לפלגות ראובן חלק ג כא

ס"ק א' עפ"י הסוגיא דגיטין פ"ח דבמילי דעישוי וכפי' לכו"ע בעינן ב"ד של ג'. ומה שיש לפלפל בדבריו

פלג ט'. עוד בענין הנ"ל ובמ"ש במשובב נתיבות דהפרשה מן האיסורין מוטל על כל אדם ולא בעי ב"ד. הערה בענין זה ובמ"ש להסתייע מב"ק כ"ח. באיסור שפחה לב"ח אם הוא איסור דאוריתא או איד"ר. מביא מ"ש בח"ס לחלק בזה בין חוקים למשפטים. בפירוש ד' התוס' ריש סנהדרין שחולק הקצוה"ח על הב"ח. ובד' הרשב"א בחי' לגיטין פ"ח. ובהג"ה שם במ"ש האחרונים אם בעינן בגיטין ב"ד של שלשה

פלג י'. בסוגיא דריש סנהדרין במאי דפליגי תנאי אם בד"מ בעינן ב"ד של ג' ובפלוגתת ר' אבהו ו שמואל. מבאר דדין המומחים וב"ד של ג' חדא באידך תליא. מיישב פירש"י שלא פירש כן אלא לר"מ לשיטתו ומיישב עפי"ז גם קושית הרשב"א ז"ל. מיישב ג"כ עפי"ז משה"ק בש"ך חו"מ סי' ג' על הרמב"ם מהאי סוגיא דגיטין. דוחה מש"כ לעיל דר"מ לשיטתו ומפלפל בזה בדרך אחר יותר מרווח

פלג י"א. במ"ש בשע"מ ז"ל דבדיני קנסות ל"מ גם קבלו עלייהו וצריך דוקא ב"ד מומחים וסמוכים. בביאור פלוגתא דתנאי בדין זה אליבא דשמואל. מבאר טעם פלוגתתן ומיישב עפי"ז קושית הרשב"א ז"ל. מתרץ עפי"ז גם מ"ש הרא"ש פ"ק דסנהדרין שנתקשו בהם המפרשים ומיישב דבריו בטו"ט

פלג י"ב. מבאר דהאי פלוגתא דפליגי בדיני הודאות והלוואות אם צריך ב"ד מה"ת או לא מישך שייך במאי דפליגי ג"כ בדין שיעבודא דאוריתא ואזלי כולם לטעמייהו

פלג י"ג. מבאר איך שהרמב"ם ז"ל יש לו שיטה אחרת בכל הנ"ל. ומיישב פסקי הרמב"ם ז"ל במה שנתקשו בהם המפרשים. מוכיח דמאן דס"ל של"ד ע"כ דס"ל ער"פ כתוב כאן

פלג י"ד. מחדש דבר בשי' הרמב"ם ז"ל דס"ל שלא כמ"ש רבותנו התוס' והרא"ש ז"ל. ומיישב עפי"ז כל פסקי הרמב"ם ז"ל בטו"ט. מביא שגם דברי פי' הר"ח ז"ל מטין כן. ומיישב כל משה"ק הרמ"ה ז"ל על דברי הר"ח ז"ל

פלג ט"ו. מוכיח שיטת הרמב"ם מש"ס דגיטין פ"ח ומתרץ את דבריו שלא תקשי מן הסוגיא דריש סנהדרין. מביא ד' הנתה"מ סי' ג' שהעיר ג"כ כנ"ל אבל בדרך אחרת. ושדברנו מרווחים יותר. ומוסיף שגם אליבא דהרמב"ם ז"ל י"ל שמוכיח שיטתו מהאי דינא דשיעבודא דאוריתא דאיירינן בי' בשלהי ב"ב: מערכה ד' לסיומא דמ' סנהדרין והתחלה למ' מכות בכמה אופנים ובו י"ח פלגים

פלג א'. במ"ש שלהי סנהדרין מאן רשעים גנבי למה נקט דוקא גנבי. מביא מ"ש המפרשים בזה ומחלק בין חרון אף ובין חרון סתם. מסביר עפ"י דרוש מש"ש דע"י הצדיקים באה טובה לעולם וההיפוך ברשעים בדברים של טעם. ושם בהג"ה דרך אחרת עפי"ד הגמ' חגיגה ט"ו. ומבאר עפי"ז כמה קראי וכן גם הא דאמרינן בר"ה י"ז מטה כלפי חסד ח"א נושא וח"א כובש דאיתא להא ואיתא להא

פלג ב'. מביא מ"ש בס' מרפא לשון לבאר ד' הגמ' שלהי מכלתין ומוסיף על דבריו. ושם בביאור ד' הגמ' סנהדרין קי"א כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וכותב ארך אפים וכו' ובהג"ה שם ביאור אחר בד' הגמ' הנ"ל מס' מרפא לשון

פלג ג' ממשיך עפ"י דרך אגדה מס' סנהדרין למ' מכות מביא ד' הרמב"ם דגבי מלקות ל"ב כ"ז ולא כאשר עשה. מפלפל בד' הכ"מ מ"ש בטעמא דהאי דינא. מביא גם מ"ש האו"ת בזה בסי' ל"ח ושו"ט בדבריו. מחדש טעמא אחרינא בזה עפ"י דרוש ומחבר את הענינים בדברים נכונים. ושם בהג"ה הערה אחת בשם הרב הגאון ר' גדלי' זילבערשטיין שליט"א הגאבד"ק וואשינגטאן עמ"ש בס' נתינה לגר פ' קדושים

פלג ד'. מפלפל בקושית התוס' סנהדרין מ"א ע"א מה שהניחו בתימא התראה בעיה"נ מנ"ל. מביא משה"ק המפרשים ע"ד התוס' שלא הביאו מתני' מפורשת שלהי מכלתין. מיישב ד' התוס' מקושית המפרשים. ומביא מש"כ הגר"א ז"ל בפירוש משנתנו בענין אם צריכים התראה בעיה"נ. מבאר עפי"ז פסקי הרמב"ם התמוהים בהלכה זו. ומיישב עפי"ז גם ד' התוס' סנהדרין מ"א הנ"ל בטו"ט

פלג ה'. מבאר מאי דפליגי תנאי בתוספתא סנהדרין אם גם הקטנים נהרגין בעיה"נ או לא. ומסיק דזה תלי בדין אם עיה"נ צריכה התראה. מיישב עפי"ז עיקר קושית התוס' סנהדרין מ"א הנ"ל. מיישב היטב מה שהרמב"ם פסק דמרובים א"צ התראה ומ"מ פסק ג"כ דגם הקטנים נהרגין. ומוכיח ממתניתין כהרמב"ם

פלג ו'. מחבר עפי"ז סוף מ' סנהדרין לתחלתה עפ"י משה"ק בעיקר דין עיה"נ היכי משכ"ל והא הוי עשאאי"ל דהעדים יאמרו שלא באו אלא לפוסלן לעדות כיון דא"צ התראה. מביא מ"ש האו"ת סי' ל"ח בענין זה. מקשה ע"ד האו"ת הנ"ל ומפלפל בד' התוס' סנהדרין מ"א בדרך נכון. ומיישב עפי"ז משה"ק תחלה בענין עיה"נ. ונמצא דסיפא דמכלתין מישך שייכא בראשיתה בטו"ט: