לפלגות ראובן חלק ג קצב

הדבר אם נעשה היתר וקודם שעבר עליו מעל"ע הי' הדבר איסור גמור לא נוציא אותו מכלל איסור משום ספק ועוד דתלינן ההשתמשות באיחור הזמן וכו' יעו"ש ובמחכתה"ר ז"א לפי"מ שהזכרנו בשם הרשב"א ז"ל דאיפשר ג"כ להסתפק שמא נשתמש בם בדברים המותרים נמצא דלא איתחזיק איסורא כלל וכן גם האי ספיקא דשמא נשתמש בהם בדברים הפוגמים הוי ג"כ כמו לא איתחזק איסור כלל וכמובן וע"כ צריך לומר דלהני דס"ל דהוי ס"ס גמור ודאי דמפרשי מ"ש לא אסרה תורה אלא קדירה ב"י דהיינו שרק הקדירה הידוע שנשתמש בה בו ביום היא אסורה ולא שנאסרו כל הקדירות מספק וכן דייקי ד' הרשב"א בתשובה שם סי' תצ"ז הנ"ל וז"ל אלא הקושיא שהביאו לדבר זה כלומר כיון שסתם כליהם אב"י מפני מה אמרה תורה כל דבר אשר יבוא באש וגו' קושיא זו מעיקרא ליתא דהא קפריש כ"ש לא אסרה תורה אלא קדירה ב"י כלומר אם בשלו בה בפרור השבי בו ביומו עכ"ל ואולי י"ל בכוונתו עפימשה"ק בס' ברכת ראש על מ' נזיר ד' ל"ז ע"ב על הא דאמרינן דלא אסרה תורה אלא קדירה ב"י והא רחוקים היו מן השלל עד שבאו אל המחנה ותירץ דיש מהכלים שבשלו בהם שבויי מדין וע"ע בר"מ פ"ח מהמ"ל שבמלחמה הי' מותר וכו' עיי"ש ונמצא שרק הקדירות שראו בעיניהם שהעכו"ם נשתמשו בהם היום הוא שאסרתן תורה אבל הספיקות לא נאסרו מעולם וכן צריך לומר ע"כ גם לדעת הרמב"ם דס"ל בכה"ת כולה דהספיקות מותר מה"ת א"כ ע"כ לומר לדידי' דהתורה לא אסרה גם בכלי מדין אלא הקדירות שנשתמשו בהם בודאי בו ביום דאף דלדעת הרמב"ם לא אמרינן בסתם כלים שאב"י ול"ח לי' לס"ס הא מיהת מה"ת גם ספק אחד מותר לשיטתו וע"כ דרק ודאי בני יומן נאסרו ולא ספיקן וכנ"ל ומאי דקשיא לפי"ז קושית התוס' בפסחים מ"ד הנ"ל שהקשו מנלן לאסור טכע"ק מעתה גם באיסור נזיר הקל דילמא איסור נזיר לא אסרה תורה דהא אנן השתא קיימינן דלא אסרה תורה כל הקדירות מספק ותיקשי לכאורה כנ"ל אמנם י"ל דלק"מ דהא לכאורה יש להקשות טפי על כל איסורין מנלן לאסור אימא דהקרא מיירי רק באיסור חמור כמו חלב ודם דאיסור כרת הן וכה"ג והיטב אשר דיבר בזה בב"ר בנזיר שם לפרש דברי התוס' הנ"ל דע"כ ליש לומר נזיר קל אלא היכי דרצה ללמוד מן המפורש במק"א אך בכה"ג דסתם הכתוב ולא פירש אמרינן דעל הכלל כולו יצא על כל האיסורין רק דהתוס' מקשה דס"ד דבגמ' ל"ה כלל איסור יין לנזיר ורק שארי איסורין לכן הקשו דמשארי איסורין דעלמא ליכא למילף איסור נזיר הקל וע"ז תירצו דבסתם כלים הוי נמי איסור זה יין לנזיר כי מן הסתם היו אז נזירים וממילא הוי גם איסור נזיר בכללא דסתם