היא תחלה. וכן ראיתי בס' ש"נ ע"מ נדרים שם ד' פ"ח שנתקשה ע"ד הנתה"מ הנ"ל בזה ודחה ד' הנתה"מ עפימ"ש דכיון דאין קנין לאשה בלא בעלה ל"ח זה כמו אם מכרו לאחר ורק לפי שבשעה שנותן לבתו זוכה בה הבעל ג"כ הוי כמו שותפין במתנה שהגוף שייך לה והפירות להבעל ואטו מי שמדיר לאחד הנאה מנכסיו יהיה רשאי ליתן מתנה לאחר ולהמודר בשותפות עיי"ש

ובמחכ"ת לא דיבר נכונה ומה דמיון הוא זה לשותפין שאין האחד צריך לזכות מחכירו והמודר מיניה דהמדיר קזכי אבל כאן הא אמרינן דמה שקנתה אשה קנה בעלה ונמצא שתחלה קונה האשה לכוליה ואחר שקנתה האשה שוב זוכה הבעל מינה דידה לפירות וא"כ דמי ממש לאומר נכסי עליך ומכרו לאחר דהלה מותר בהן וכמ"ש בתוס' קידושין כ"ד ובקדמונים שם דל"ד אשה לעבד במ"ש בהן שאין קנין לאשה בלא בעלה ואין קנין לעבד בלא רבו דהא מצינו שהנותן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות ובעבד ל"מ כה"ג שהעבד יקנה משום שאין לו יד לקנות כלל שידו גופי' קנוי לרבו לא כן אשה שיש לה יד לקנות גם לעצמה אלא שממילא זוכה גם הבעל מינה דידה קנין לפירות וא"כ ודאי מסתברין מיליה דהנתה"מ כמש"כ שדומה ממש כמו מכרו לאחר ומותרין גם להבעל אח"כ מן הדין וכנ"ל. אלא שא"כ קשיא לכאורה למה צריכין להתנאי כיון דמדינא מותרין בהנאה גם להבעל וכנ"ל

וכן יש לתמוה ג"כ על הנתה"מ דלכאורה אישתמיט מיני' לפי שעה מש"כ הרא"ש בפירושו נדרים שם ד' פ"ח במתניתין בד"ה ובלבד שכתב שם וז"ל הא לא"ה אסור ואעפ"י שנותנן לאשתו ולעיל דתנן דניתן מתנה לאחר מותר המודר ליהנות ממנו שא"ה שהבעל זוכה בפירות המתנה שנותנין לאשתו הוי כאילו נתן לבעל עכ"ל הרי משמע לכאורה מדברי הרא"ש הנ"ל שמחלק דין זה מהא דלעיל וכאן באמת ס"ל דהבעל אסור בהנאתן אם לא היתה ע"מ שאין לבעלה רשות בהן וכנ"ל

