לפלגות ראובן חלק ג קפז

פלג ד

ובטעמא דמילתא מה דקייל"ן דאמרינן דסתם כלי עכו"ם אב"י הנה כתבו הראשונים ז"ל דטעמא הוא משום דאיכא ס"ס ועיין בתוס' ע"ז ד' ל"ח ע"ב מש"כ דהס"ס הוא שמא אב"י ושמא נשתמשו בו בדבר הפוגם גם בעין ובשו"ת הרשב"א סי' תצ"ז מוסיף עוד ספק שלישי שמא נשתמשו בו בדברים המותרים וכ"ה ג"כ בר"ן ע"ז פ' אין מעמידין גבי פת שם עיי"ש באורך וע' מג"א סי' תמ"ז ס"ק כ"ג מאי דאיכא בינייהו בין הני טעמי. **(הג"ה [ושם במג"א הוסיף בס"ק כ"ד מה דלא שרינן גבי חמץ מטעם נ"ט בר נ"ט דהיתירא משום דדוקא היתר גמור כגון בשר כשנתערב אותו טעם מועט עם החלב אינו ראוי לחול עליו שם חדש דהיינו בב"ח אבל חמץ הרי הוא שמו עליו כמו שהי' אם מעט אם הרבה אלא שעד עכשיו לא אסרו הכתוב ועכשיו הוא כחתיכת נבילה עיי"ש ובס"ק כ"ה דעת החולקים ע"ז ולענ"ד דגם התוס' לא סבירא להו סברא זו עיין בדבריהם בזבחים צ"ו ע"א סד"ה ואם טש משה"ק אם נתבשלו נמי מותר אמאי טעון מו"ש מזמן אכילה דראשון וכו' ואי נימא סברא זו דשמו עליו לק"מ אחר דבשעת מריקה כבר נעשה נותר וכמש"ש התוס' צ"ז ע"א בסד"ה ממתין א"כ כיון ששמו עליו רק שהתורה אסרתו בודאי דאסור ג"כ נ"ט בר נ"ט וע"כ דלא ס"ל סברא זו ודו"ק היטב כי קצרתי

