לפלגות ראובן חלק ג קצד

לאיסור בב"ח על אינך איסורים ושפיר יליף מכלי מדין דטכע"ק גם גבי כלים אסור מה"ת דא"ל דטכע"ק ל"ד אלא שהצריכה תורה הגעלה בכלי מדין משום איסור בב"ח דבזה לא חמור בב"ח משארי איסורים וע"כ דגם טכע"ק בכל איסורים אסור מה"ת ודו"ק

וכבר העיר בזה הכרו"פ סי' צ"ח סק"ב להסתפק בדין זה ובתחלת דבריו שם ר"ל דלמ"ד טכע"ק ל"ד איפשר דבלוע בכלי גם בב"ח מותר מן התורה ומוכיח שם כן ממ"ש הרשב"א בחי' לחולין בשמעתתא דטכע"ק דלרש"י ז"ל אם נתחבה כף של איסור בתוך תבשיל או כף חולבת בתוך יורה של בשר וכן להיפוך וכו' וקודם שהספיק לשער אם יש בו ששים נשפך וכו' הולכים להקל ומתירין מספק דהו"ל ספיקא דרבנן הרי דבלוע בכלי גם בב"ח ס"ל לרש"י ז"ל דאינו אלא מדרבנן עיי"ש מ"ש לתרץ עפ"י משה"ק שם על פשיטותא דרבא בחולין ד' צ"ז לדין בב"ח דסמכינן אקפילא ארמאה מהא דהתיר ר"י לסמוך אקפילא בעובדא דכילכית באלפס. והא בב"ח בודאי לכו"ע טעכ"ק דאוריתא והיכי פשיט לה משארי איסורין להני רבוותא דס"ל טכע"ק ל"ד ותירץ עפ"י הנ"ל דבליע בכלי אפשר דגם בב"ח ל"ד עיי"ש שמסתפק בזה די"ל ג"כ להיפוך דגם למ"ד דטכע"ק ל"ד מ"מ י"ל דאיסור הבלוע בכלי אסור מה"ת עיי"ש [ובאמת לא ידענא למה לא ניחא ליה להכרו"פ ז"ל מש"ש תחלה לתרץ קושיא זו עפ"י מה שפירש רש"י ז"ל שם כלכית באלפס של בשר דהוא סכנתא וחמירא מאיסורא וי"ל דבזה לכו"ע אסור מה"ת והאחרונים ז"ל פליגי אי מהני ששים בסכנתא עי' יו"ד סי' קט"ז בט"ז ונקוה"כ שם ובתו"י סי' ס"ד ושבו"י ח"ב סי' ק"ד הסכימו להקל ועיי"ש בפר"ח מה שהעיר מהא דפירש"י ז"ל כלכית בקדירה של בשר א"כ מוכח דגם בסכנה מהני ששים עיי"ש מ"ש עוד מפסחים ע"ו ע"ב מר בר"א אמר אפילו במלחא נמי אסורה משום סכנה הרי דגם ריחא אסור בסכנתא אף דזה גרע ממשהו ע"ש אמנם להמחמירים דל"מ ששים בסכנתא ע"כ ס"ל דמהא דכלכית שנפל בקדירה של בשר אין ראי' כלל להקל דאינהו ס"ל דעיקר ביטול איסור בששים אינו אלא מדין רוב שהרי מצינו דאיכא נמי דברים שנ"ט גם במאה ומאתים ע' חולין צ"ט ע"ב ושם ע"א גבי הא דגריסים שנתבשלו עם העדשים אלא דחכמים שיערו שברוב הפעמים אינו נותן טעם בששים והלכו בו אחר הרוב במקום דליכא למיקם אטעמא וה"ט דס"ל לרש"י ז"ל דבמקום דאיכא למיקם אטעמא אף בששים אין מתירין עד דטעים לי' קפילא עיין בחי' הרשב"א חולין ד' צ"ח ע"א וע"כ ה"ט דרש"י ז"ל משום דס"ל דטעמא דביטול בששים אינו אלא מדין רוב ובמקום דאיכא לברורי לא אזלינן בתר רובא וה"ה בזה כיון דאיתחזק איסורא בתבשיל זה ומה"ט י"ל דס"ל להמחמירים דל"מ ששים בסכנתא דחמירא מאיסורא ולא אזלינן בסכנתא בתר רובא. כמ"ש רש"י ז"ל בחולין ד' י' ע"א ד"ה ואין ע"ש לכן לעולם יש לחוש דילמא יהיב טעמא גם ביותר מששים הא מיהת אם טעים לי' קפילא ארמאה ואומר דאין כאן שום טעם נרגש ודאי דמותר וא"כ אזדא לה הוכחת הפר"ח ז"ל מהא דכלכית בבשר דגם אם נימא כמ"ש להוכיח מהא דפסחים ע"ו דאינו בטל סכנתא בששים מ"מ כאן ודאי שרי כיון דלא יהיב טעמא. ומיושב עפי"ז משה"ק שם בחי' הרשב"א ז"ל על פירש"י בשם **(עולה והא איסור טריפה לקרבן אינו בלאו כמבואר במנחות ה' מכל הני קראי דמייתי שם להוציא את הטריפה וא"כ גם לדידהו תיקשי הא באיסור עשה גם הם מודים דמותר מה"ת עיי"ש מ"ש בזה לענ"ד י"ל בפשוטו דים בפרמ"ג לא כתב כן אלא באיסור עשה אבל לא בספק מצות עשה ובספק מ"ע פשיטא להו דאזלינן לחומרא כמו באיסור ל"ת ואדרבא מבואר באחרונים די"ל דבספק מ"ע גם להרמב"ם אזלינן לחומרא מה"ת וכמו שנדברנו מזה בשלהי מ' עירובין וכאן נמי הא ספק הוא אם מקיים המצוה בהקרבת הקרבן דאף אם אין איסורו אלא בעשה הא מיהת מתמעט מקרבן והו"ל ספק אי מקיים מצות הקרבת קרבנו ושם כתבנו להעיר שבאמת לפי"ז מתורץ קושיתם הנ"ל גם לשיטת הרמב"ם עיי"ש ומה זה דמיון ספק איסור עשה לספק קיום מצות עשה

