לפלגות ראובן חלק ג קצח

בהוראת ב"ד פטור ולמה שתקו רבותינו הראשונים ז"ל שם בשבת צ"ג ולא הביאו כולם מהא דיבמות הנ"ל ומה יענה רש"י ז"ל דגריס בדר"ש דס"ל ביחיד שעשה בהוראת ב"ד דחייב והא מפורש להיפוך בהא דיבמות הנ"ל דפוטר ר"ש יחיד שעשה בהוראת ב"ד וכנ"ל וצ"ע לכאורה

וראיתי אני בס' באר שבע שם בהוריות ד' ג' שהקשה במש"ש ר"נ אמר שמואל זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב והקשה א"כ למה לא דחה ר"נ למתניתין דר"פ האשה רבה דקתני ניסת עפ"י ב"ד פטורה מן הקרבן דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור כמו שדחה אותה זעירי שם מטעם אחר וקאמר ליתא למתניתין מדתני בי מדרשא וכו' ותירץ שם ושמא י"ל דר"נ גופי' לא ס"ל לענין הלכה כשמואל עכ"ל ולענ"ד לק"מ לפי מה שהבאנו לעיל את הסוגיא דיבמות שם צ"א דר"נ גופי' מוקי לסיפא דמתניתין כותי' דר"ש כמ"ש גנבא גנובי ל"ל אי ס"ל כר"ש וכו' דשמעתיך כר"ש אזלא ומודה ר"נ דר"ש ס"ל יחיד שעשה בהוראת ב"ד דפטור ומ"מ אין לדחות מה"ט דברי ר"ש במתניתין משום דרבנן פליגי עליו וכמ"ש כה"ג בחולין ט"ו משום דס"ל כר"י מאן דתני כר"מ משתיק לי' ורק זעירי דחי לה שפיר שם ביבמות צ"ב דליתא למתניתין מדתני בבי מדרשא דאין זה הוראה אלא טעות והיינו דס"ל לזעירי דלכו"ע חיב בכה"ג וליתא למתניתין ור"נ דס"ל התם דהוראה היא אף דנימא דס"ל לר"נ כמ"ש בהוריות משמי' דשמואל דחכמים ס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב מ"מ אין לדחות למתניתן דאתיא כר"ש וס"ל פטור משום שחכמים פליגי עלי' וז"פ וברור

נשוב לדקמן דהא מיהת ודאי קשיא דהא מפורש ביבמות שם דר"ש ס"ל יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור וקשיא לגי' רש"י ז"ל דגריס שם בשבת צ"ג להיפוך דר' שמעון ס"ל חייב וכנ"ל: פלג ח

