לפלגות ראובן חלק ג קפו

הסכין דנעיצה ודאי מהני גם למה שבלוע תוך קליפת הסכין וכמו דקייל"ן לדינא דאם חתך בסכין ב"י אף אם הוא נקי ואין כאן חשש שמנונית כלל מ"מ אם חתך בו ד"ח כמו צנון וסילקא אוסר כדי נטילה וכמ"ש ביו"ד ריש סי' צ"ו והיינו משום דאגב חורפי' דצנון וסילקא ודוחקא דסכינא פלט סכין גוף הטעם שבו מה שהוא בתוך קליפת הסכין עש"ך שם ס"ק א' ומ"מ מועיל בו נעיצה גם לכתחלה לחתוך בו אח"כ גם דבר חריף וכמ"ש ביו"ד סי' קכ"א ס"ז סכין ישן הניקח מהעכו"ם אם בא להשתמש בצונן כו' נועצה עשרה פעמים וכו' ואפילו לחתוך בה ד"ח כמו צנון סגי בהכי ועיי"ש בביאור הגר"א ס"ק כ"ב לשון הרשב"א כמו אתרוג וצנון וכמש"ש בעובדא דש"מ וכ"ה בב"י סי' קכ"א שהשיא ג"כ דברי הרשב"א דמהני נעיצה בד"ח וכתב ג"כ דלמד כן מהאי עובדא דשבור מלכא עיי"ש (וכן הביא גם המג"א סי' תמ"ז ס"ק ל"ג לשון הרשב"א דאתרוג הוי ד"ח עיי"ש] ועיין ג"כ בש"ך יו"ד סי' י' ס"ק ו' גבי חום ביה"ש שכתב ג"כ דבלא נעצה יש כח בחום ביה"ש להפליט מה שבקליפת הסכין אלא שאם נעצה והלכה לה אותה הקליפה הדקה אין כח בחום ביה"ש להפליט הבלוע לפנים מאותה קליפה עיי"ש וא"כ כאן באתרוג דחשוב דבר חריף ודאי דפולט הסכין מהבלוע בתוך הקליפה ע"י חריפות האתרוג ודוחקא דסכינא אף אם הסכין נקי וכמו בצנון וסילקא אם לא נעץ תחלה את הסכין בקרקע כדינו ונמצא לפי"ז לכאורה דבאטי עבד איסורא מה שאכל קודם הנעיצה וע"כ דמחזקינן שסתם כלים אב"י והוי נטל"פ ומשו"ה מותר מדינא וכנ"ל ואין להקשות לפי משנ"ת דאתרוג ד"ח הוא א"כ מאי מהני האי היתירא דאב"י הא בד"ח ל"מ נטל"פ דחורפי' מחלי' ומשוי' לי' לשבח דז"א וכמ"ש ברא"ש פ"ב דע"ז סי' ל"ח וז"ל שאלתי את רבינו מאיר על צנון שנחתך בסכין ש"ע שאב"י וכו' לא ידענא אם יש לדמותו לקורט של חלתית דאסרינן לי' בפ"ב דע"ז ואפי' בסכין שאב"י אגב חורפי' מחלי' לי' ומה שאסר בסה"ת אפילו צנון וכרישים ובצלים וכו' שמעתי גדולים שחולקין עליו ואומרים דל"ד לקורט ש"ח דהוא חריף ביותר ואין בעולם חריף כמותו וכו' דאלת"ה אלא אפילו כרישין ובצלים לנקטינהו וכו' והא דאמר בפ' כ"ה צנון שחתכו בסכין שחתך בה בשר אסור לאכלו בכותח ופירש"י בחד לישנא אפילו בסכין שקנחו היטב משמנונית שעליו ה"מ בן יומו דחשיב כנותן טעם ראשון ולא כנ"ט בר נ"ט אבל כשאין בן יומו ולאסרו כקורט ש"ח לא ולבי נוטה אחר דבריהם עכ"ל הרי דס"ל להר"מ ולהרא"ש ז"ל, דאף דמהני החריפות של הצנון והסילקא להפליט מן הבלוע בהסכין ולאסור אם הוא ב"י מ"מ לא מהני חריפותן של אלו לאסור ג"כ באב"י ולומר דחורפתן מחלי' לי' לשבח ואתרוג נמי ודאי להא דמיא ולא לקורט של חלתית ומשו"ה כיון דמחזיקין את הסכין לאב"י מותר אן הדין אמנם לבעל סה"ת דס"ל דבכל ד"ח אמרינן דחורפי' מחלי' לי' לשבח ואסור גם באב"י אף בסכין נקי וכמ"ש ב' הדיעות בשו"ע יו"ד שם סי' צ"ו ס"א וברמ"א סי' צ"ה ס"ב סתם כדברי סה"ת עיי"ש לדידהו תיקשי לכאורה כאן בעובדא דשבור מלכא דהא אף אם נחזיק את הסכין לאב"י מ"מ יתסר ע"כ לדידהו ס"ל דאתרוג לאו חריף הוא כלל ומ"מ צריך נעיצה לכתחילה לכל דבר וכמבואר ביו"ד סי' קכ"א ס"ז ובכ"מ וכן נלענ"ד לומר ע"כ דגם לדעת הרמב"ן המובא בר"ן פ"ב דע"ז בשם הרמב"ן דבסכין לא אמרינן האי כללא דסתמא הוי אב"י משום שתשמישו תדיר עיין ב"י יו"ד שם סי' קכ"ב א"כ לכאורה קשיא טובא בהאי עובדא דשבור מלכא דהא אכל באטי איסור לפי"ז אף אם הסכין נקי מ"מ ליתסר משום דהוי בן יומו כמו צנון וסילקא דלכ"ע מיהת אוסר כדי נטילה בב"י אף אם הי' נקי וע"כ דס"ל להרמב"ן דאתרוג לאו ד"ח הוא כלל ואינו פולט מן הבלוע בסכין וכיון דנקי הוא ג"כ לכן שרי ולית כאן איסור כלל ואפשר נמי דס"ל להרמב"ן ז"ל דגם גבי הא דצנון וסילקא בפ' כ"ה ד' קי"א ע"ב נמי אין הטעם משום הבלוע בהסכין רק משום השמנונית שע"ג הסכין כמ"ש רש"י שם קי"ב א' בפי' הא' וכמ"ש ג"כ בתורת הבית להרשב"א ז"ל בית ד' שער א' דהאי פירוש עיקר הוא וקילחא דליפתא דשרי לאו לגמרי קאמר דהדחה מיהא בעי ועיי"ש וי"ל דס"ל נמי דמיירי בסכין שאינו נקי אבל בסתמא מחזקינן שהוא נקי ורק דבן יומו הוא מתוך שתשמישו תדיר ולכן כאן בעובדא דשבור מלכא שפיר הי' מותר לבאטי ב"ט גם הנחתך בלא נעיצה

