לפלגות ראובן חלק ג רג

כאן הרמב"ם בשכבר קיים מצית אכילת הפסח שמקיים מצוה זו באכילת כזית וכמ"ש בר"מ פ"ח מה' ק"פ ה"ג ואח"כ אף שאם אוכל עוד מקיים מצוה באכילתה מ"מ ודאי דל"ש עוד לומר בזה דזמנו בהול אחר שכבר יצא י"ח המצוה דאח"כ ודאי אפשר שיאכלנה אחד מבני החבורה דל"ד למילה. שרוצה לקיים את המצוה וגבי תרומה בערה"פ ודאי זמנו בהול שירא פן יעבור אח"כ בב"י אבל הכא כיון שכבר קיים מצות אכילת הפסח שיב אין זמנו בהול ולית לי' להרמב"ם ז"ל מש"כ שם התוס' בסוכה מ"ב ד"ה עולת העוף דאיפשר דזה ג"כ מיקרי זמנו בהול מה שלא יבוא לידי נותר לא מיבעי למש"כ במל"מ ז"ל פ"א מה' חו"מ דבלאו הנל"ע אם בדעתו מתחילה לקיים העשה אפילו איסורא ליכא כלל לדעת ר"י ז"ל בתוס' פסחים כ"ט א"כ ודאי דאינו בהיל שלא יבוא לידי נותר דודאי בדעתו לשרוף אם יתותר ואף למ"ש בשאג"א סי' פ"א להשיג ע"ז דודאי בכל לאו הנל"ע אסור לעבור לכתחילה ע"מ לקיי' העשה אח"כ ואף בלאו שאב"מ עיי"ש וע' עמ"י ס"ה מ"ש דגם ר"י ז"ל ל"כ כן אלא גבי חמץ משום דשייך בו העשה גם קודם שעבר הל"ת וע"כ דהוא מצוה בפ"ע ולכן מותר לי' לעבור לכתחלה כדי לקיים המצוה העקריית אבל לא בכל לאו הנל"ע שהעשה ל"ש בהו אלא לאחר עבירת הל"ת ע"ש וא"כ ודאי דגבי נותר אסור לו להותיר ע"מ לשרוף אח"כ מ"מ ל"ש לקרותו בהול וטרוד מה"ט שאף שאסור, לו להותיר לכתחלה ע"מ לקיים העשה הא מיהת אינו מחויב ג"כ להיפוך לזרז הרבה ולחשוש שמא יתותר תדע שהרי מבואר בתמורה כ"ג ע"א במ"ש ואכלוה מה ת"ל שאם היתה אכילה מרובה אין אוכלין עמה חולין ותרומה כדי שלא תהא נאכלת על הגסה ומבואר שם בגמרא הטעם משום שעשו תקנה בקדשים שלא ילכו לאיבוד והיינו שלא תבוא לידי נותר וכמ"ש ברש"י שם ואם איתא יקשה מאי מוכיח בגמ' מזה דעשו תקנה בקדשים דלמא הטעם משום שלא יעבור בלאו דלא תותירו הנוהג בכל הקדשים כמ"ש בר"מ פי"ח מה' פסוהמ"ק ה"ט וביותר יקשה מ"ש בגמ' שם דלרבי אה"נ דמותר משום דל"ת לתקנה בקדשים הרי דלית כאן טעמא שלא יעבור בלא תותירו כלל וכ"ה ג"כ ברמב"ם פ"ו מה' מעה"ק הי"א כדי שלא תהא נאכלת על הגסה עיי"ש וע"כ דלא מן השם הוא זה שאינו מצוה אלא שלא יכוין להותיר אבל ודאי דאין עליו חיוב לאנוס א"ע ולחשוש פן יתותר אי לאו משום ה"ט דהפסד קדשים שעשו תקנה בקדשים וכנ"ל וכפיר י"ל דאחר שכבר יצא י"ח אכילת כזית שוב אין לקרותו זמנו בהול וכנ"ל וכן מדויק לשון הרמב"ם שהרי לעיל שם בה"י נקט המוציא את הלולב ביו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת כדי לצאת בו והעבירו ד"א ברה"ר פטור וכו' כתב הכ"מ שמשו"ה מדייק ונקט כדי לצאת בו להשמיענו מ"ש בגמ' ל"ש אלא שלא יצא בו עדיין אבל יצא קודם שהוציא חייב וכאן לא נקט כהאי לישנא ונתכוין לאכול צלי כדי לצאת בו וכו' רק ונתכוין לאויל צלי שהוא מצוה וכו' ושפיר י"ל דמיירי בשכבר קיים המצוה באכילת כזית אלא שרצה לאכול עוד צלי של מצוה ושגג ואכל הנותר ולכן חייב חטאת שהרי לא עשה מצוה ואין זמנו בהול עוד וכנ"ל ודו"ק