הכתוב ואינו יוצא מן הכלל עיי"ש ודבריו נכונים מאוד ונמצא דלפי"ז יש לקיים תירוץ התוס' ז"ל גם לפי משנ"ת להני ראשונים ז"ל דאף דבאמת אמרינן דלא אסרה תורה אלא הקדירות שידעו בבירור שנשתמשו בו ביומו מ"מ שפיר י"ל דכל האיסורין שוין הם מדסתם הכתוב ולא פירש וגם הכלים שלא נשתמשו בהם אלא ביין הצריכה התורה הכשר אבל דוקא אם נשתמשו בו ביום וכנ"ל

ויתיישב ג"כ לפי"ז משה"ק המפרשים מנ"ל ללמוד מג"מ דבכל איסורי תורה אמרינן טכע"ק דילמא ה"ט שאסרה תורה משום חשש בב"ח דבב"ח כו"ע מודים דטכע"ק אסור בו מה"ת וכמ"ש בפסחים שם שאני בב"ח דחידוש הוא ועיין או"ח בהקדמה למ' קידושין מ"ש להוכיח מזה באמת דס"ל להאי מ"ד דסד"א מה"ת לקולא **(משום שאף במקום שאיפשר לפלוט אין הכרח שיפלוט בודאי ולפעמים אינו פולט וכ"כ נראה לפרש ג"כ ד' הירושלמי כאן בתרומות הנ"ל וי"ל עוד בזה וקצרתי] הרי דברי הרמב"ן מפורשים שלמ"ד טריפה חי' הא שמתה הבהמה אינו אלא במקרה שמתה מחמת עצמה אבל לא לומר שרובן אינן חיין ואולי גם מיעוטא ליכא שמתות למ"ד דטריפה חי' ולדבריו שם שגם למ"ד טריפה חי' רובן א"ח רק משום דהוי מיעוט המצוי לכן לא מכשירין עי"ז לספק עריפה קשה טובא דא"כ הא רק מדרבנן אין לסמוך ע"ז להכשיר משום דהוי מיעוט המצוי אבל מה"ת הא אזלינן בתר רובא גם במיעוט המצוי וכמ"ש הראשונים בהא דנפלים באם א"י שכלו חדשיו דאינו אסיר אלא מדרבנן מה"ט דהוי מיעוט המצוי עיין יו"ד סי' ט"ו ובאה"ע סי' קנ"ו ובאחרונים שם ובר"פ א"ט משמע מפורש דהאי תנא מפיק לי' מקרא דטריפה חי' עיי"ש וע"כ שזה אינו וכדמפורש ג"כ בד' הפוסקים להיפוך מזה דלמ"ד טריפה חי' ע"כ דס"ל דאין הטריפות גורם כלל למיתתה ורק למ"ד טריפה א"ח אז אמרינן דרק רובא דרובא אין חיין אבל מיעוטא דמיעוטא חיות הן וזה ברור בע"ה וכמשנ"ת ולפלא על הפרמ"ג בש"ד סי' ל' ס"ק ה' שכתב שם לדון בדין נפחתה הגולגולת בד' היש"ש והתבו"ש שהשיג עליו ונתקשה שם הפרמ"ג דלמה נימא מדחי' שאינו טריפה הא היש"ש בעצמו ס"ל דמיעוטא חיות אף שהיא טריפה א"כ למה לא ניחוש להאי מיעוטא וכתב שם להסתפק דאולי הוא רק מיעוטא דמיעוטא דלא חיישינן לי' ולפלא כי הלא מפורש הוא כן בדברי היש"ש וכמש"כ ג"כ הש"ך בשמו להדיא בסי' נ"ז ס"ק מ"ח ואין זה אלא תימא שנסתפק בזה. וע' כרו"פ מ"ש לפלפל בזה עוד וקצרתי. ועיין במנ"י כלל ע"ג ס"ק ו' שהקשה ע"ז מדברי התוס' חולין י"א גבי פרה אדומה דהא החזקה ג"כ אינה באה לפי"ז אלא ע"י הרוב. ועדיין לא ידענו אם אזלינן בתר הרוב עיי"ש ובפרמ"ג סי' נ"ז וסי' ל' וקצרתי כאן בזה]:)**