ויתיישב ג"כ עפי"ז מה שלכאורה יש להקשות נמי מהאי עובדא דשבור מלכא לדעת הרמב"ם דס"ל דלא אמרינן האי כללא דסתם כ"ע אב"י ע' ב"י יו"ד סי' קכ"ב משה"ק עליו ולכאורה תיקשי ג"כ על שיטתו מהאי עובדא דש"מ האיך הותר לו לבאטי ב"ט לאכול קודם הנעיצה אי מחזקינן את הסכין במסתמא דב"י הוא ולמשנ"ת י"ל דס"ל ג"כ דאתרוג לאו ד"ח הוא כלל וגם אם בן יומו הוא מותר וכנ"ל ודו"ק כי קצרתי

האומנם למ"ש הרשב"א להדיא דאתרוג דינו כדבר חריף ולהני ראשונים ז"ל דפליגי על בעל סה"ת וס"ל דבשארי דברים זולת קורט ש"ח ל"א דחורפי' מחלי' לי' לשבח וליתסר גם באב"י ובש"ד החריפים אינם אוסרין רק בב"י כהדיעה הראשונה שביו"ד סי' צ"ו ס"א אשר כן הוא ג"כ מבואר להדיא בשו"ת הרשב"א סי' תצ"ז המובא בדברינו להלן בע"ה לדידהו ע"כ לומר דעיקר ההיתר כאן בעובדא דשבור מלכא הוא רק משום דמחזקינן שסתם כלי עכו"ם אין ב"י וכמו דקייל"ן באמת כן לדינא וכנ"ל: