לפלגות ראובן חלק ג ר

ע"ב ד"ה לר"י וכן ביבמות ל"ד ע"א ד"ה באיסור דר"ש גרסינן בהאי פלוגתא דר"א ור"י גבי תינוקות וכ"ה הגירסא בירושלמי שם ובשבת פי"ט ה"ד ע"ש וע' נוב"י מ"ת אה"ע סי' נ"ד אות ח' מש"כ דבכל נוסחי דילן גרסינן ארשב"א לא נחלקו וכו' ואין זה ר"ש סתם דהוא רשב"י ע"ש] וס"ל לר"ש דגם במצוה שזמנה בהול ג"כ חיב אם לא עשה מצוה וא"כ קשיא לכאורה מה שכתבו. התוס' בעצמם בשבת צ"ג דר"ש פוטר מסברא את היחיד שעשה עפ"י הוראת ב"ד מטעם אנוס ול"צ קרא יעו"ש והא חזינן כאן דס"ל לחייב אליבא דר"ש גם אנוס גמור כמו נמצא טריפה בסתר ודבריהם סתרי אהדדי לכאורה וצע"ג שלא העירו מזה המפרשים ז"ל

אמנם לפי"מ שכתבנו לעיל א"ש מאד שבאמת גם התוס' שם בשבת צ"ג לא כתבו לפטור לר"ש את היחיד שעשה בהוראת ב"ד מטעם אנוס אלא אליבא דאמרי לה שם דאביי אמר לה להאי פלוגתא דתנאי בהא דזה א"י וכו' דאיהו לשיטתו הא ס"ל דאומר מותר אנוס הוא ופטור מן הקרבן דאף למ"ש התוס' בשבת שם דלאו מטעם אנוס פטור מן הקרבן רק ממעוטא דקרא סוף סוף הא מיהת ס"ל לאביי דאומר מותר פטור מן הקרבן ולשיטתו שפיר י"ל ג"כ בטעמא דר"ש אף שאין לו קרא לפטור את היחיד שעשה בהוראת ב"ד מ"מ י"ל דפטור מן הסברא כמו אומר מותר וכמו תינוק שנשבה בין העכו"ם ואיפשר נמי דהתוס' כאן בשבת קיימי בשיטת רש"י לעיל דטעם אומר מותר דפטור מן הקרבן הוא משום אנוס ולאביי לשיטתו הוא דמקיימי התוס' את הגירסא הנ"ל דר"ש ל"צ קרא לפוטרו אבל מודי מיהו גם התוס' ז"ל דאה"נ דלאיכא דאמרי שם בהוריות ג' ע"ב משמי' דרב בטעמא דר"ש דפוטר משום דאומר הי' ר"ש כל הוראה שיצאה ברוב ציבור יחיד העושה אותה פטור ודאי דס"ל לר"ש דיחיד העושה עפ"י הוראת ב"ד חיב ולרב לשיטתו דס"ל בשבת ס"ח ע"ב דתינוק שנשבה בין העכו"ם חיב ודאי דלא פשיטא לן כ"כ מן הסברא לפטור את היחיד שעשה עפ"י הוראת ב"ד אי לאו מיעוטא דקרא ושפיר י"ל דגם אנוס חיב בקרבן לדידי' וא"ש דבריהם שם בפסחים שכתבו לדון אליבא דר"ש דבשחטו ונמצא טריפה בסתר אינו פטור מטעם אונס והיינו כאיכא דאמרי משמי' דרב בהוריות שם דלפי"ז גם יחיד העושה בהוראת ב"ד חיב אליבא דר"ש וכנ"ל ודו"ק

והנה בשו"ת פמ"א ח"ב סי' מ"א כתב באחד שאכל עוף ואח"כ מצא בו אחד מח"י טריפות שא"צ כפרה על מה שאכל וה"ר מד' התוס' ביצה כ"ה בד"ה אורח ארעא דלאחר הפשט וניתוח ודאי א"צ כפרה כיון דא"צ לבדוק אחר הטריפות עיי"ש ושם בח"ג סי' נ"ט הוסיף עוד להביא ממתני' מפורשת בהא דפסחים ע"א שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור מחטאת משום דהוי אונס הרי דאונס א"צ כפרה עיי"ש