ולחומר הנושא עלינו להרחיב דברים בע"ה בישוב הסוגיות ותחלה. נבאר סוגיא דשבת צ"ג הנ"ל דהנה המתבאר מן הסוגיא שם דע"כ לית לי' לר"ש קרא לפטור את היחיד שעשה בהוראת ב"ד דהא מיבעי שם לר"ש תרי מיעוטי לשנים שעשאו חד בזה יכול וזה יכול וחד באינו יכול ואינו יכול ומעתה א"א לפטור אותו אליבא דר"ש אלא מסברא וכמש"ש בתוס' דל"צ קרא ומשום דאנוס הוא אבל אי נימא דהאי סברא דאנוס ל"מ לפטור אותו מן הקרבן אז ע"כ עלינו לומר דס"ל לר"ש דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב כיון דאין לו קרא למעטו מן הקרבן ומעתה נראה לומר ביישוב גירסת רש"י ז"ל דאזיל לשיטתו דהנה מבואר כאן בסוגיין דר"י קאמר לה משמי' דרב ומצינו לרש"י ז"ל דע"כ ס"ל אליבא דרב דגם אנוס חייב בקרבן דהנה לעיל בשבת ס"ח ע"ב מצינו דפליגו רב ושמואל עם ר"י ור"ל בתינוק שנשבה לבין העכו"ם וגר שנתגייר בין הנכרים דרב ושמואל מחייבי בקרבן ור"י ור"ל פוטרים אותו מן הקרבן ופירש"י ז"ל בטעמא דר"י ור"ל משום דס"ל דאומר מותר אנוס הוא ובתוס' שם השיג ע"ז משום דאמר התם דטעמייהו כמונבז וטעמא דמונבז מפרש לקמן דיליף מקרא אבל אומר מותר חייב בקרבן עיי"ש אמנם עיין בס' חוט המשולש להגר"ח מוואלאזין זצ"ל בסי' י"ג שכתב לתרץ קושית התוס' הנ"ל דס"ל לרש"י ז"ל דגם טעמא דמונבז הוא משום אנוס דמקרא לא מוכח רק דמחייב גם בהיתה לו ידיעה בשעת מעשה אבל לא דמיפטר בשלא ידע כלל וע"כ מטעם אנוס הוא דאבנין אב ודאי לא סמיך וכמש"ש רש"י ז"ל בד"ה מ"ט משום דהא שוגג חילוף דמזיד הוא עיי"ש [אמנם עיין חי' הר"ן והרמב"ן ז"ל שכתבו לפרש דס"ל למונבז דאהני לי' בנין אב לפטור כל שאין לו ידיעה כלל מתחלה ואהני הקישא לחייב אעפ"י שיש לו ידיעה בשעת מעשה וכו' עיי"ש] עכ"פ ס"ל לרש"י ז"ל דטעמא דר"י ור"ל דפטרי מן הקרבן הוא משום טעמא דאנוס וממילא שמעינן דרב ושמואל דפליגי ומחייבי את התינוק שנשבה בקרבן ע"כ דס"ל דגם אומר מותר אף דאנוס הוא מ"מ חייב בקרבן ושפיר י"ל דרש"י כאן לשיטתו אזיל ומקיים האי גירסא אליבא דרב דאיירי כאן דס"ל לר"ש דיחיד שעשה בהוראת ב"ד דחייב כיון דלית לי' מעוטא לפטור מן הקרא אין לפוטרו מן הסברא מטעם אנוס אליבא דרב לשיטתו וכנ"ל

ואף דרש"י בעצמו ס"ל להלכה במתני' דריש כריתות דאומר מותר אנוס הוא ומיפטר היינו משום דס"ל כאביי במכות ז' ע"ב ושם ט' ע"א דס"ל דאומר מותר אנוס הוא וכר"י ור"ל דס"ל גם בתינוק שנשבה בין העכו"ם דפטור וע' בחוט המשולש שם מ"ש לתרץ עפי"ז קושיות התוס' במכות ז' שם שהקשו על אביי מהא דתינוק שנשבה דחייב בקרבן ומתרץ לה שם בפשיטות די"ל דאה"נ דאביי ס"ל כר"י ור"ל דאומר מותר פטור גם מן הקרבן וכדמשמע מלשון רש"י ז"ל שם שכתב דר"י ור"ל ס"ל אומר מותר אנוס הוא ולא שגגה משמע להדיא דכיון להא דאביי דממעט אומר מותר מבשגגה מטעם אנוס עיי"ש אבל אליבא דרב דס"ל דחייב שפיר פירש כאן רש"י לדידי' דס"ל לר"ש דמסברא חייב וכנ"ל

ויש להוסיף עוד וליישב עפי"ז מה דקשיא לן בסוגיא דפסחים ע"ג דהנה בתוס' שם ע"ג ע"א ד"ה שחטו הקשו למה פטור בנמצא טריפה בסתר והלא לא עשה מצוה ומתניתן אוקימנא כר"ש דמחייב אפילו לר' יהושע היכי דלא עשה מצוה וליכא למימר דהכא פטור משום דחשבינן לי' כאנוס דע"כ לאו מטעם אנוס פטור לי' אלא משום דטעה בד"מ כדמוכח בגמ' דפריך אי ר"א חטאת נמי מחייב דהא לית לי' טעה בד"מ פטור ותי' ר"י דכ"ז מדברי ר"מ עכ"ל: