לפלגות ראובן חלק ג רב

ת"י לעיין בו ולדידי חזי לי שממקומו הוא מוכרח כן ממה שמחייב ר"א קרבן גבי תינוקות אף שזמנו בהול דהוי ג"כ אונס ע"כ דס"ל דגם אונם חיב בקרבן ואולי הוא כמו שכתבנו לעיל בשם דודי זקני הגאון הצדיק מ"ש בס' נ"ש סי' כ"ג לפי ביאורו שם בד' התוס' הנ"ל דהתוס' ס"ל דגם אנוס חיב בקרבן דהא לא אשכחן בח"כ מיעוטא לאנוס גבי קרבן כדמצינו גבי שבועה האדם בשבועה וכן גבי גלות נמי כתיב שגגה יתירה למעוטי אומר מותר דהיינו אנוס וכו' יעו"ש ונראין דברינו מדבריו דלדינא ודאי מודי התוס' דקייל"ן דאנוס פטור מן הקרבן וכמש"כ התוס' בשבת צ"ג בטעמא דר"ש דס"ל לפטור מן הסברא את היחיד שעשה בהוראת ב"ד מה"ט דאנוס ורק אליבא דר"א שפיר י"ל דס"ל כן וכנ"ל

ושם בנ"י העיר להקשות לפי"ז ממ"ש ביבמות צ"ג דס"ל לר"א דיחיד העושה בהוראת ב"ד פטור והא לדידי' גם אנוס חיב קרבן ותירץ דס"ל לר"א דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור מגזה"כ כמ"ש בשבת צ"ג ולא מטעם אנוס ע"ש ולדידי נראה דזה מוכרח ג"כ בסוגיא שם דאמרינן דאף דס"ל לר"א דיחיד העושה עפ"י ב"ד פטור מ"מ התם גבי אשה שניסת עפ"י ב"ד ס"ל דחייבת קרבן משום דאין זה הוראה אלא טעות ואי מטעם אונס פוטר ר"א בכ"מ א"כ מאי נ"מ בין הוראה לטעות ס"ס אנוסה הוא בדעתה עפ"י הוראת ב"ד אע"כ דגזה"כ הוא אליבא דר"א וכנ"ל ולבר מן דין י"ל דהתם ביבמות ר' אליעזר גרסינן דהוא ר"א בן שמוע כמ"ש רש"י בשבת י"ט ע"ב דאיהו איירי בה שם לענין שחייבת קרבן על כל ביאה וביאה עיי"ש ואפשר דלאו היינו ר' אליעזר בן הורקנוס בר פלוגתיה דר"י וע' ג"כ בה"ז בזבחים צ"ג מ"ש דתרי ר' אליעזר היו עיי"ש. עכ"פ לדידן דקייל"ן כר"י גבי מצוה שזמנה בהול דפטור גם בלא עשה מצוה ודאי מוכרח דאונס גמור פשיטא דפטור גם לשיטת התוס' וכנ"ל ודו"ק: פלג יא

והנה ברמב"ם פ"ב מה' שגגות ה"י כתב השוחט את הפסח בי"ד שחל בשבת ונודע לו אח"כ שמשכו הבעלים את ידיהם או שנמצא טריפה בסתר ה"ז פטור מפני ששחט ברשות ובלח"מ שם תמה ע"ז דהא הרמב"ם ס"ל שם דטעה בד"מ ול"ע מצוה חייב ואין לומר דפטור מטעם אנוס כמו שהוכיחו התוס' מן הסוגיא שם דפריך ואי ר"א חטאת נמי ליחייב וא"כ יתחייב גם כאן דהא ל"ע מצוה ונשאר בצ"ע