])** ועיי"ש בר"ן פ"ב דע"ז הנ"ל מה שהביא תשובת רש"י ז"ל שמאריך להוכיח ג"כ דקייל"ן סתם כ"ע אב"י ומשום דהוי ספיקי טובא וכנ"ל ולפלא מה שראיתי להגרעק"א בחי' ליו"ד סי' קכ"ב בשם הכפ"ת יומא פ"א שכתב דרש"י שם ס"ל כשי' הרמב"ם דלא אמרינן בסתם כלים דהוי אב"י עיי"ש וז"א במחכתה"ר דמפורש הוא בתוס' בע"ז ל"ח ע"ב וברא"ש שם דאדרבא גם רש"י ס"ל דאמרינן סתם כ"ע אב"י משום ס"ס וכן מבואר שם בר"ן בשם תשובת רש"י וכנ"ל ומה שמדייק שם בכפ"ת מד' רש"י שפירש דל"ח בהימלתא משום גיעולי עכו"ם דנטל"פ והקשה ת"ל דבלא"ה הא סתם כ"ע אב"י לבד מה שי"ל דלק"מ משום דהתם הא בתבלין איירי דהוי חריפים והו"א דאין כאן ס"ס משום דחורפי' מחלי' לי' לשבח לכן קמל"ן דמותר משום דאדרבא נטל"פ הוא הנה גם זו"ז פשטות ד' רש"י משמע כפשוטן דהיא הנותנת שמשו"ה הוא דאמרינן דל"ח בהו משום גיעולי עכו"ם משום שסתם כלים אב"י ומשו"ה הוא דהוי נטל"פ וכמו שמפרשים כל הראשונים ז"ל מש"ש בע"ז ל"ח גבי שמן אי משום גיעולי עכו"ם נטל"פ הוא ומותר דהיינו משים דמחזקינן שהכלים אב"י ואה"נ דכונת רש"י ביומא כן הוא משום דהכלים הוי אב"י ונטל"פ וכן ע"כ עלינו לפרש ג"כ ד' רש"י בע"ז ד' מ' ע"ב ד"ה קפריסין עיי"ש מ"ש ולא משום גיעול דטעם הגיעול פוגמי' ולא משביחו דע"כ דמשום דהכלי אב"י משו"ה הוי נטל"פ ודו"ק עכ"פ מפורש הוא בדברי רבותינו ז"ל הראשונים דגם רש"י ס"ל כדעת האומרים דמחזקינן סתם כ"ע בחזקת אב"י משום ס"ס וכנ"ל ולדעת הרמב"ם דס"ל דלא אמרינן האי כללא דסתם כ"ע אב"י נראה לומר ע"כ דס"ל דזה ל"ח ס"ס דאף דזה שאנו מסתפקין אם נשתמש בו היום או אתמול מחצה על מחצה הוא מ"מ הספק השני שמא נשתמש בו בדבר הפוגם או בדבר המותר ל"ח לי' לספק השקול משום שאינו אלא מיעוטא דרוב תשמישין של עכו"ם בדברים האסורין הוא ורובן אינן פוגמין ומיעוט לא מצטרף לס"ס כמ"ש התוס' בכתובות ט' ע"א ד"ה ואב"א וע' ש"ש פי"ח מ"ש בשם הריב"ש לכלל מונח דרק היכי דהספק האחד שקול בטבעו של עולם מחצה ע"מ אז מצטרף לזה גם הספק השני אף שאינו אלא מיעוטא וכמו במחצה זכרים ומחצה נקיבות דאמרינן סמוך מיעוטא דמפילות וכו' ומחצה דנקיבות וכו' ולא מטעם ס"ס אלא מטעם רוב דאמרי' סמוך מיעוטא לפלגא והו"ל רובא אבל במקום שהספק השקול אינו בטבעו של עולם אלא דאיפשר זה כמו זה אז אין לדון אותו בתורת רוב דהא עדיין י"ל שאיפשר זה כמו זה וכמו התם בכתובות דאף אם נאמר סמוך מיעוטא דאונס לאין תחתיו אכתי ל"ה תחתיו ברצון מיעוטא בודאי לכן אנו דנין התם רק בתורת ס"ס ובעינן דוקא שיהי' שני הספיקות שוין ושקולין ומיעוטא אינו מצטרף לס"ס עיי"ש שהדברים האלה המה קילורין לעינים. ועפי"ז י"ל דה"ט נמי מה שהרמב"ם ל"ח זה לס"ס משום שז"א אלא מיעוטא שישתמשו בו בדבר הפוגם או שהעכו"ם ישתמש בדבר המותר וכיון דגם הספק השני שנתבשל בו היום או אתמול אינו שקול ממש בטבעו ש"ע כמו מחצה זכרים ומחצה נקיבות ורק שהדבר איפשר זה כמו זה לכן אינו מצטרף לס"ס כן י"ל בטעמא דהרמב"ם ז"ל שלא ביארו המפרשים את טעמו ושיטתו

אמנם הלום ראיתי בחות דעת סס"י ק"י בקונטרס בית הספק בש"ך סק"י מש"ש ליישב קושית הכרו"פ על הא דמתירין חדש מטעם ס"ס שמא מישנה ושמא נשרשה קודם לעומר הא הוי משם אחד. וכייל לן כללא זה שכתבנו בשם הריב"ש אבל נטה לדרך אחרת וכה דבריו שם דדוקא בדבר ההוה ורגיל כך ואינו במקרה והזדמן שייך לומר כך כגון במעוברת דידוע דנשים המעוברות שבעולם יולדות נקיבות וגם מקצתן מפילות וא"כ רוב היולדות לאו זכרים יולדין הוי ממש ככל אזלינן בתר רובא שבש"ס וכו' משא"כ בדבר שאינו בהוה