לפלגות ראובן חלק ג רד

תרומה דאקרי עבודה והקשה לפי מאי דמשני לה דשאני תרומה דאקרי עבודה הא עדיין תיקשי ממ"ש ברישא דמתניתין דתרומה שם האשה שהיתה אוכלת בתרומה וא"ל מת בעלך וכו' וכן עבד וכו' וא"ל מת רבך כו' ר"א מחייב קרן וחומש ור"י פוטר ותיקשי הא התם ל"ש טעמא דאיקרו עבודה גבי אשה ועבד שאינם אוכלים אלא מפני שהם קנינו של כהן

וכתב לתרץ שם דהתם טעמא דר"י דפוטר הוא משום דהם אנוסים דמותרים מן הדין לאכול משום דאוקמינן להו אחזקתי' משא"כ בב"ג ובב"ח דאיגלאי מילתא למפרע דפסול הי' והי' בטעות מה שהי' סבור שהוא כהן ע"כ צריך לטעמא דטעה בד"מ או משום דאקרי עבודה וכו' ע"ש שנדחק לחלק דבנמצא שהוא ב"ג וב"ח דאיגלאי מילתא למפרע דפסול הי' והי' בטעות אין זה אונס והדוחק מובן דהא גם הוא אכל בהיתר לפי חזקתו שנתחזק בכהונה אמנם לא מן השם הוא זה וכבר קדמו בקושיא זו הגרעק"א בתשובה סי' ע"ה עיי"ש שנשאר בקושיא והיטב אשר דיבר בזה בבאר יצחק או"ח סי' כ"ה דמאשה ועבד מעיקרא לא מצי פריך שע"כ פטורים הם משום דל"ה זר אצלם מעיקרא וכמ"ש בכריתות ד' ז' וכן ביבמות ס"ט מבואר דבעינן זר מעיקרא וא"כ באשה ועבד י"ל דה"ט דפטר לי' ר"י משום שכבר אכלו פ"א בהיתר לכן לא מיקרי זרים מעיקרא להתחייב ועיקר קושית הש"ס ל"ה מרישא רק מהא דנודע שהוא ב"ג וב"ח דלא אכל מעולם בהיתר ואפי"ה פוטר ומשו"ה משני לה דאכילת תרומה מיקרי עבודה וכבר העיר קצת מזה גם רבינו בעל הכ"מ בפ"י מה' תרומות ה"ב עיי"ש מ"ש דפטורה מן החומש מטעם דאינם כזרים לה וכ"כ ג"כ בהגהת הגאון ר"י בכרך פסחים ע"ב שם לפרש עפי"ז סוגית הגמ' ברווחא וקצרתי. עכ"פ מכאן אינו ראי' כלל למ"ש בנ"י הנ"ל לפרש טעמא דר"י משום דאנוס הוא וכמו שכתבנו דלמאי דמשני לה בגמ' בשינויא קמא דמיירי בתרומה בערה"פ דזמנו בהול שפיר י"ל טעמא דר"י משום אונס אבל לאידך שינויא דמשני שאני אכילת תרומה דאקרי עבודה ומיירי בתרומה בכל ימות השנה א"כ ע"כ דלאו משום טעמא דאנוס קפטר ר"י וגם אשה ועבד הו"ל להתחייב אי לאו ה"ט דל"ה זר אצלו מעיקרא וכנ"ל

ונדחה נמי לפי"ז מש"ש בנ"י לה"ר מהאי מתני' למ"ש הר"ן בפ"ב דקידושין דאפי' האוסרין בקטנה שהלך אביה למדה"י שלא ישיאוה אמה ואחי' דחיישינן שמא קידשה אבי' לאחר מ"מ לגבי אכילת עבד כהן ובת כהן בתרומה אין לחוש שמא מכרו אוכלים בחזקתן לא מקלקל להו יעו"ש שהביא ראי' מהאי משנה דהא ר"י פוטר משום טעמא דאנוס אלמא דאין צריך לחוש שמא מכרו או עשהו ב"ח ע"ש ולמה שביארנו אזדה ראייתו דלאו משום אונס פטורין האשה והעבד משום שאכלו בהיתר דודאי גם כהן שנמצא ב"ג וב"ח אכל בהיתר לפי חזקתו שנתחזק בכהן ואילו בא לימלך בב"ד ודאי היו מורין לו שמותר בתרומה ומ"מ לאו אנוס מיקרי ודינו כשוגג אי לאו טעמא דאכילת תרומה מיקרי עבודה להאי שינויא דמשני בגמ' שם וע"כ דלאו אונס גמור הוא ואולי אם הי' מדקדקין הרבה הי' נודע להן שמת בעלה או מכרו רבו וכן בסיפא אולי הי' נודע לו שהוא ב"ג וב"ח וכבר כתבנו לעיל דבאיסורין גם אונס כעין גניבה צריך כפרה ותשלומי קרן וחומש למי שאכל תרומה בשוגג הא משום כפרה הוא וכמ"ש בתוס' כתובות ל' ע"ב ד"ה זר וביבמות צ' ע"א ד"ה אכל ורק אונס גמור הוא דפטור בהו וכמו דמשני בתרומה בערה"פ דזמנה בהול אבל לא בכה"ג וכנ"ל ועיי"ש בנ"י מה שכתב לפי"ז בטעמא דמילתא שהנישאת בעדים חייבת בקרבן אף דג"כ אנוסה היא משום שאיגלאי מילתא דעדי שקר הם ועל עדים שקרים לא אמרה תורה לסמוך עליהם אבל מה שמותר מדרך רוב או חזקה איך נאמר שחיב בקרבן והא על להבא נמי מורין כן והא דקייל"ן יחיד שעשה בהוראת ב"ד חיב היינו אם ב"ד חוזרין משא"כ הכא דעל להבא נמי מורין כן עיי"ש וכבר קדמו בזה בנוב"י מ"ת יו"ד סי' צ"ו ע"ש והרבה יש לפלפל בדבריהם אלא שלא נפניתי להאריך עוד בזה והנה הדברים מבוארים לפי מאי דקייל"ן לדינא דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חיב ופשיטא הנישאת בעדים דחייבת בקרבן היינו משום דבאמת אונס כה"ג צריך כפרה וכטעמא דהרמב"ם שהבאנו לעיל מ"ש בפ"ה מה"ש ה"ו שאילו בדק יפה יפה ודקדק בשאלות ל"ה בא לידי שגגה וכו' יעו"ש ולא עדיפא מתינוק שנשבה בין העכו"ם ואומר מותר דודאי אנוס הוא ומ"מ מחייבינן בקרבן דמ"מ אין זה אונס גמור ורק אונס גמור כמו שחטו ונמצא טריפה בסתר הוא דמיפטר מטעם אונם וכמשנ"ת ולמ"ד נמי דיחיד שעשה בהוראת ב"ד דפטור לא תקשי מהא דנישאת בעדים דחייבת בקרבן וכמו שכתבנו לעיל דלמאן דס"ל דתינוק שנשבה חיב בקרבן ע"כ דלדידי' הא דפטור יחיד שעשה בהוראת ב"ד הוא ממעוטא דקרא ולאו מטעם אנוס דגם התוס' לא כתבו שם בשבת למפטר אליבא דר"ש מטעם אנוס אלא לאביי לשיטתו דס"ל דאומר מותר פטור מן הקרבן וכר"י ור"ל דס"ל ג"כ בתינוק שנשבה דפטור אבל לא למ"ד דחייבין בכה"ג דלדידהו אין לנו במה לחלק בין אונס העושה עפ"י ב"ד להעושה עפ"י עדים מן הסברא והדברים מבוארים לדברי הכל בע"ה ודו"ק

אמנם בד' הפמ"א יש לתמוה במ"ש ראי' מהא דפסחים ע"ג ומדמי לה לשחטו ונמצא טריפה בסתר דהוי אנוס דזה ל"ד דרק התם גבי שחיטת הפסח שייך לומר דטריפה בסתר שא"א לדעת מחיים מיקרי אנוס אבל לא לאחר שחיטה וכנידון דידי' שם כיון