ומאי דנקט הרמב"ם דיקא צלי של פסח ולא קדשים סתמא י"ל דרצונו למינקט דינא שייך בכל ישראל ומשמע דס"ל להרמב"ם דאין באכילת קדשים מצוה אלא לכהנים בשלהם אבל לא לישראל האוכלים בקק"ל ע' צל"ח ביצה י"ט שמסתפק בזה וברש"י פסחים נ"ט א' מבואר דהוי מ"ע גם גבי ישראל בשלהן וכ"ה ברמב"ן בסה"מ מצוה א' אמנם ע' מנה"ח מ' ק"ב דמשמע דדעת הרמב"ם הוא דרק גבי כהנים הוי מ"ע ולא בישראל ומביא שם שכן משמע ג"כ מדברי הר"ן ריש נדרים עיי"ש ומשו"ה מפרש לה הרמב"ם דמיירי באכילת הפסח דודאי מצוה דרמיא היא על כל ישראל ומ"מ חייב כיון שלא עשה מצוה וכנ"ל ודו"ק: פלג יב

היוצא לנו מדברינו דשפיר מתקיימין דברי רבותינו ז"ל בשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל דאונס גמור מפטר מן הקרבן אף דס"ל דתינוק שנשבה בין העכו"ם חייב בקרבן וכמו שביארנו לעיל לחלק ביניהם דהתם הא כיון שלא הי' מחויב לעשות זאת י"ל שהו"ל לבדוק ולדקדק וכו' ודינו כשוגג כיון שאפשר מיהת לברר ע"י שאלה וי"ל נמי דהיינו טעמא נמי מה דס"ל לחייב את היחיד שעשה בהוראת ב"ד דהא מ"מ אפשר הי' לברר טעותם ולדקדק אחריהם ולאו אונס גמור הוא אבל אנוס גמור כנמצא טריפה בסתר ודאי מיפטר והוכחת התוס' מן הסוגיא שם בפסחים דע"כ לא מיפטר מטעם אנוס מדפריך לר"א חטאת נמי לחייב הנה כבר כתבנו דז"א רק לר"א לשיטתו דס"ל דגם במ"ע שזמנו בהיל חייב בקרבן אם טעה בד"מ ולא עשה מצוה ולדידי' הוא דאמרינן דגם אנוס גמור מתחייב בקרבן וכנ"ל וא"ש גם דעת הרמב"ם לפי"ז אמנם טפי נראה לומר אליבא דדעת הרמב"ם דהוא ז"ל מפרש בסוגיא שם דגם אליבא דר"א לא פריך מהא דשחטו ונמצא טריפה בסתר דזה ודאי אנוס גמור הוא ומיפטר גם לר"א אלא מהא דנודע שמשכו הבעלים את ידיהם בלחוד הוא דפריך דזה ודאי לאו אנוס גמור הוא דאיפשר הי' לברר זה ומשו"ה פריך דחטאת נמי לחייב אבל מנמצא טריפה לא פריך כלל וז"פ וברור בע"ה

ושם בנחלת יהושע סי' כ"ד הקשה במ"ש בפסחים ע"ב שם אלא כר' יהושע דתרומה דתנן הי' אוכל בתרומה ונודע לו שהוא ב"ג וב"ח ר"א מחייב קרן וחומש ור"י פוטר ומייתי מינה ראי' דס"ל לר"י טעה בד"מ ול"ע מצוה פטור מחטאת ודחה דמיירי בתרומה בעה"פ דזמנו בהול א"נ שאני