אמנם נראה לקיים דברי הנתה"מ הצודקים מאוד מן הסברא וע"כ עלינו לפרש כונת הרא"ש ז"ל דכונתי רק לענין האיסור שיש כאן בעיקר הנתינה בלא תנאי אבל לא לענין איסור הנאה מן הנכסים לאוסרן על בעלה וכמו שנאמר דהנה מצינו דנ"מ טובא איכא בין אם אומר נכסי עליך ובין מדיר הנאה סתם דבאומר נכסי עליך מותר גם לכתחלה ליתן לאחר אף אם יודע הוא שהמקבל יתנם אח"כ להמודר לא כן מצינו במדיר הנאה סתם שלא התירו חכמים ליתנם לכתחלה לאחר לשום מתנה כדי שיהיה מותר בהנאה גם להמודר ורק באם אין לו מה יאכל התירו חכמים בכה"ג כמ"ש בפי' הרא"ש במתניתין דנדרים ד' מ"ג ע"א וכ"ה שם בתוס' ואף למאי דפליגי בתוס' כתובות ד' ע' ע"ב בד"ה טפי וס"ל דגם לכתחלה מותר בכה"ג נראה ברור דרק בכה"ג דהתם מתירים גם ביש לו מה יאכל משום דמ"מ הא בשעה שנותנן לאחרים אינו מוכח שיהנה גם המודר לכן מותר אבל בנידון דידן שהדבר ידוע לכל שאם יתן לבתו מתנה ולא יתנה שלא יהיה לבעלה רשות בהן הא ממילא יזכה גם הבעל בהן לפירות ודאי דאסור לכתחלה ובאם לא יתנה שלא יהיה לבעלה רשות בהן מוכיח להדיא דניחא ליה להמדיר שיהנה בהן המודר וזה ודאי אסור דהא אדרי' מהנאתו וכאן הא זה גופה הנאה מיקרי מה שיהנה אותו עי"ז שיתן לבתו וממילא יזכה בהן גם בעלה המודר ולכן צריך להתנות לכתחלה ע"מ שאין לבעלה רשות בהן אכל ודאי שגם אם לא יתנה התנאי הזה יהיה המעות מותרין אח"כ גם להבעל אחר שתזכה בתו. בהן וצדקו מאוד דברי הנתה"מ ומה שצריך להתנות האי תנאה אינו אלא כדי שלא יעשה איסור בנתינתו לבתו ושיהיה מותר לעשות כן גם לכתחלה וכנ"ל והיינו דמחלק הרא"ש האי דינא דמשנתנו מהא דלעיל דתנן דנותן מתנה לאחר מותר המודר ליהנות ולמה צריך כאן לתנאה וע"ז מתרץ דכאן שאני דכיון שזוכה הבעל בפירות הוי כאילו נתן לבעל ולכן אסור לכתחלה ליתן בלא תנאי אבל בדיעבד אחר שכבר נתן לבתו גם בסתם מודה גם הרא"ש שבעלה מותר בהנאתן כיון דאפסקי' אחר דמעתה אין נ"מ כלל אם יהנה הבעל מהן או לא יהנה איסורא דעבד אביה בנתינתן לבתו כבר עבד ושוב אין לנו לאוסרן על בעלה כיון שהיא קנתה אותן תחלה ויצאו כבר מרשות המדיר וכנ"ל

וכן דייקא לישנא דהרמב"ם ז"ל במש"כ בפ"ז מה"נ ססי"ז וז"ל אבל אם נתן לה מתנה וכו' הרי קנה אותה הבעל לאכול פירותיה ודבר זה אסור שהרי הוא אסור בהנאת חותנו עכ"ל הרי דלא נקט שאסורין עליו גם אח"כ אלא שדבר זה אסיר פירוש דבריו שאסור לעשות כן משום שהרי הוא אסור בהנאת חותנו. אבל ודאי שי"ל שאח"כ מותרין עליו דהא לא יוסיף מעתה שום איסור ע"י מה שיהנה מהן וכל האיסור לא הוי כאן רק מה שהקנה אותם לחתנו ע"י נתינתו לבתו וכנ"ל

ורק לישנא דהשו"ע דחוק מעט בהאי דינא עיין יו"ד סי' רכ"ב ס"א מ"ש וי"א דאפילו באומר לה ע"מ שאין לבעלך וכו' קנה הבעל ואסור בהם שלשון זה משמע לכאורה שאסור בהנאתן גם אח"כ אמנם ע"כ צריכין לדחוק ולפרש גם דברי המחבר ז"ל כמו שכתבנו והיינו דקאי עמ"ש תחלה שם כלישנא דהרמב"ם ז"ל ודבר זה אסור וכו' שה"ה אסור בהניית חותנו וע"ז כתב עוד וי"א דאפילו בא"ל ע"מ וכו' קנה הבעל ואסור בהם פי' שכיון שהוא אסור בהם לכן לא יעשה כן ולא יאמר לה בהאי לישנא אבל מודה גם המחבר ז"ל שאף אם לא התנה ונתן לה סתם מ"מ בדיעבד מותר גם הבעל ליהנות בהן מן הדין משום דמינה דידה קזכי וכמ"ש בנתה"מ הנ"ל. ודו"ק