וכן יש להתפלא על מש"ש בש"א שם דלפי"ד הפרמ"ג הנ"ל נדחות ראיית המהרי"ט מש"כ לה"ר לשי' הר"מ ממאי דאמרינן בביצה ד' ח' כוי אין שוחטין אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו ומפרש רבא דאפר כירה דעתו על הודאי ואין דעתו על הספק ואי ס"ד דמה"ת יש להחמיר עה"ס למה אין דעתו עה"ס וא"נ דבעשה גם הם מודים דספק מותר מה"ת לק"מ עיי"ש וג"ז אינו מן הענין והתם הא ספק מצוה הוא ולא ספק איסור עשה ודא ודאי קשיא למש"כ שלהי עירובין דבספק מצוה גם הרמב"ם מודה אמנם כבר תי' יפה לקושיא זו בשעה"מ פ"ט מה' טו"מ דאע"ג דמה"ת חייב לכסות מספק מ"מ הרי איפשר לכסותו בערב ולא מיעקרא מצות כיסוי כלל וטעי וסבר דכיון דמספק הוא לא מחייב לקיים מצות כיסוי לאלתר כמו שמחויב על הודאי עיי"ש שמוכיח משם גופא להיפוך דס' אסור מה"ת ולבר מן דין אין לנו להוכיח מדעת בני אדם אטו כו"ע דינא גמירי איך שחייבים להחמיר גם על הספיקות ולפי המסקנא בסוגיא שם ודאי ל"ק שהעמידו חכמים בדבריהם לבטל מספק מ"ע בשוא"ת משום התרת חלבו ואכמ"ל עוד בזה

ואף גם זאת יש לתמוה שלא העיר שם בש"א דעפי"ד הפרמ"ג הנ"ל בהאי דינא דגיעולי כלים בב"ח שכתב דאינו אלא מדרבנן יתיישב קושיא זו שהביא שם מהא דילפינן טכע"ק מכלי מדין ולא דחי דילמא משום איסור בב"ח וכמו שכתבנו בפנים]:)**