לפלגות ראובן חלק ג ריא

מספק אין לאסור דסד"א לקולא היא מה"ת וכנ"ל [דלר"מ ע"כ ס"ל דסד"א לחומרא מה"ת] וא"כ שפיר מתחלינן מעתה מתניתין דריש הוריות דתלינן בה הורו ב"ד לעבור כל אחת מכל מצות האמורות בתורה והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם בין וכו' פטור מפני שתלה בב"ד והיינו דגם לר"ש לשיטתו בשבת צ"ג דס"ל דגם זה א"י וזה א"י פטור ולית לי' קרא לפטור את היחיד שעשה בהוראת ב"ד מ"מ ע"כ דגם לדידי' ס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור דלדידי' גם בלא קרא יש לפוטרו מן הסברא מטעמא דאנוס וכמ"ש בתוס' שבת צ"ג שם והיינו מכיון דמוכחינן משמעתין דשלהי ע"ז הנ"ל דקייל"ן כר"ש דנטל"פ מותר וסד"א לקולא מה"ת א"כ אינו מחויב לדקדק אחר הספיקות וחשיב כאונס ע"י הוראת הב"ד לכן פטור היחיד העושה עפ"י ב"ד גם לר"ש מן הסברא אף שאין לו קרא לפטור אותו ומה שאמרו בגמ' זו דברי ר"מ ודברי ר"י ולא אמרו זו דברי ר"ש דס"ל ג"כ לפטור את היחיד שעשה עפ"י ב"ד כ"כ לומר כמו שכתבנו לעיל בשם תוס' הרא"ש ז"ל שמתרץ דמשו"ה לא מוקי לה למתני' כותי' דר"ש משום דעיקר דברי האמוראים הוא למצוא חכמים דמחייבי ומשו"ה קאמר זו דברי ר"א ור"י אבל חכ"א וכו' משים דמייתי ב' ברייתות דפליגי על ר"מ ור"י ומחייבי יעו"ש וז"נ

אמנם למשנ"ת לעיל בשיטת רש"י די"ל ג"כ דס"ל לר"ש דיחיד העושה בהוראת ב"ד חיב והיינו משום די"ל דס"ל ג"כ סד"א לחומרא מה"ת אליבא דהני אמוראי דלא ס"ל טעמא דאיקבע איסורא גבי א"ת לדידי' ע"כ לפרש מ"ש ר"ש דלא כרה התורה אלא קדירה ב"י דהיינו שמספק ב"י לכן אסורין כל הקדירות וכנ"ל ול"ח לה לס"ס גמור כמשנ"ת לעיל לפי"ז י"ל בפשוטו דהיינו טעמא דמוקי למתניתין בריש הוריות כר"מ וכר"י ולא כר"ש משום דכיון דלית לי' קרא לר"ש לפטור את היחיד שעשה עפ"י ב"ד ע"כ דס"ל ג"כ לר"ש דחיב וכחכמים דפליגי על ר"מ ור"י ומשו"ה לא אוקי לה מתניתין כר"ש אלא כוותי' דר"מ ור"י דס"ל לפוטרו מן הקרא ויומתק ביותר משום דהתם בהוריות הא ר"י ור"נ דמוקי למתניתין דהתם כר"מ ור"י משמי' דשמואל קאמרי ושמואל לשיטתו דס"ל בשבת ס"ח דתינוק שנשבה לבין העכו"ם ואומר מותר חיב בקרבן וכתבנו לעיל דה"ט משום דס"ל סד"א לחומרא מה"ת [דאף דר"נ דידי' ס"ל סד"א מה"ת לקולא כנ"ל ולשיטתי' נמי ס"ל ביבמות צ"ב דר"ש פוטר את היחיד שעשה עפ"י ב"ד כמשנ"ת לעיל מ"מ הא כאן משמי' דשמואל קאמר לה ושמואל ע"כ דמחייב בכה"ג כנ"ל] ול"ח לאנוס משום שמחויב לדקדק ולבדוק יפה יפה א"כ שמואל לשיטתו ע"כ ס"ל דבאמת לר"ש חיב יחיד העושה עפ"י ב"ד כיון דלית לי' קרא לפוטרו מגזה"כ אין לפטור אותו מן הסברא מטעמא דאנוס לכן לא מוקי למתניתין אלא או כר"מ או כר"י דס"ל להדיא לפטור את היחיד שעשה עפ"י ב"ד מגזה"כ וכנ"ל ודו"ק