וכבר העירותי להקשות על דבריו מד' התוס' שם בפסחים ע"ג הנ"ל שהוכיחו מן הסוגיא דע"כ לאו מטעם אונס הוא דפטר לי' עיין מה שנדפס בשמי בחוברת תומ"צ ש"ז חו"ב סי' ג' דלכאורה ד' התו' תמוהים ממש"כ התוס' בעצמם בר"פ החולץ ד' ל"ה ע"ב ד"ה ונמצאת דבכונס את יבמתו לאחר ג' ולא הוכר עוברה פטור מקרבן מטעם אונס ואף דבנישאת בעדים אמרינן ביבמות צ"א דאם בא בעלה אח"כ חייבת בקרבן אף דלא הוי לה לאמתוני ולבדוק אחר העדים מ"מ אין זה אונס גמור כיון שאיפשר הי' לברר אף שאינה מחויבת לברר אבל אונס גמור כמו נמצא טריפה בסתר ודאי דמיפטר מטעם אונס לכאורה

וראיתי לדו"ז הגאון הצדיק ר' שמעון הזרחי זצ"ל בספרו נחלת שמעון שנתקשה ג"כ בד' התוס' הנ"ל בסי' כ"ג ובסי' מ"ז ומסיק שם בדעת התוס' דס"ל דגם אנוס חיב בקרבן באם נתברר למפרע שהי' איסור בשעה שעבר ע"ז מכיון שאם הי' יודע בשעת מעשה שהוא אסור הי' פורש מידיעתו וה"ט דנישאת בעדים שחייבת בקרבן ורק ראתה דם שלא בשעת וסתה פטור משום שא"א הי' כלל לדעת את העתידות שתטמא אח"כ וכמ"ש התוס' ר"פ החולץ לענין חליצת מעוברת דל"ש אם יבוא עלי' ויאמר בדבר העתיד [וכה"ג עיין ג"כ בתוס' מנחות ס"ד א' ד"ה ואפילו] וכן כונס את יבמתו לאחר ג"ח ונמצאת מעוברת שאפילו יבוא אלי' ויאמר שהוא עתה מעוברת מ"מ א"א לידע אם תלד ב"ק ואכתי מה"ת בת יבום היא ואין כאן עבירה בשעת מעשה משא"כ כונס תוך ג' דהו"ל לאסוקי אדעתי' וכו' אבל שחט את הפסח ונמצא טריפה בסתר חיב בקרבן משום שאם יבוא אלי' בשעת שחיטה ויאמר שהוא טריפה הי' פורש ואינו שוחט וכן באו עדים שמת בעלה ונישאת ובא בעלה חייבת בקרבן שאין האונס אלא מחמת חסרון ידיעת הענין כמו שהוא באמת עיי"ש שהאריך בדברים נכונים ולפי דבריו ז"ל בביאור ד' התוס' פסחים הנ"ל גם בנידון הפמ"א ז"ל יצטרך כפרה לשיטת התוס' הנ"ל אף שאנוס גמור הי' וא"א הי' לי' לברר כלל ולענ"ד הנה דו"ז הגאון הצדיק ז"ל לרוב צדקתו נטה להחמיר גם על האונס הגמור שיצטרך כפרה אבל אינו נראה כלל ופשטות כל הני מקומות מורין להיפוך [ושם בסי' כ"ג אות י' יצא לדין דאפשר דאין האנוס פטור מקרבן כלל דלא אשכחן בת"כ מיעוט לאנוס גבי קרבן כדמצינו גבי שבועות האדם בשבועה וגבי גלות שגגה יתירא משא"כ לענין קרבן עיי"ש. ובמחכתה"ר אישתמיט ממנו לפי שעה מ"ש בר"מ פ"י מה' שגגות ה"ח דבכ"מ פטור האנוס מן הקרבן ובכ"מ שם מביא תוספתא מפורשת בפ"ק דכריתות דמדכתיב קרא