לפלגות ראובן חלק ג רא

בנזיר לחייב גם את האונס משמע דבעלמא פטור עיי"ש וקצרתי]

והנראה בזה דאף אם נימא דחלוק דין כפרה דצריך באיסורין מדין מזיק דאף למאי דמבואר בתוס' ב"ק ר"פ המניח לחלק דאונס כעין גניבה פטור דקרובה לאונס ואונס כעין אבידה חיב דקרובה לפשיעה יעו"ש ובאיסורין נימא דגם באונס כעין גניבה ג"כ צריך כפרה וכמ"ש ג"כ כה"ג בש"ך חו"מ סי' רצ"א ס"ק ל"ט ליישב קושית התוס' ב"מ מ"ב ע"ב בעובדא דכשותא דפטור משום שלא א"ל מהאי תרמי ומהאי לא תרמי ונתקשו שם מ"ש ממעילה דשליח מעל בכה"ג ותירץ. בש"ך שם דשאני מעילה דאפילו אמר השליח ששגג חיב מעילה וביאר שם דבריו בנתה"מ ס"ק כ"ד דהיינו שבמעילה חיב אפילו בשוגג שהוא כעין גניבה דהיינו קצת אונס משא"כ בש"ח שא"ח רק בקרוב לפשיעה ולא כעין גניבה חזינן מזה דבאיסורין צריך כפרה גם באונס כעין גניבה אבל ודאי פשיטא טובא דאונס גמור גם באיסורין א"צ כפרה כלל [ועיין תוס' ברכות כ"ב ב' ד"ה והא זבח רשעים שכתבו דוקא במקום שהי' יכול להסתפק וכו']: פלג י