ושיטת הרמב"ם ז"ל כבר ביארנו דאף דס"ל לדידי' דסד"א להקל מה"ת מ"מ ס"ל דתינוק שנשבה לבין העכו"ם ואומר מותר ח"ב בקרבן וכמו כן ס"ל לדינא גם גבי יחיד העושה עפ"י ב"ד דחיב וכחכמים דפליגי על ר"מ ור"י והיינו דלא ס"ל לפטור בכה"ג מטעם אנוס דל"ח אנוס לשיטת הרמב"ם אלא בשמחויב לעשות הדבר הזה כמו בשחיטת הפסח בשבת ונמצא טריפה וכה"ג אבל בדבר שאינו אלא רשות ולא חיבה ל"ח אנוס לפטור מן הקרבן וכמשנ"ת לעיל באורך בע"ה ולשיטתו י"ל בדרך אחרת להמשיך את הענינים בע"ה. דאף שהוכחנו משלהי ע"ז דנטל"פ מותר וכר"ש משום דס"ל דלא אסרה התורה אלא קדירה שהיא ב"י והיינו שאסורה בודאי אבל הספיקות מותרים מ"מ ס"ל לר"ש דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חיב דהא כיון דלית לי' קרא לפטור אותו אין לפטור אותו מטעמא דאנוס כיון דמ"מ הא לא הי' מחויב לעשות הדבר הזה א"ח כאנוס דהו"ל לדקדק יפה יפה וכנ"ל וה"ט דשמואל דמוקי למתניתין דהוריות כותי' דר"מ ור"י ולא כר"ש דשמואל לשיטתו דמחייב תינוק שנשבה לבין העכו"ם ע"כ דס"ל דהיכי שאינו מחויב לעשות משום מצוה שזמנה בהול לא חשוב כאנוס וחיב והיינו דקאמר שמואל דאף שמוכחינן משלהי ע"ז כותי' דר"ש דנטל"פ מותר ולא אסרה התורה אלא קדירה שהיא ב"י בודאי משום דסד"א לקולא מה"ת מ"מ אין לפטור את היחיד העושה עפ"י ב"ד מן הסברא מטעמא דאנוס ורק הא דתנינן במתני' דריש הוריות דיחיד העושה עפ"י ב"ד פטור אינו אלא אליבא דר"מ ור"י דפוטרין אותו מגזה"כ אבל אנו שאין לנו קרא מיותר לפוטרו ע"כ קייל"ן דחיב וכחכמים דפליגו עלייהו ומחייבין אותו בקרבן וכנ"ל ודו"ק

ומאי דקשיא עוד על הרמב"ם דס"ל דיחיד שעשה עפ"י הוראת ב"ד חיב א"כ הא אייתר לי' מיעוטא למעט ג"כ ז"א יכול וז"א יכול כר"ש שהרי משמע בסוגיא דשבת צ"ג שם דגם ר"י הוי מחייב לי' אי לאו דס"ל לדידי' דצריך קרא למעוטי את היחיד שעשה עפ"י ב"ד ולר"ש דל"צ קרא ליחיד עפ"י ב"ד אה"נ דמחייב בז"א יכול וזא"י א"כ קשיא למה פסק הרמב"ם בז"א יכול וזא"י דפטור ע' לח"מ מיש בפ"א מה' שבת ליישב בדוחק אמנם עיין נחל איתן שם מ"ש לתרץ ברווחא משום הא דמצינו בערכין ד' ע"ב דגם נפש הוי משמע נפשות הרבה כמ"ש ונפש אדם ששה עשר אלף וכ"ה בתוס' זבחים ה' ע"ב עיי"ש וא"כ ה"נ אין למעט ולפטור ב' שעשו מלאכה בשבת מדכתיב נפש וליכא רק ב' מיעוטי עיי"ש וז"נ אכן יש להעיר ע"ז ממ"ש בהוריות ד' ז' ע"א דצבור בפר ואין מביאים א"ת ופירש"י שם