לפלגות ראובן חלק ג קפה

התוס' בע"ז ס"ז ע"ב ד"ה ואידך ששלש מחלוקת בדבר ובהכי הוא דפליגי דר"מ ס"ל דאין חילוק וכל נטל"פ אסור לדידי' גם בפוגם בעצם ויליף לה מג"מ ולר"ש ס"ל דמותר כל פגם אפי' כשהוא שבח כשהאיסור בעין ולרבנן הוא דמחלקינן בין פוגם בעצם דמותר דילפי מנבלה ובין פוגם ע"י מה שאינו בעין אבל הי' לשבח כשהי' בעין דבזה אסור וילפי מגיעולי מדין יעו"ש באורך והרי דהיינו פלוגתתם והתוס' כאן בחולין שפיר כתבו לחלק בזה מדינא אליבא דרבנן וכמ"ש ג"כ בתוס' ע"ז שם ס"ז דמתניתין דאין מעמידין נמי אתיא כותי' דרבנן וזה פשוט וברור בע"ה

גם הגרעק"א בחי' ליו"ד סי' יוד נתקשה בד' התוס' הנ"ל ועיין ג"כ בבכ"ש ובס' בית מאיר וגם על הגרעק"א הנ"ל תמיהני מה שהניח שם לתרץ דעל דינא דאוריתא ס"ל להתוס' דאין לחלק בין פוגם לפוגם שהרי להדיא כתבו התוס' שם בע"ז ס"ז ב' ד"ה ואידך הנ"ל דלרבנן חלוק פוגם בעין מבלוע בכלי הפוגם ע"י מה שאב"י מדין תורה וס"ל לרבנן דפוגם בעין ילפינן מנבילה דמותר אבל פגום דהשתא שאין האיסור בעין עכשיו אמנם הי' לשבח כשהאיסור בעין אסור דיליף לה מגיעולי מדין מקדירה ב"י דפגמה פורתא וכו' עיי"ש ולפלא על הגאונים הנ"ל שלא הזכירו מד' התוס' הנ"ל וצ"ע

אמנם לפימשנ"ת לעיל נלענ"ד לתרץ קושיתם עפי"ד הט"ז הנ"ל שהבאנו דהתוס' והרא"ש כאן בחולין ח' מיירי ג"כ רק משום השמנונית בעין שע"ג הסכין דהיינו מה שהשמנונית טוח על פניו וס"ל דגם זה נעשה לפגם בשעה שאב"י ושפיר י"ל דס"ל להתוס' דמכיון שהשמנונית נעשה סרוח ונפגם אין נ"מ אף אם הי' תחלה לשבח מ"מ עתה כיון שנפגם בעינו פגום בעצם מיקרי ודמי ממש לפוגם מתחילתו דהא לרבנן ל"ב סרוחה מעיקרא ובלבד שיפגום גם כשהוא בעין דכל עיקר חילוקם הוא רק בדבר, שאם הי' גם עתה בעין הי' לשבח וכל פגמו הוא מחמת שאינו בעין ואב"י בזה אפשר שהוא אסור אבל כאן גבי הסכין אי נימא דס"ל להתוס' ג"כ כמ"ש הט"ז דעל הבלוע בסכין ל"ח שחום ביה"ש יפלוט ורק על השמנונית בעין קמיירי שגם הוא נפגם ע"י מה שאב"י ע"י הברזל וכיו"ב מהטעמים שכתב הרשב"א משום שדבר מועט הוא וכו' עכ"פ הא גם בעינו נפגם א"כ בודאי דמותר למ"ד דנטל"פ מותר דהוא ג"כ פוגם בעצמו וז"ב ונכון מאוד לענ"ד ומיושבים ד' התוס' בעזהש"י דלא סתרי אהדדי מרישא לסיפא ודו"ק

