לפלגות ראובן חלק ג קצז

אחת תחטא בעשותה תחטא חד למעוטי זה עוקר וזה מניח וחד למעוטי זה יכול וזה יכול וחד למעוטי זה א"י וזה א"י ור"י ס"ל דחד מיעוטא אתי למעט יחיד שעשה בהוראת ב"ד דפטור ור"ש ס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב עיי"ש ברש"י שכתב דר"ש לטעמי' דס"ל כן בהוריות דחיב ובתוס' שם דחו גירסת רש"י דאדרבא תנן להדיא בהוריות ד' ג' הלך ועשה על פיהן בין הביאו כפרתן וכו' ר"ש פוטר ומפרש טעמא משום דתולה בב"ד אנוס הוא ולכן גרסי שם בתוס' דר"ש ס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד ל"צ קרא ועיין בחידושי הרשב"א מ"ש ליישב גירסת רש"י ז"ל מקושית התוס' דשאני התם בהא דהוריות שכיון שחזרו בהן וידעו שטעו ידיעתן כידיעתו דמי או משום דהתם הא איכא כפרה והכא ליכא כפרה וכו' עיי"ש בשם הגאונים דגרסי כגירסת התוס' דס"ל לר"ש דפטור משום דאנוס הוא ובהגהת זאב בן ארי' זצ"ל כתב ליישב קושית התוס' דהתם הא מיירי שכבר עשו רוב הצבור עפ"י ב"ד קודם שידעו שטעו וכדתנן התם בין שהביאו כפרתן וכו' וכדאמרינן שם בגמ' איכא דאמרי אמר ר"י אמר רב אומר הי' ר"י כל הוראה שיצאה ברוב הציבור יחיד העושה אותה פטור אבל יחיד שעשה בהוראת ב"ד ס"ל לר"ש דחיב וכ"ז מבואר יפה בד' הראב"ד ס"פ י"ד מה' שגגות עיי"ש ובכ"מ ונראה דגם התוס' לא הקשו אלא מלישנא קמא דשם דאר"י אמר רב מ"ט דר"ש הואיל וברשות ב"ד הוא עושה דמשמע דאפילו יחיד שעשה נמי פטור הואיל וברשות ב"ד עשה ומ"ש התוס' טעמא תולה בב"ד אנוס הוא ליתא כן בהדיא שם אלא שהתוס' מפרשים כן דמש"ש הואיל וברשות ב"ד עשה טעמא הוא משום דאנוס הוא ולגירסת רש"י ז"ל טעמא דתלמודא הכא אזלא אליבא דלישנא בתרא ואליבא דל"ק נאמר כסברת התוס' דאליבא דר"ש יחיד שעשה בהוראת ב"ד דפטור ל"צ קרא ועיי"ש עוד מ"ש ליישב גירסת רש"י גם ללישנא קמא שם בהוריות והנה כבר קדמו בכ"ז בס' באר שבע שם בהוריות ד' ג' ע"ב ומביא ג"כ דכה"ג ממש פירש הראב"ד לד' הרמב"ם בס"פ י"ד מה"ש וגם בב"ש שם רצה ליישב גירסת רש"י גם אליבא דלישנא קמא בהוריות שם ולומר דאי לאו משום שרוב הצבור עשו בהוראת ב"ד שכבר נתחייב ב"ד בפר וכו' לא הי' פוטר ר"ש מטעם דעשה ברשות ב"ד דס"ל לר"ש דיחיד שעשה בהוראת ב"ד דחיב אלא שהביא דרש"י בעצמו שם בהוריות פירש להדיא בלישנא קמא דס"ל לר"ש דיחיד שעשה בהוב"ד פטור וכתב שאינו יודע מנ"ל ועוד הקשה שם דא"כ לא הוי משתמיט רב יהודה ור"נ מלומר על משנתנו לעיל בריש פרקין זו דברי ר"ש כמו שאמרו זו דברי ר"מ ור"י ונשאר בצ"ע עיי"ש. אמנם מצאתי תירוץ אמיתי לקושיתו זאת בתוס' הרא"ש שנדפס בש"ס ווילנא בריש הוריות ד' ב' ע"ב שהקשה שם ג"כ הא דל"ק זו דברי ר"ש השנוי במשנתנו ד' ג' ע"ב הורו ב"ד וידעו שטעו וחזרו בהם וכו' ר"ש פוטר אלמא ר"ש פוטר התולה בב"ד אפילו אחר שחזרו בהם והביאו כפרתן וכן ר"א ור"ע וב"ע כולהו ס"ל התולה בב"ד פטור ותירץ שם משום דעיקר דברי האמוראים הוא למצוא חכמים דמחייבי. ומשו"ה קאמר ר"י זו דברי ר"י אבל חכ"א וכו' משום דמייתי ב' ברייתות דפליגי וגם ר"נ אשכח ברייתא דפליגו בה ר"מ ורבנן בהא אבל לא אשכחן תנא דפליג על ר"ש דמתני' עיי"ש וזה נכון מאוד. וס"ל להרא"ש ז"ל לדייק ממתניתין דר"ש פוטר התולה בב"ד אפילו אחר שחזרו בהם והביאו כפרתם ופשיטא לי' לפרש דכ"ש שפוטר ר"ש יחיד שעשה בהוראת ב"ד בשלא חזרו בהם וכן נראה להדיא מלישנא דהתו"כ ויקרא פ"ז עיי"ש אות ב' דקתני כיצד הורו ב"ד לעבור וכו' יכול יהי' חיב ת"ל נפש תחטא וכו' ה"א ג' מיעוטים העושה עפ"י עצמו חיב ולא העושה עפ"י הוראת ב"ד. עוד שם באות ב' ור"ש מוסיף הורו ב"ד וידעו שטעו וחזרו בהם בין משהביאו כפרתן וכו' ה"ז פטור ור"מ מחייב ומשמע להדיא דכ"ש דמודה ר"ש ברישא דפטור היכי שלא עשו רוב הצבור על פיהם שהרי ר"מ דפליג בסיפא פוטר ג"כ ברישא כמ"ש בריש הוריות דס"ל לר"מ דיחיד שעושה בהוראת ב"ד דפטור וכ"ש ר"ש דפוטר בסיפא ודאי דס"ל ברישא דפטור אמנם מד' התו"כ לא תיקשי לפימ"ש ברש"י זבחים מ"א ערב דכל תו"כ קרי תנא דבי רב וכ"ה ברש"י ותוס' ברכות י"ח ע"ב ושפיר י"ל כמ"ש בב"ש הנ"ל דזה תלי בהני תרי לישני דרב דקאמרי טעמא דר"ש דמתניתין שם בהוריות ג' ע"ב דפוטר אי משום דהואיל וברשות ב"ד הוא עושה או כמ"ש בלישנא בתרא דאומר הי' ר"ש כל הוראה שיצאה ברוב צבור יחיד העושה אותה פטור וי"ל דברייתא דתו"כ הנ"ל קיימא לפי לישנא קמא דרב הנ"ל דס"ל דר"ש לעולם פוטר יחיד שעשה בהוראת ב"ד

אמנם מה מאוד קשיא לי על רבותינו הראשונים רש"י ותוס' והרשב"א ז"ל בשבת צ"ג הנ"ל שלא הביאו כולם מאי דתנינן להדיא ביבמות פ"ז ע"ב. האשה שהלך בעלה למדה"י ובאו ואמרו לה מת בעלך וניסת וכו' ר"ש אומר ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה וכו' ניסת על פי ב"ד תצא ופטורה מן הקרבן לא ניסת עפ"י ב"ד תצא וחייבת בקרבן יפה כח ב"ד שפוטרה מן הקרבן וברש"י שם דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור ומבואר שם ג"כ בד' צ"א ע"א דסיפא דמתניתן ר"ש הוא דקתני לה עיי"ש בגמ' נישאת שלא ברשות אר"ה אמר רב הכי הילכתא וא"ל ר"נ גנבא גנובי ל"ל אי ס"ל כר"ש אימא הלכה כר"ש ושם בגמ' הלכה מכלל דפליגי וכו' הרי להדיא דס"ל לר"ש דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור וכן מסיק שם ע"ב רבינא אמר לענין קרבן קתני עשו ב"ד בהוראתן כזדון איש באשה ולא מייתא קרבן ופירש"י משום דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור וכן מבואר שם בתוס' ד"ה רבינא אמר דהכי אית לי' לר' שמעון דיחיד שעשה