ובאמת נראה ברור דטעם הרמב"ם הוא משום שאנוס הוא וכמ"ש רש"י במתניתין שם ואף דס"ל להרמב"ם בתינוק שנשבה בין העכו"ם או נתגייר קטן והוא בין העכו"ם שחייב בקרבן ודינו כשוגג וכמ"ש בפ"ב מה"ש ה"ו ובפ"ז שם ה"ב מ"מ כאן ודאי אנוס גמור חשוב לי' וחילוק גדול ביניהם דהתם הא מ"מ אינו מחייב לעשות אשר עשה ושפיר י"ל כמ"ש הרמב"ם שם פ"ה ה"י לחלק בין אנוס ושוגג וז"ל שהשוגג הי' לו לבדוק ולדקדק ואילו בדק יפה יפה ודקדק בשאלות ל"ה בא לידי שגגה ולפי שלא טרח בדו"ח ואח"כ יעשה צריך כפרה אבל זה מה לו לעשות הרי טהורה היתה וכו' אין זה אלא אנוס וכאן נמי כיון שהי' מחויב לשחוט את הפסח ואף בפסח של אחרים כיון דמ"מ מצוה קעביד וכמ"ש ברש"י פסחים ע"ב ע"א דיה בפסח שאין לו קצבה וזה שמצא טלה זה עומד בעזרה כסבור שהוא אבוד מבעליו ושחטו לשם מי שהוא ע"ש והרי מבואר להדיא ברמב"ם שם פ"ב מה"ש ה"ח גבי מילה דפטור מה"ט דזמנו בהול ומבואר שם בכ"מ דגם בלא עשה מצוה פטור מה"ט וכן כתב ג"כ בפ"י מה' תרומות פי"ב דאוכל תרומת חמץ ערה"פ פטור מלשלם הואיל וזמנו בהול ומבואר טעמא דמילתא משום דאנוס הוא עפ"י טעותו ומכ"ש בכה"ג דנמצא טריפה בסתר דודאי מהני ה"ט דאנוס לפוטרו וע' ג"כ בצל"ח פסחים ע"ג שם שכתב דהרמב"ם פוטר גם בשוחט את הפסח לשם אימורי ציבור אף של"ע מצוה כיון דטעה בד"מ שזמנה בהול עיי"ש שהכריח כן ואי קשיא ממש"ש עוד הרמב"ם בספ"ב מה' שגגות הט"ז מי שהי' לפניו בלילי הפסח צלי של פסח ונותר מן הקדשים ונתכוין לאכול צלי שהוא מצוה ושגג ואכל הנותר שהוא חייב אף דלכאורה גם בזה זמנה בהול ופטור מטעם אנוס לדעת הרמב"ם לכאורה הנה כבר עמד בזה בצל"ח בפסחים שם מה ששינה כאן הרמב"ם לשון הגמ' דבגמ' לא נזכר צלי של פסח אלא סתם צלי ואף דודאי מיירי בצלי של קדשים דאל"כ פשיטא דחייב אם לא נתכוין לעשות מצוה באכילתו אבל אכתי אפשר דבשאר קדשים מיירי שזמנן יום ולילה אבל לא בפסח שזמנו בהול ביותר שאינו נאכל אלא בלילה עד חצות ומנ"ל לרבינו שחייב בזה ודמי לתרומה בערה"פ שפטור משום שזמנו בהול ונשאר בצ"ע

וסבור הייתי לומר דמשו"ה מדייק הרמב"ם ונקט דוקא צלי של פסח לפימ"ש התוס' בסוכה מ"ב א' ד"ה מהו דתימא גירסא אחריתא שם בגמ' לחלק בין מ"ע דלולב דלא סגי לי' דלא שקיל לי' ובין מצות אכילת חטאת דאיפשר שיאכלה אחר עיי"ש וע' בשאג"א סי' כ"ו שהכריח כגירסא זו ועי' יבמות מ' ע"א ובתבו"ש סי' כ"ח ס"ק י"ד ושפיר י"ל דמשו"ה נקט הרמב"ם צלי של פסח דודאי מצוה דרמיא עלי' הוא אף דאכילת פסח לא מעכבא מצות עשיית הפסח אבל מ"מ מצות אכיל' הפסח מצוה אחרית' הוא וכנודע ותמוהים בזה ד' המהרש"א בתוס' פסחים ק"ז ע"ב עיי"ש וכונת התוס' הוא שם כפשוטן דמשום ביטול מ"ע ס"ל דל"ה רשע עיי"ש וקצרתי. אמנם בכדי לתרץ משה"ק עוד הצל"ח דהא מצות אכילת פסח זמנה בהול נראה לומר דע"כ מיירי