והרי לפנינו להדיא דגם הרא"ש והתוס' כאן ס"ל דגם השמנונית בעין שע"ג הסכין נפגם כשהוא אב"י וכמ"ש הר"ן שלהי ע"ז שכ"ה ג"כ דעת הרמב"ם שכל השומן שבהם נטל"פ כשהוא אב"י וכן הביא גם הרשב"א את דבריהם בתורת הבית בית ד' שער ד' וז"ל ואנן קייל"ן כמ"ד נטל"פ מותר וכו' והא דתניא וכולן שנשתמש בהם עד שלא הטביל י"מ דטבילה זו הדחה והיינו דלמ"ד נטל"פ אסור אסור וכו' ולפי דבריהם אפילו באיסור המודבק על פני הכלי אם אביי אומרים בו נטל"פ כמו שאמרנו באיסור הבלוע בדופני הכלי דכל שהוא ע"פ הכלי ועבר יומו עברה צורתו וה"ה פגום ומותר אבל הראב"ד ז"ל וכו' ס"ל שלא אמרו כשאב"י נטל"פ אלא באיסור הבלוע אבל מה שהוא בעין ע"פ הכלי ה"ה כחתיכת איסור שאינו נפגם שלא לאסור תערובתו בשעבר יומו וכו' ומסתברא ודאי כדבריהם וכו' וכדמוכח שמעתתא דצנון וליפתא וסילקא שחתכו בסכין דפ' כל הבשר וכו' דטעמא דהתם משום שמנונית הקרוש ע"פ הסכין וכו' וכ"פ שם רש"י ז"ל וכן עיקר אלא שק"ל קצת וכו' מקורט של חילתית וכו' אלמא דאפילו בסתם סכינים ששמנונית קרוש ע"פ שייך נטל"פ ותירץ לי מורי הרב ר' יונה ז"ל כו' דחנוני מקנח לי' לסכין וכו' עכ"ל העתקתי כל דבריו ז"ל מפני שתמה אני על הט"ז ז"ל שהביא רק את דבריו ז"ל במשמרת הבית בית א' שער ב' ולא העיר ג"כ שהרבה מרבותינו הראשונים ז"ל ס"ל כן רק אנן לא קייל"ן הכי לדינא דהילכתא כוותיהו דהאוסרין בזה דהשמנונית שע"ג הכלי אינו נפגם לאחר מעל"ע וכדמפורש בכ"מ ביו"ד כנודע נהדר לדידן דלהני דס"ל דגם בהשמנונית אשר בעין על הסכין אמרינן נמי דנטל"פ אחר מעל"ע לדידהו ודאי דא"ש כאן בעובדא דשבור מלכא דשפיר אכל באטי ב"ט את הנחתך קודם הנעיצה אף דסתם סכין שמנוניתו קרוש על פניו משום דכיון דמחזקינן דסתם כלים אינן ב"י דגם בסכין אמרינן כן וכמ"ש בראשונים פ"ב דע"ז גבי קורט של חלתית וכמבואר ג"כ ביו"ד סי' יו"ד הנ"ל ושפיר עביד דאכל כיון דמותר מן הדין רק לגבי מר יהודא שהי' מוחזק בעיניו לפרוש החמיר לנעצו בקרקע מקודם וז"פ: פלג ג

אמנם גם למאי דקייל"ן דבהשמנונית שע"ג הסכין ל"א דנטל"פ אחר שאב"י מ"מ י"ל דבאטי ב"ט לא עשה איסור בהאי עובדא ונאמר דבבית המלך שאני דגבי מלך מחזקינן בסתמא שהכלים נקיים שם ועדיף עוד ממ"ש כה"ג ברשב"א ור"ן בשם רבינו יונה ז"ל בהא דקורט של חלתית דמשו"ה קאמר שם בגמ' דהסכין הוי נטל"פ ואי לאו חורפא דחלתית דמשוי' לי' לשבח הוי מותר אף להני דס"ל דסתם סכין אינו נקי משום דחנוני שאני שיש לו כלים נקיים וכמשנ"ת לעיל וע' ט"ז יו"ד סי' י' ס"ק ו' ונימא דכ"ש גבי מלך ודאי דקפדי טפי אמנקיותא ומחזקינן שהסכין ודאי נקי ולית כאן חששא אלא ממה שבלוע תוך קליפת