ומעתה חייבין אנחנו למשכוני נפשין ליישב ד' התוס' בפסחים ע"ג הנ"ל שכתבו להוכיח מן הסוגיא דגם בשחטו ונמצא טריפה בסתר אינו פטור מטעם אונס דאף לפי"מ שכתבנו לעיל לפרש ד' התוס' הנ"ל דרק אליבא דרב הוא שכתבו כן דס"ל גם בתינוק שנשבה בין העכו"ם דחיב בקרבן אף שג"כ אנוס הוא אבל לר"י ולר"ל ולאביי דס"ל כוותייהו י"ל דגם התוס' מודים דפטור בכה"ג מ"מ אינו מספיק עדיין דמשמע ודאי דהתוס' ס"ל להלכה דאומר מותר חיב בקרבן וכמ"ש במכות ז' ובשבת ס"ח שם דרק מן הגלות הוא דפוטר משום דטובא בשגגה כתיב בהו אבל בקרבן חיב כשוגג וא"כ עדיין י"ל דגם אנוס לחייב בקרבן פי"ז ושם בתומ"צ כתבתי לתרץ ולפרש דברי התוס' הנ"ל דאין כונתם כלל לחייב את האונס במקום שא"א לו לדעת כלל אלא שמדייקי שם דע"כ לאו מטעם אונס פטרינן לי' התם כדמוכח שם בסוגיא דאמרו לר"א חטאת נמי לחייב והיינו משום דסתמא אמרו דנמצא טריפה בסתר פטור דמשמע דאף בגוונא שהי' מקום להסתפק ג"כ מחייב כגון שנראה בה איזה ריעותא וכה"ג ומשו"ה אמרו בגמ' שם דלר"א מחייב חטאת ומתני' מוכחא כן ממה דכייל יחד שחטו ונמצא טריפה בסתר עם הא דנודע שמשכו הבעלים את ידיהם שפטור מפני ששחט ברשות והתם ע"כ רק מטעם טעה בד"מ פטרינן לי' לא מטעם אונס דהא אינו אונס גמור שאיפשר הי' לו לברר אחר דו"ח אף שלא הי מחויב בזה וכמו בנישאת בעדים ומזה דייקא שם בסוגיא דע"כ לאו מטעם אונס פטור לי' רק מטעם טעה בד"מ אבל אה"נ דאונס גמור גם התוס' מודי' דא"צ כפרה והא דנישאת בעדים ג"כ ל"ה אונס גמור דאפשר הי' לברר שיקרן וביותר למ"ש ביה"מ פ"ט מה' אישות וכ"ה ג"כ בח"ס אה"ע ח"א סי' צ"ה ולמד כן מלשון הרמב"ם ספ"ז מה' יסודי התורה דהעדאת עדים אינו בירור גמור אלא שגזה"כ הוא שהתורה האמינתן וע' נחל יצחק סי' פ"א מ"ש בזה ובמק"א הארכתי בזה בע"ה אמנם כל זה דוחק הוא בדברי התוספת וטפי נראה לומר דגם התוספת לא כתבו כן אלא אליבא דר"א לשיטתו וכמו שנאמר דהנה לכאורה משמע מפשטות דברי התוס' שכתבו דע"כ לאו מטעם אנוס פטור אלא משום דטעה בד"מ כדמוכח בגמ' וכו' דתרתי טעמי נינהו אנוס וטועה בד"מ ולענ"ד נראה ברור בע"ה דע"כ מאן דס"ל טעה בד"מ פטור גם בלא עשה מצוה בדבר שזמנו בהול ע"כ דס"ל לדידי' דאנוס פשיטא דפטור דהשתא טועה בד"מ דמ"מ אינו אלא שוגג דאפשר לו לברר הדבר מ"מ פטור אף שלא עשה מצוה משום דכיון שזמנו בהול לפי דעתו וטעותו שרצה לקיים מצוה ואין לו שהות לבדוק ולברר הדבר חשוב מהאי טעמא כאנוס ופטור כ"ש אנוס גמור ודאי דפטור מן הקרבן לדידי' ורק למ"ד דטועה בד"מ היכי דלא עשה מצוה חיב בקרבן אף בדבר שזמנו בהול לדידי' י"ל דחולי גם אונס גמור חיב ג"כ בקרבן ולא ס"ל לחלק בין טעה בד"מ שזמנה בהול ולא הי' לו שהות לברר ובין דבר שא"א לברר אבל לר"י דס"ל בטועה בד"מ ול"ע מצוה פטור משום שזמנה בהול ע"כ דאונס גמור פשיטא דפטור וז"ב מאוד לענ"ד

ומעתה י"ל דגם התוס' לא כתבו כן להוכיח דאינו פטור מטעם אונס אלא לפימש"כ שם אליבא דר"ש ור"א דס"ל טעה בד"מ ולא עשה מצוה דחיב וע"ז הוא שכתבו דע"כ לאו מטעם אנוס פטור היינו שהוכיחו מן הסוגיא דפריך לר"א חטאת נמי לחייב משום דלית ליה טעה בד"מ פטור וע"כ דלדידי' ס"ל להסוגיא דגם אנוס חיב דלא ס"ל לחלק ביניהם אבל ודאי מודי התוס' דלר"י דקייל"ן כותי' דס"ל טעה בד"מ פטור אף בלא עשה מצוה אם זמנה בהול וכמו שיבואר להלן לדידי' ודאי דאונס גמור פשיטא דפטור מן הקרבן וזה נראה נכון מאוד בע"ה

שוב ראיתי בס' נחלת יהושע סי' כ"ד שכתב בשם החמ"ש שהוכיח ג"כ בתשובה יו"ד סי' א' דר"א ס"ל דאינו פטור מטעם אנוס וע"כ מחייב במתני' דרפ"ח דתרומות באשה שהיתה אוכלת בתרומה וא"ל מת בעלך וה"ר מירושלמי פ"ח דתרומות ר' חגא שאל לחברי' מנין לאוכל ברשות שהוא פטור מה בין סבר שהוא חולין ונמצא תרומה שהוא חיב ומה בין סבור שהוא כהן ונמצא ישראל שהוא פטור א"ל מהוראת ב"ד עיי"ש ואין הספר