לפלגות ראובן חלק ג קצה

הרמב"ן ז"ל דהא לפירש"י ז"ל ע"כ לומר דכל היכי דאיכא למיקם אטעמא אף בס' אין מתירין עד דטעים לי' קפילא והיינו כלכית באלפס וכו' א"כ פילא לא בא אלא להחמיר דע"כ בששים שיערוה ואם לא הי' שם קפילא הי' מותר א"כ היכי מוכיח מינה רבא דסמכינן אקפילא להקל עיי"ש ולהנ"ל א"ש כיון דכאן מיירי בסכנתא דל"מ לי' שיעור ששים אפילו בדיעבד עד דטעים ליה קפילא ולא מרגיש טעמא נמצא דבזה מהני טעימת קפילא להקל גם בדאיכא ששים ושפיר יליף רבא מכאן דסמכינן אקפילא להקל באיסורין אפילו בפחות מששים וז"נ

ועפי"ז אמרתי ג"כ לדחות ראיות הב"מ ז"ל שהביא בחי' הגרעק"א ז"ל ביו"ד סי' ק"ז ס"ק א' להוכיח דדג טמא עם דג טהור שוים בטעמא ממ"ש רש"י ז"ל לפרש כלכית בקדירה של בשר ואמאי לא פירש של דגים דמצוי יותר והוכיח מזה דדג בין הדגים שוים בטעמא וא"א להטעימו לקפילא יעו"ש ולהנ"ל נדחית ראי' זו בפשיטות שרש"י ז"ל מדייק לפרש דמיירי בסכנתא כדי לתרץ קושית הרמב"ן ז"ל הנ"ל וקושית הכרו"פ מאי דפשיט דין בב"ח משארי איסורין ומשו"ה מפרש דמיירי כאן מדין סכנתא דחמירא ומ"מ סמכינן אקפילא דצריך לן נאמנותו של קפילא גם ביותר מששים לפי"ז וכנ"ל וי"ל עוד בזה וקצרתי]: פלג ו

ולפי זה נראה לענ"ד דיש לומר דר' מאיר ור' שמעון דפליגי בדין נטל"פ אי אסרה תורה גם קדירה שאינה בת יומא או לא אזלי לשיטתם דהנה ידוע מש"כ גדולי האחרונים ז"ל בפלוגתת רבותינו הראשונים ז"ל בדין סד"א אי לחומרא הוא מה"ת אי לקולא שהרשב"א ז"ל הקשה על שיטת הרמב"ם ז"ל מהא דחייבין א"ת על הספק ותירצו ז"ל דבאמת בהכי הוא דפליגי דלמ"ד דל"ב ח"א מב"ח וגם על חתיכה אחת דלא איקבע איסורא ס"ל גם כן דחייבין א"ת לדידי' על כרחך ס"ל דספיקא דאוריתא הוא מה"ת לחומרא ורק למ"ד דסבירא לי' דא"ח א"ת אלא על ח"א מב"ח לדידי' ס"ל כמ"ש הרמב"ם ז"ל דסד"א הוא מה"ת לקולא ורק היכי דאיקבע איסורא הוא דחייבין א"ת אבל לא בספק דעלמא עיין מהרי"ט חיו"ד סי' א' מה שמיישב עפי"ז קושית הרשב"א בתורת הבית שהקשה על שיטת הרמב"ם הנ"ל מהא דחייבין א"ת על הספיקות [ועיין קרבן עדה בירושלמי פ"י דיבמות ה"ג מה שתמה על קושית הרשב"א הנ"ל דלק"מ משום דחיוב א"ת שאני דכל דלבו נוקפו אמרה תורה להביא א"ת וכ"כ שם ג"כ בציון ירושלים עיי"ש אמנם אין דבריהם צודקים בזה וכמ"ש בס' נחלת יהושע סי' כ"ד לדחות דבריהם דרק התם בירושלמי דאיירי בשנים אמרו אכל חלב ושנים אמרו לא אכל שפיר אמרו דמביא א"ת משום האי סברא שכן אפילו אמר לבי נקפני מביא א"ת דשמא אכל באמת וחטא ומה בכך ששנים אומרים לא אכל אבל כאן בחתיכה ס' חלב ס' שומן שפיר הקשה הרשב"א אי נימא כשיטת הרמב"ם דהתורה התירה זאת לכתחלה ואין בזה עון וחטא כלל האיך נימא שיתחייב א"ת כיון דרחמנא שרי' וז"פ וע"כ כמ"ש המהרי"ט דבזה גופא פליגי הני תנאי ולמ"ד דחיב א"ת גם על חתיכה אחת ע"כ דס"ל סד"א לחומרא מה"ת ודו"ק ועי' ג"כ בש"ש ש"א פ"א ואכמ"ל]

והנה מצינו לר"מ דס"ל להדיא בכריתות י"ח דגם בחתיכה אחת חייבין א"ת ונמצא דלפי"ז ס"ל סד"א לחומרא מה"ת וכמו שהוכיחו ג"כ האחרונים ז"ל ממאי דס"ל נמי לר"מ דחיישינן למעוטא להנך דס"ל דמדאוריתא חייש למעוטא מכ"ש בספק השקול והנה כי כן שפיר ס"ל לדידי' דבאמת גם נטל"פ אסור ואמרינן דסתמא אסרה תורה לכל הקדירות ואף דיש להסתפק בכל אחת מהן שמא נשתמש בה בדברים המותרים מ"מ אסורין הן מספק דהא סד"א לחומרא מה"ת וס"ס ל"ש לדידי' כיון דס"ל דנטל"פ ג"כ אסור ואין כאן אלא ספק אחד ואסור וכמשנ"ת לעיל בע"ה לא כן מצינו בדעת ר"ש דס"ל בכריתות כ"ג דהיכי דהי' מתחלה ב' חתיכות ואח"כ ניטל או נאכל א' מהם ואח"כ אכל השני את השני' דחיב א"ת ומשמע דדוקא בכה"ג שהי' תחלה ב"ח ואיקבע איסורא הוא דחיב א"ת אבל על חתיכה אחת מתחלתה פטור הרי דס"ל סד"א לקולא מה"ת [ומ"מ עדיין אינו מוכרח זה רק אליבא דר"נ דס"ל בכריתות י"ח טעמא דבעינן ב"ח משום איקבע איסורא דכאן נמי איקבע איסורא אבל בלא"ה פטור הא מיהת למ"ד טעמא דב"ח משום מצות ע"כ דס"ל לר"ש נמי דגם בחתיכה אחת חייב דהא כאן בשעת אכילה לא קרינן בי' מצות וכן טעמא דר' זירא ל"ש ג"כ בכה"ג דהא השתא א"א לברר איסורו וע"כ דלדידהו ס"ל לר"ש דגם בח"א חייב א"ת לעולם ורק לטעמא דר"נ לחוד שייך לומר דרק בכה"ג חייב משום דאיקבע איסורא וכנ"ל וכמבואר להדיא כן בכריתות שם י"ח ע"א דהיינו דאיכא בינייהו בין טעמייהו דהני אמוראי יעוי"ש ובתוס' סוכה ו' ע"ב ד"ה ור"ש נקטינן מזה דלר"נ ע"כ ס"ל לר"ש דסד"א מה"ת לקולא וא"ח א"ת רק במקום שאיקבע איסורא ולטעמא דאינך אמוראי שפיר י"ל דס"ל לר"ש דסד"א הוא לחומרא מה"ת וכן גם בהא דחיישינן למיעוטא מצינו ג"כ תרי לישני אליבא דר"ש ביבמות ס"ז אי חייש ר"ש למעוטא או לא עיי"ש ועיין בדברינו שלהי סוכה ודו"ק ועמ"ש עוד לקמן כה"ג בשיטתא דרב בע"ה והדברים מוכרחים ודו"ק כי קצרתי] וא"כ ע"כ א"א לומר אליבא דר"ש דנטל"פ אסור והתורה אסרה בסתמא כל הקדירות דהא אף אי. נימא דנטל"פ אסור ואין להסתפק בספק שמ אב"י מ"מ עדיין יש להסתפק שמא לא נשתמשו בה