ובמח"א ה' נדרים סי' ל"ה ובה' שלוחין סי' ט' כתב להוכיח ממתניתין כשיטת הר"מ שהביא הר"ן בנדרים ל"ה דס"ל שהאיסור הוא על המדיר ולא על המודר דלשיטת הר"ן שאין האוסר עובר כלל יתן לה בסתם וחתנו יהנה בהם אבל לדעת הר"מ א"ש שבלא תנאי אסור ליתן לה משום שמהנה לחתנו שממילא קונה גם הוא ועפי"ז מחדש שם שכ"ז אינו אלא אם הוא הדיר לחתנו אבל לא בשחתנו נדר הנאה מאתו דודאי יכול ליתן לבתו בכה"ג גם בסתם וא"צ להתנות דאיהי ל"ע איסורא ולגבי הבעל חשוב הנאה הבאה לאדם בע"כ ועוד דאיסורא ל"נ לי' דליקני עיי"ש ולמשנ"ת ליתא לדבריו ואיהו לשיטתו אזיל משום דס"ל דבאמת קיימי הנכסים באיסורן על הבעל גם אח"כ ואין אנו דנין כאן רק אם עביד אביה איסורא במה שנותן לה בסתם משום שממילא נקנין עי"ז גם לחתנו או לא אבל ודאי שאסור לחתנו ליהנות מהן גם אח"כ. אמנם כבר ביארנו דבדיעבד מותרין אח"כ להבעל בכל האופנים וגם כשנתן לה בסתם בלא שום תנאי וכל עיקרו של תנאי א"צ כאן אלא כדי שלא יעשה אביה איסור במתנתו שנותן לה ע"י דממילא יקנה גם הבעל המודר וא"כ הא גם לשיטת הר"ן א"ש דאף שהמודר עובר ולא המדיר מ"מ מצד המודר ודאי מיהת אסור גם להמדיר לררפי להמודר איסורא וכן אין לחלק כלל בין אם הוא הדיר לחתנו או שחתנו הדיר הנאה ממנו דבאמת הא מותרים אח"כ לחתנו גם בשנתן לה סתם ומ"מ לעולם בעינן שיתן לה ע"מ שאין לבעלה רשות בהן כי היכי דלא ליעבד איסורא בנתינתו לדעת הרמב"ם או שלא יכשיל את חתנו כאיסור לדעת הר"ן ד ף אם לא יהנה מהן אח"כ הא ממילא מיהת נהנה ממנו ע"י מה שקונה אותן ע"י נתינתו אם לא התנה שלא יהי' לבעלה רשות בהן וכמשנ"ת

ולפלא מה שבש"נ נדרים ד' ל"ה כשמביא ד' המח"א הנ"ל העיר בזה שמ"ש בט"ז יו"ד סי' רכ"ב ס"ק ג' להשיג על הדרישה שמחלק בין אם חמיו מדירו או שהוא הדיר א"ע הנאה וכו' דלפמ"ש שביאר המח"א דברי הדרישה דרושים לכל חפציהם והא ליתא כלל ודברי הדרישה לא פגע ולא נגע לדברי המח"א הנ"ל ודברי הדרישה והט"ז מילתא אחריתא הוא ופליגי בענין אחר שהדרישה מחדש שם דבאם אח"כ הוסיף גם החתן להדיר א"ע שלא יהנה מנכסי חמיו דאז מותר הוא ליתן לבתו ובזה משיג הט"ז דמ"ש הדיר גם הוא וכו' מהדירו חמיו שהרי בתרווייהו אסורים עליו וכו' עיי"ש. והמח"א מיירי לענין אם עיקרו של נדר לא בא רק מצד חתנו וחותנו לא הדירו כלל וכנ"ל: