לפלגות ראובן חלק ג קצ

ושמא דבר הפוגם חשיב כס"ס משם אחד משום דעיקר הספק הוא אי נפגם התבשיל או לא הא עדיין איכא ס"ס משום ס' דברים המותרים וכנ"ל ולכאורה הי' אפשר לומר דבאמת ס"ל להאי מ"ד דלא אסרה תורה אלא קדירה ב"י היינו לאו דמספק בת יומא אסרה תורה כל הכלים אלא דס"ל דאה"נ דלא אסרה תורה אלא אותן הכלים שידעו בבירור שנשתמשו בהם היום בדברים אסורים אמנם לא משמע כן ממשה"ק התוס' בפסחים שם מ"ד ע"ב ד"ה אלא היכי יליף ר"ע טכע"ק בנזיר מג"מ הא נזיר קל מכל איסור שבתורה וכו' ותירצו דבמדין נמי היו כליהם בלועות מיין ואסורים לנזיר יעו"ש והרי לפנינו שהתוס' מפרשי ע"כ דס"ל לר"ע שהתורה אסרה מסתמא כל הכלים דאל"ה הא כמו שאמרינן שלא אסרה תורה אלא אלה שנשתמשו בו ביום כ"כ נוכל ג"כ לומר שלא אסרה אלא שארי איסורים ולא איסורי נזיר הקל והדר קשיא למה אסורין כולן והא איכא ס"ס וכנ"ל ובשלמא לר"מ דס"ל דנטל"פ אסור ויליף לה מג"מ לפי מאי דס"ל דאסרה תורה כל הקדירות ואף להני שאב"י לדידי' לק"מ דהא כיון דס"ל לדידי' דנטל"פ אסור נמצא דל"ה ס"ס כלל דהא אף אם נשתמשו בהם באיסור בדברים הפוגמים ג"כ אסור ואין כאן אלא ספק אחד שמא לא נשתמשו בהם אלא בדברים המותרים וז"א אלא ספק אחד ואסור מדינא וכמו שנאמר להלן בע"ה משום דס"ל סד"א לחומרא מה"ת ומ"ש הרשב"א ז"ל שם בתשובה סי' תצ"ז לתרץ משה"ק דהאיך יליף ר"מ דנטל"פ אסור מג"מ והא י"ל דאסרה תורה מחשש שמא בשלו בה הא"י דבר חריף ומתרץ דבזה הו"ל להיות מותר משום ס"ס התם שפיר קאמר להתיר משום ס"ס לפי מאי דס"ד לומר דבאמת נטל"פ יהי' מותר ורק משום חשש ד"ח יאסר דבזה הא איכא ס"ס שמא נשתמשו בה בדברים המותרים ושמא בדברים אסורים ואינם חריפים וכבר הוכחנו בע"ה שלהי מ' סוכה דגם ר"מ ס"ל להקל במקום דאיכא ס"ס עיי"ש אבל לפי"מ דס"ל לר"מ באמת דנטל"פ אסור הא אין כאן אלא ספק אחד ואסור מדינא לר"מ לשיטתו וכנ"ל: פלג ה

וראיתי אני בכרו"פ סי' צ"ו סק"ב שהקשה בהא דגיעולי מדין מאי קושיא והא י"ל דהתורה אסרה משום שלא יבוא לשמש בה הישראל דבר חריף דמחלי' לשבח גם באב"י ועיי"ש שתחלה רצה לתרץ עפימ"ש הקדמונים ז"ל בטעמא דמילתא דמחזקינן לסתם כלים של א"י דהוי אב"י משום ס"ס שמא לא נשתמש בו היום ושמא בדבר המותר וכאן נמי איכא ס"ס שמא לא נשתמש בדבר האסור ואת"ל בדבר האסור שמא לא ישתמש בדבר חריף וכתב דזה דוחק אבל תירץ שם כמ"ש הרשב"א דאזלינן בתר רוב תשמישין וכיון דרובא לאו בד"ח א"צ הגעלה אך הקשה הא ר"מ חייש למיעוטא והאיך יליף מכאן דנטל"פ אסור להרשב"א דס"ל בחי' חולין י"ב דר"מ חייש למיעוטא מה"ת עיי"ש שנדחק. ונעתיק לפניך לשון הרשב"א ז"ל בתשובה סי' תצ"ז וממנו תראה איך שתמוה מאוד מ"ש בכרו"פ לתרץ את הקושיא עפ"י ס"ס אמנם נלמוד ג"כ מדברי הרשב"א הנ"ל תירוץ אמיתי לקושיא זו בע"ה וז"ל הרשב"א שם ועוד י"ל דדוקא חריפותו של חלתית וכו' אבל שאר דברים החריפים לא שמענו ולא משתמיט בשום דוכתא שיאמרו כן ועוד דא"כ כלי מדין אפילו כלים שאב"י צריכין הכשר כדי להשתמש בהם אפילו בדברים החריפין דאינו מן הדעת שתתיר להם התורה כלי שאב"י לדברים יחידים ושיאסור אותו לדברים החריפים וכו' שא"א שלא יחתכו או יכתשו דברים החריפים שזה דבר מצוי הוא ותמיד עושין כן ולחתיכת חלתיתא לבדה ל"ח שאינו מצוי וזה נראה לי עכ"ל

הרי מבואר מדבריו דעל להבא ודאי ל"ש להתיר מדין ס"ס לומר שמא לא ישתמש בדברים חריפים שהרי לעיל שם הקשה בהא דגיעולי מדין הא יש לחוש שמא נשתמשו בה כבר בדברים חריפים דהוי לשבח ותירץ שם דמ"מ הא איכא ס"ס עיי"ש באורך ועל להבא הא כתב להדיא דאינו מן הדעת שתתיר להם התורה רק לדברים יחידים בלבד ושיאסור אותו לדברים החריפים שא"א שלא יחתכו ולא יכתשו דברים החריפים שזה דבר מצוי וכו' והסברא מוכחת כן שאין להתיר להבא להשתמש עם הכלי בכל תשמיש משום ספק שמא לא ישתמש עם ד"ח וכמובן אמנם עיקר קושיתו משה"ק לר"מ דחייש למיעוטא לד' הרשב"א מה"ת לק"מ לפימ"ש הרשב"א בעצמו כאן דאין לחוש לכל דברים החריפים המצויים ורק חלתית בלבד חשוב ד"ת וזה אינו מצוי ולא חיישינן לה א"כ הא ודאי לא הוי רק מיעוטא דמיעוטא דגם ר"מ לא חייש לה וז"ב **(הג"ה [והי' איפשר לדחות האי תירוצא לכאורה עפימ"ש המרדכי בחולין סימן תשל"ז בפ' הזרוע והלחיים דהא דל"ח ר"מ למיעוטא דמיעוטא אינו רק באם המיעוטא דמיעוטא נתהוה ע"י צירוף רובא וחזקה וכיו"ב אבל לא בגוונא שהרוב אלים ושכיח טובא עיי"ש ועפי"ד המרדכי הנ"ל הנה גם כאן ל"ש לומר דהוי כמו מיעוטא דמיעוטא מה דל"ש ד"ח כמו חלתית לחוד אמנם לענ"ד דברי המרדכי הנ"ל אינם מוסכמים ומצינו להתוס' ז"ל דלא ס"ל סברא זו עיין מנחות ס"ז ע"א סד"ה ר"י ור"ש משה"ק לר"מ היכי הוי מי"ח דבר מה שגזרו על בנות כותים שיהיו נדות מעריסתן והא בכל)** ולאינך קדמונים דס"ל להלכה