לפלגות ראובן חלק ג קפח
Li-felagot Reuven part 3 188 · לפלגות ראובן חלק ג · free full Hebrew text
Open in the reader →ורגיל רק במקרה והזדמן כגון באשה שיש לה מכה או באשה שזינתה או בנשבר רגל העוף ל"ש לומר אזלינן בתר רובא דרוב המזדמנין מזדמנין כך דבמה שהוא במקרה ל"ש לומר רוב דמקרה נופל לפי ההזדמנות וכו' ומשו"ה בחדש דשייך לומר רוב תבואות מותרין הן כיון דמקצת התבואות שבעולם ישנות לגמרי ומקצת מהחדשות שבעולם נשרשות קודם לעומר שייך לומר בו אזלינן בתר רובא ואין שייכות בו לומר שהוא משם אחד וכן בסתם כלים אב"י אמרינן דודאי איכא הרבה כלים שלא נתבשלו בהן היום ומאותן שנתבשלו בו היום נתבשל גם כן במקצת תבשילין הפוגמין שייך לומר אזלינן בתר רובא וכו'. והנראה שלא ראה אז מש"כ הריב"ש דהעיקר תלוי בזה אם הדבר שקול ממש בטבעו של עולם ולא כמ"ש בחוו"ד דלא בעינן אלא שיהא דבר ההוה ורגיל והרבה יש לדון לפי"ז בכל הני מקומות שהביא דהא עיקר סמיכתו הוא על מה שמוכיח מד' התוס' נדה י"ח ע"א דגם בכה"ג דספק אחד הוא כנגד הרוב מ"מ מצטרף לספק השני וחשיב כרובא ומד' התוס' אין לנו ראי' לדבריו רק לסברת הריב"ש שהרי התוס' איירי שם ג"כ מסמוך מיעוטא לפלגא השקול בטבעו ש"ע כמו פלגא דנקבות וכה"ג וקצרתי ומ"מ מועילין לנו דברי החוו"ד להבין עפי"ז טעמא דהני דחשיבא להו ס"ס ממש בהא דסתם כ"ע אב"י ודו"ק הא מיהת כבר כתבנו דלדינא קייל"ן כרבותנו המתירים וס"ל דסתם כ"ע אב"י ומשום דהוי ס"ס ממש כמבואר להדיא ביו"ד בכ"מ וכאשר הוכחנו ג"כ מהאי עובדא דשבור מלכא להני דס"ל דבאמת אתרוג הוא דבר חריף ועיקר ההיתר כאן הוא משום דהוי אב"י וכנ"ל
המתבאר מדברינו דמהאי עובדא דשבור מלכא מוכח ע"כ דקייל"ן דנטל"פ מותר וכמו שהוכיחו ג"כ בתוס' ע"ז ל"ח ע"ב ד"ה אי משום דהכי הילכתא ועיין ג"כ ברא"ש שם פ"ב דע"ז סי' ל"ד דקייל"ן דנטל"פ מותר ואחד מן הטעמים שלו שם הוא משום דר' שמעון דשרי לקמן ד' ס"ז נטל"פ בקדירה שאב"י אעפ"י שאם הי' בעין הי' לשבח פליג אדר"מ והילכתא כוותי' כדאמר בעירובין ד' מ"ו עיי"ש בפ"ח אות ר' שתמה ע"ז דהא בעירובין שם נשאר בתיקו ולק"מ כמ"ש המפרשים דכן מפורש בבה"ג בהלכות קצובות דבני מערבא וכ"ה בירושלמי פ"ח דשביעית ה"ז ולא שבקינן פשיטותא דתלמוד ירושלמי מקמי בעיא דתלמוד דידן וכנודע וע"כ דגם מהאי עובדא דשבור מלכא מוכח נמי דקייל"ן נטל"פ מותר דמדיהבי' שבור מלכא שהי' בקי בדינים לבאטי לאכול קודם הנעיצה מוכח ע"כ דמותר מן הדין וה"ט כמשנ"ת דלהני דס"ל דגם השמנונית המעט שע"ג הסכין ג"כ נעשה לפגם אחר מעל"ע שפיר י"ל דהסכין לא הי' נקי וכמו דקייל"ן דבסכין מחזקינן בסתמא ששמנוניתו טוח על פניו ומ"מ מותר מן הדין משום דהוי נטל"פ וכ"כ הוכחנו ג"כ אליבא דהרשב"א שכתב להדיא דאתרוג ד"ח הוא וא"כ הא גם בסכין נקי הו"ל למיתסר מן הדין בסכין ב"י משום הבלוע שנפלט ע"י החריפות ודוחקא דסכינא כמו בצנון וסילקא ורק משום דסתם כלים אב"י דמחזקינן גם בסכין הוא דמותר משום דהוי נטל"פ וכמו שביארנו ומעתה נקדים עוד מעט דברים בביאור פלוגתת ר"מ ור"ש ונבאר דאזלי לשיטתם בע"ה ויתבאר ג"כ ליישב מה דקשיא טובא בהאי סוגיא דטכע"ק לפי האי כללא דסתם כ"ע אב"י וכמו שנאמר דהנה יש להקשות במאי דמצינו לתנאי דפליגי בהא דכלי מדין בע"ז ס"ז ב' דר"מ ס"ל דנטל"פ אסור ויליף מכלי מדין משום דס"ל דקדירה ב"י נמי א"א דלא פגמה פורתא ומ"מ אסרה תורה וקרא דנבילה דשמעינן מינה דא"ר לגר אינה קרוי' נבילה מוקי לה למעוטי סרוחה מעיקרא ע"ש **(הג"ה עיין בבאי"צ יו"ד סי' ט"ז ובראשי בשמים סי' ל"ח מה שרצו לחדש דבמעי אמן ע"כ אינו חל עדיין איסור שא"ז קודם שנולד ושם בבאי"צ מוסיף בה עוד טעם משום דאיסור שא"ז נובע מקרא דוזבחת מבקרך ומצאנך וכ"ז שלא נולד אין עלי' שם בקר וצאן כמ"ש בחולין ס"ט יעו"ש. ודין גרמא להם לחדש דבר משום דקשיא להו בהאי סוגיא דע"ז להנך דס"ל לאיסור עשה דשא"ז האיך אמרינן כאן דקרא אתא לר"מ למעוטי סרוחה מעיקרא והיינו שכיון שפגמה קודם שבאה לידי נבלה ל"ח עליו שם איסור נבילה וקשה הא אכתי איכא איסור שא"ז דלא פקע ונאסרה באיסור זה שא"ז גם קודם דאיפגמה דדוחק לומר שגם במעי אמה היתה מו"ש דמנא ידעינן ועיי"ש שמתרצים עפ"י הנ"ל די"ל שנולדה מוכ"ש ול"ח עליו גם איסור זה דשא"ז משיצאה לאויר העולם עיי"ש אמנם בתוס' ביצה כ"ד ע"א ד"ה האוכל מפורש דס"ל דגם במעי אמה איכא לאיסור זה דשא"ז יעו"ש וקשיא לכאורה כנ"ל וכבר הרגיש בזה גם בחי' ח"ס ע"מ ע"ז במקומו שם ולא תירץ כלום ולענ"ד לפימ"ש בחולין ע"ד בעי רב הושעיא הושיט ידו וכו' ושחט בה ב"ט חי מהו תיבעי לר"מ וכו' ולצד האיבעיא דס"ל דמהני לה שחיטה גם במעי אמה ע"כ כיון דמהני בי' זביחה ע"כ קרינן בי' קרא דוזבחת ואית בי' ג"כ האי עשה דאי נימא דל"ש בי' האי עשה הא גם שחיטה לא תועיל לו ואף להצד השני דל"מ בי' שחיטה בעודו במעי אמו מ"מ עדיין י"ל דאית בי' האי איסור רק דמ"מ שחיטה אינו מועיל לו קודם צאתו לאויר העולם אכן אי נימא דבאמת זה תלי באיבעיא זו דאי ל"מ בי' שחיטה במעי אמו גם האי)** ורש ס"ל